בית המדרש

  • מדורים
  • סיפורים נוספים
לחץ להקדשת שיעור זה

חוויה מתקנת

undefined

עודד מזרחי

תשע"ג
3 דק' קריאה
ר' לייב רבזין היה חסיד של האדמו"ר הרש"ב, רבי שלום בער מליובאוויטש. כאשר הגיע לו צו גיוס לצבא הרוסי במהלך מלחמת העולם הראשונה, ניגש לרבי כדי לקבל ממנו ברכה להשתחרר מהשירות הצבאי.

היו שלושה נוסחים שבהם הרבי נהג לברך את אלה שביקשו ממנו להשתחרר מצרת הגיוס. הראשון היה: "השם יתברך יעזור שלא יביטו בך כלל", או "יהי רצון שלא ייתנו בך את עיניהם". מי שהתברך באחת מהברכות הללו ידע שיקבל פטור בלי כל בעיה; ואילו מי שקיבל ברכה בנוסח "השם יתברך יעזור לך", ידע שהוא צפוי להשתחרר בקושי מהצבא או לקבל דיחוי זמני בלבד. לעומת זאת, מי ששמע מפי הרבי את הנוסח השלישי, "השם יתברך ישמור אותך בכל מקום שבו תהיה", הבין שלא יוכל לחמוק מהשירות וכי הוא מוכרח להתגייס לצבא הרוסי, ולהאמין שגם שם תשמור עליו ברכת הרבי.

ר' לייב ניגש לעבר הרבי בדאגה רבה. כאשר שמע כי הרבי מברכו בנוסח "השם יתברך ישמור אותך בכל מקום שבו תהיה", הבין מיד מה מחכה לו. הוא ניגש ללשכת הגיוס, וכפי שציפה לא הועילו כל ניסיונותיו להתחמק. הוא גויס, אך בלבו חש רגוע. בכל זאת ברכת הרבי תלווה אותו.
לאחר אחד הקרבות הקשים והעקובים מדם בין הרוסים לגרמנים, החליטו חבריו של ר' לייב לפלוגה להתפרק קצת מהמתח הרב שבו היו נתונים. הם חיפשו איזה קורבן ומצאו את ר' לייב
ואז החלה מסכת ההתעללות. כמה חיילים סבבו את ר' לייב כשהם סוגרים עליו. אחד מהם תפס אותו וזרק אותו לחברו כמו כדור משחק. החבר קלט אותו והעיפו לעבר חבר שלישי כשכולם מתפקעים מצחוק. ר' לייב לא העז להתמרד נגדם, משום שידע היטב שאם יעשה זאת סופו יהיה רע ומר. וכך הושלך מחייל לרעהו כשהוא מתפלל בליבו שהסיוט הזה כבר יסתיים. בינתיים חש כאב בעצמותיו והן חישבו להתפרק. לאחר דקות ארוכות מאוד שבהן הושלך מאחד לשני כמו כדור, הועף ר' לייב הצידה והשתטח על הקרקע לקול צחוקם של החיילים. הוא נשכב על הארץ מותש בגופו ומבויש בנשמתו. כאב חד צרב את ליבו על כך שכבודם של היהודים הוא ממש הפקר בגלות הנוראה הזו. הוא נזכר בחסידים וגם בברכת הרבי וחש געגוע ונחמה פורתא. לא עלה בדעתו לקום מהארץ. ראשית, כי לא היה מסוגל לעמוד על רגליו, ושנית מפני שלא רצה לעורר את תאבונם של חבריו האכזריים. בין כה וכה חזרה פלוגתו של ר' לייב לחזית הקרב, בעוד הוא נשאר מאחור.

עברו כמה שעות של מנוחה. ר' לייב החליט שזה הזמן להתנער מהעפר ולהמשיך הלאה לעבר פלוגתו. הוא הזדקף וניגש לכיוון שבו הלכו. כאשר התקרב לקו האש ראה מחזה מדהים: כל החיילים בפלוגתו, ללא יוצא מהכלל, שכבו דומם על הארץ.

הוא התקרב אליהם בזהירות ונוכח לדעת שכולם נמצאים ללא רוח חיים, אך אף אחד מהם לא דימם. ריח מוזר נישא באוויר. לאחר זמן קצר הבין ר' לייב כי הגרמנים הצליחו לפגוע בחיילי פלוגתו בנשק כימי קטלני. זו היתה אחת הפעמים הבודדות שעשו כן באותה מלחמה.

ר' לייב השתומם. באוזניו הדהדו מילותיו של הרבי "השם יתברך ישמור עליך בכל מקום שבו תהיה".

הוא לא ידע מה לעשות כעת והחל לשקול את צעדיו. לפתע ראה אנשי צבא רוסיים מתקרבים לעברו. זו היתה משלחת סיוע מהמפקדה הראשית.

ראש המשלחת אמר לו בהתרגשות: "שמענו שהגרמנים הארורים השתמשו נגדנו בגז קטלני וכל חיילי הפלוגה נהרגו. לא האמנו שנציל מישהו. איך הצלחת להישאר בחיים?!"

ר' לייב סיפר להם שהתעכב מאחור מסיבה כלשהי ולכן לא נפגע. המסייעים שמחו מאוד שמישהו ניצל ושלחו אותו למפקדה כדי להתאושש מהחוויה המזעזעת. הוא לא ידע מאיזו חוויה עליו להתאושש, אבל עשה כמצוותם... בסופו של דבר קיבל ציון לשבח על גבורתו כחייל היחיד שהצליח לשרוד מפלוגתו.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il