בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • תענית אסתר
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב מישאל בן אסתר דהאן

פרסום הנס

זמן הפרזים וזמן המוקפים , מצוות קריאת המגילה ופרסום הנס, זמן הקריאה, נשים במקרא מגילה, קטנים.

undefined

הרב אליעזר מלמד

אדר התשס"א
11 דק' קריאה

פורים






זמן הפרזים וזמן המוקפים
הלכה מיוחדת במינה ישנה בפורים, שיש לפורים שני תאריכים: ברוב המקומות עושים את הפורים ביום י"ד באדר, ובכרכים המוקפים חומה מימי יהושע בן נון ובשושן עיר הבירה של אחשוורוש, עושים את הפורים ביום ט"ו באדר.
כדי להבין את טעם החילוק שבין המקומות, יש לעמוד תחילה על מהלך העניינים: גזירת המן הרשע היתה שביום י"ג לחודש אדר יוכלו כל שונאי ישראל להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים שבכל העולם. ואף לאחר עלייתם המופלאה של מרדכי ואסתר, לא נתבטלה הגזירה, מפני שהחוק היה, שכל גזירה שנכתבה ונחתמה בטבעת המלך שוב אינה בטלה. ולכן כל מה שיכלו לעשות היה, לחתום בטבעת המלך פקודה נוספת, המתירה ליהודים לעמוד על נפשם ולהרוג בשונאיהם.
ואכן עד ליום י"ג באדר לא היה ברור היאך יתפתחו העניינים, אמנם כבר הותר ליהודים להתגונן ללא הפרעה מצד חיילי הצבא הפרסי, אבל מי יודע אם יצליחו להתגבר על שונאיהם. ובי"ג לחודש אדר נפל פחד היהודים על שונאיהם, והצליחו להכותם. וביום שלאחר מכן, בי"ד באדר, נחו מהקרב ועשו אותו יום משתה ושמחה. אבל בשושן הבירה היו שונאי ישראל מרובים, וביום אחד לא הצליחו היהודים להרוג את כולם. לכן באה אסתר המלכה אל המלך אחשוורוש וביקשה שתינתן ליהודים רשות לנקום בשונאיהם יום נוסף. לאחר שהסכים, המשיכו היהודים שבשושן הבירה להרוג בשונאיהם גם ביום י"ד, ובט"ו באדר נחו היהודים בני שושן מהקרבות, ועשו אותו יום משתה ושמחה.
וכיוון שכבר מתחילה עשו את הפורים בשני ימים שונים, תקנו לציין זאת בכל הדורות. שבכל המקומות יעשו את הפורים ביום י"ד, ובשושן הבירה שבה הנס היה יותר גדול, שבה התרחשו כל המעשים שבמגילה, ובה נקמו היהודים בשונאיהם במשך יומיים, יעשו את הפורים ביום ט"ו. ותקנו שבכל הערים החשובות, כדוגמת שושן הבירה, יהיו עושים את הפורים ביום ט"ו, והביטוי לחשיבות העיר שהיא מוקפת חומה כמו שהיתה שושן.
אלא שבאותו הזמן היתה ארץ ישראל חריבה, ואם היו קובעים את התקנה לפי אותו הזמן, היה יוצא שבכל ארץ ישראל לא תהיה אפילו עיר אחת מוקפת חומה שיעשו בה את הפורים ביום ט"ו באדר. ועל כן, מפני כבודה של ארץ ישראל, תקנו שכל הערים שהיו מוקפות חומה מימות יהושע בן נון, אפילו אם עתה הן חריבות, יעשו את הפורים ביום ט"ו, וכל הערים שלא היו מוקפות חומה בימות יהושע בן נון, יעשו את הפורים בי"ד, זולת שושן הבירה, שלמרות שנוסדה לאחר מכן, הואיל והתרחש בה הנס, עושים בה את הפורים בט"ו.
כיום ירושלים היא העיר היחידה שעושים בה את הפורים בט"ו, כי רק לגביה יש מסורת ברורה שהיא מוקפת חומה מימות יהושע בן נון. ויש ערים שיש לגביהן ספק. ואפילו על מקום שושן הבירה התעורר ספק. ודינים אלה יבוארו בהמשך בפרק יז. 1

מצוות קריאת המגילה ופרסום הנס
הכל חייבים במקרא מגילה, גברים, נשים וגרים. והשומע את קריאת המגילה יוצא ידי חובה, ובתנאי שישמע את הקריאה ממי שחייב במצווה, אבל השומע מקטן שאינו חייב במצוות, לא יצא (שו"ע תרפט א-ב).
עיקר עניינה של מצוות קריאת המגילה לפרסם את הנס, ולגלות ולהודיע שה' הוא מנהיג את העולם ומשגיח עליו, ומכוון הכל לטובה, ואפילו הצרות הנוראות ביותר מתהפכות לבסוף לטובה. על ידי כך תתחזק האמונה בלבבות, ונפעל יותר לגילוי שמו יתברך ולתיקון העולם.
וכל כך חשובה הקריאה ברוב עם כדי לפרסם את הנס, עד שאפילו הכהנים שעבדו בבית המקדש, היו דוחים את הקרבת קרבן התמיד של שחר כדי לשמוע את מקרא המגילה יחד עם הציבור, ורק לאחר מכן היו מקריבים את התמיד. וכן תלמידי חכמים שעוסקים בתורה, למרות שהם יכולים לקרוא את המגילה במניין במקום תלמודם, מבטלים מלימודם כדי ללכת לבית הכנסת ולשמוע את המגילה יחד עם הציבור ברוב עם (מגילה ג, א).
לפיכך, בית כנסת שרגילים לקיים בו בכל יום כמה מניינים, בפורים צריכים להשתדל שיתאספו כולם יחד לקריאת המגילה ברוב עם. אמנם מי שרגיל להתפלל בבית כנסת קטן, למרות שמספר המתפללים בו מועט, אינו צריך לבטל את קביעותו כדי לשמוע מקרא מגילה בבית כנסת גדול, ובתנאי שישמע את קריאת המגילה במניין (שו"ע תרפז, ב, ח"א, מ"ב ז, שעה"צ ח, י).
ורק בדיעבד, כשאין אפשרות לקוראה במניין, אפשר לקיים את המצווה ביחיד ובברכה (שו"ע ורמ"א תרצ, יח). 2

זמן הקריאה
חייב אדם לקרוא את המגילה בלילה ולחזור לקוראה ביום. והטעם, כמו שזעקו בעת צרתם אל ה' ביום ובלילה, כך צריך לקרוא את המגילה ביום ובלילה (מגילה ד, א; רש"י שם).
קריאת המגילה בלילה זמנה כל הלילה, מצאת הכוכבים ועד עמוד השחר. וקריאת היום זמנה כל היום, מהנץ החמה (ובדיעבד מעמוד השחר) ועד שקיעת החמה. וזריזים מקדימים למצוות וקוראים את הקריאה של לילה מיד אחר תפילת ערבית, ואת הקריאה של יום מיד אחר תפילת שחרית (שו"ע תרפז, א; תרצג, א, תרצג, ד).
אסור לאכול או לישון קודם קריאת המגילה של לילה. אבל ללמוד תורה מותר. ומי שקשה לו להמשיך בצום תענית אסתר עד אחר קריאת המגילה, רשאי לשתות לפני קריאת המגילה, ובתנאי שלא ישתה שתייה משכרת. וכן מותר למי שרעב לאכול אכילת ארעי לפני קריאת המגילה, היינו פירות בלא גבול, ומזונות עד שיעור כביצה (שו"ע רלב, ג, מ"ב לה. רמ"א תרצב, ד, מ"א ז, מ"ב יד-טו).
וכן הדין לפני קריאת המגילה של יום. אלא שהואיל וזמנה סמוך לתפילת שחרית, ממילא צריך להיזהר בכל האיסורים שלפני שחרית, שהם חמורים יותר. ומכל מקום, מי שכבר התפלל שחרית ועדיין לא קרא את המגילה, לא יאכל לפני שיקיים את המצווה. ובשעת הדחק, מותר לו לאכול אכילת ארעי לפני שישמע את המגילה. גם לאשה אסור לאכול לפני שתשמע את קריאת המגילה. ואם היא רעבה, מותר לה לאכול אכילת ארעי אבל לא אכילת קבע (מ"ב תרצב, טו-טז. ובמקום שיש צורך גדול מאוד, תוכל לבקש ממישהו שיזכיר לה, ותוכל לאכול סעודת קבע לפני קריאת המגילה).
לדעת כמה מגדולי הראשונים, עיקר מצוות הקריאה ופרסום הנס הוא ביום, כמו שאר מצוות הפורים שמצוותן ביום. ועל כן צריכים יותר לדקדק בקריאת היום, וכן צריך להתאמץ יותר שתהיה ברוב עם, ולכל הפחות במניין. 3

נשים במקרא מגילה
לדעת רש"י ורמב"ם, נשים חייבות במקרא מגילה כגברים, ואשה יכולה לקרוא לבני ביתה את המגילה. לעומת זאת דעת בעל הלכות גדולות ורבנו חננאל, שחיוב הנשים שונה מחיוב הגברים, שגברים חייבים במקרא מגילה, ואילו נשים חייבות בשמיעת מגילה בלבד. ולשיטה זו אשה אינה יכולה להוציא את בעלה בקריאתה. בשו"ת 'אבני-נזר' (או"ח תקיא) פירש שטעם ההבדל נובע מכך שנשים צריכות לשמוע מגילה רק כדי לפרסם את הנס, ולכן חיובן בשמיעת המגילה בלבד ולא בקריאה. ואילו גברים מצווים גם בפרסום הנס וגם בזכירת עמלק כדי להתעורר למחייתו, ולכן הגברים מצווים גם בקריאת המגילה. 4
וכיוון שהדין שנוי במחלוקת שקולה בין הראשונים, הורו רוב האחרונים שאשה לא תוציא איש ידי קריאת המגילה. ורק בשעת הדחק, כאשר אין אפשרות שהאיש יקרא לעצמו או ישמע מאיש אחר, תקרא לו אשה, כדי שיצא ידי המצווה לפי הסוברים שאשה יכולה להוציא איש. 5
אשה יכולה להוציא נשים אחרות ידי חובתן. ואמנם יש אומרים, שאשה אינה יכולה להוציא נשים רבות, מפני שדין קריאת המגילה לנשים רבות כדין קריאת התורה, וכשם שאשה אינה קוראת בתורה כך לא תקרא לנשים רבות מגילה. ויש אומרים, שכאשר הקריאה נעשית עבור נשים אין מברכים עליה (בן איש חי ש"א תצוה א, כה"ח תרפט, יט). אולם העיקר כדעת רוב רובם של הפוסקים, שאשה יכולה להוציא נשים אחרות בקריאת המגילה, ותברך בתחילה כנוסח הגברים. ואם הן עשר נשים, הקוראת תברך אחר הקריאה את ברכת "הרב את ריבנו". אמנם לכתחילה, עדיף שנשים ישמעו את קריאת המגילה מגבר, כדי שיצאו לפי כל הדעות. והטוב ביותר, שכל מי שיכולה, תשמע את המגילה בבית הכנסת עם הגברים, שברוב עם הנס מתפרסם יותר.
כאשר גבר קורא לנשים את המגילה, המנהג הרווח שהקורא מברך עבור כולן, ואם הן עשר, יברך בסוף "הרב את ריבנו". ויש נוהגים שאשה אחת תברך עבור כולן. ושני המנהגים כשרים. 6

קטנים
מצווה לחנך את הילדים למצוות, ומשעה שהבן או הבת הגיעו לשלב שבו הם מבינים את המגילה ויכולים לשמוע את כל קריאתה כהלכה, צריך לחנכם לכך. ואין הדבר תלוי בגיל אלא בהתפתחות האישית של כל ילד וילדה. וכיוון שמשך קריאת המגילה ארוך, רבים מהילדים מגיעים לשלב שבו הם יכולים לשמוע את כל המגילה כהלכתה לאחר גיל תשע.
ומנהג טוב להביא לבית הכנסת לשמיעת המגילה גם קטנים יותר, כבני חמש או שש. ואף שלא הגיעו עדיין לגיל חינוך למקרא מגילה, כי אינם יכולים לדקדק לשמוע את כולה, מכל מקום כיוון שהם מבינים את עיקר העניין, טוב להביאם. אבל קטנים שעלולים להפריע לשמיעת המגילה, אין להביא לבית הכנסת. וצריך אדם להיזהר שלא להדר בחינוך ילדיו על חשבון שאר המתפללים, שעלולים לסבול מהפרעת ילדיו. 7
כדי לעורר את השמחה ולמשוך את תשומת ליבם של הילדים, נהגו הקהל לקרוא ארבעה פסוקים בקול רם, פסוקים שהם עיקר התחלת הנס וסופו, ולאחר מכן החזן חוזר וקוראם מהמגילה (רמ"א תרצ, יז, מ"ב תרפט, טז, עפ"י מרדכי והלבוש). (ואלו הם הפסוקים: 'איש יהודי', 'ומרדכי יצא', 'ליהודים', 'כי מרדכי').
ונראה שגם מנהג הכאת המן ברעשנים, נועד במידה רבה כדי לעורר את הילדים בעת שמיעת המגילה. אולם צריך להיזהר שלא להפוך את הטפל לעיקר, ויזהרו מאוד שלא להרעיש בשעה שהקורא ממשיך בקריאת המגילה (שו"ע תרצ, יז, וע' מ"ב נט, ובאו"ה).


^ 1. עיין בב"י תרפח, א, ועיקר הדברים עפ"י הר"ן, וכך כתבו הרבה פוסקים וביניהם המ"ב שם. והב"י עצמו מפרש שעיקר החילוק בין י"ד וט"ו נועד לחלוק כבוד לארץ ישראל ולהזכירה בפורים. ועיין במהר"ל אור חדש ט, יא-טז, על מעלת המוקפים בחומה.
ובאר מרן הרב קוק במצוות ראיה או"ח תרפח, א, שתקנו שני ימים לפורים, כדי להבחין בין מצווה מהתורה שזמנה קבוע לכולם, לבין מצווה דרבנן שהיא בשני זמנים לפי המקומות. ואולי לכן תקנו בנרות חנוכה מדרגות במהדרין. וכיוון שמצינו בתורה חילוק בין פרזים למוקפים (ויקרא כה, כט. מסכת כלים א, ז), לפיכך חילקו כן בפורים, וכיוון שכל דין מוקפים שבתורה אינו אלא בארץ, לכן קבעו לפי הזמן שבו התחילה המצווה, היינו מעת כניסת ישראל לארץ בימות יהושע בן נון. עי"ש שהאריך.
^ 2. כאשר יש כמה אנשים שצריכים לקיים את המצווה אבל אין הם מניין, עדיף שכל אחד יקרא לעצמו, כי קריאת המגילה לכתחילה כתפילה, שבמניין החזן מוציא את הקהל, אבל לא יחיד את חבירו. ובדיעבד יחיד יכול להוציא את חבירו (שו"ע תרפט, ה, מ"ב טו). וכאשר רק אחד יודע לקרוא בטעמים, מוטב שהוא יוציא את חבירו, למרות שאין להם מניין. ובכל אופן היחיד שקורא מברך.
במגילה ה, א, לרב מגילה בזמנה אפילו ביחיד ולרב אסי גם בזמנה צריך מניין. ונחלקו הראשונים, לר"ת מחלוקתם לכתחילה והלכה כרב, לפיכך לכתחילה אפשר לקרוא מגילה בזמנה ביחיד (אמנם ברור שמצווה מן המובחר לקוראה ברוב עם). ודעת בה"ג שנחלקו בדיעבד, והלכה כרב אסי, ולכן אין לקרוא ביחיד, והחוששים לשיטתו סוברים שיחיד יקרא בלא ברכה (וכ"כ המרדכי בשם רבנו גרשום ומהר"י ווייל). ודעת הרבה ראשונים, שלכתחילה יש לקרוא במניין אבל אין זה מעכב, או מפני שהלכה כרב אסי, אלא שגם הוא מודה שבדיעבד אפשר לקרוא ביחיד, או מפני שהלכה כרב, אלא שגם רב מודה שלכתחילה יש לקרוא במניין, וכך דעת הרא"ש והראב"ד, וכך נפסק בשו"ע תרצ, יח. ומוסכם על רוב ככל האחרונים שהקורא ביחיד מברך, ועיין יבי"א ח"א או"ח מד. וכתב באו"ח בשם הראב"ד, שאם קראו באותו המקום בעשרה, כבר נתפרסם הנס, ויכול היחיד לקוראה לכתחילה, וכ"כ הרמ"א תרצ, יח. ובמ"ב סד, כתב, שיש מחמירים שגם בזה צריך לחזר לכתחילה אחר עשרה. ועיין בהערה 8 לעניין מניין נשים, ובהערה 17 לעניין מניין בברכת "הרב את ריבנו".
ושלא בזמנה (י"א עד י"ג), לדעת הרי"ף והרשב"א והרמב"ן אין לקרוא בלא מניין, ולדעת רש"י ורז"ה, בדיעבד אפשר לקרוא בלא מניין בברכה. ולמעשה כתב בשעה"צ תרצ, סא, שהקורא שלא בזמנה בלי מניין לא יברך.
^ 3. עיין מגילה ד, א, ובבירור הלכה שם. וכתבו התוס' והרא"ש שם, שעיקר הקריאה ופרסום הנס ביום. ולדעת הר"ן, בני הכפרים שהיו מקדימים לקרוא ביום הכניסה לא היו צריכים כלל לקרוא בלילה. ולרשב"א ולריטב"א, תקנת בני הכפרים כדי שיקראו ביום הכניסה במניין, ובלילה היו קוראים במקומם בלא מניין, לרשב"א בליל הכניסה, ולריטב"א בליל פורים. וכתב בנו"ב מהדו"ק מא, וטורי אבן (מגילה ד, א), שקריאת היום מדברי קבלה ואילו קריאת הלילה מדרבנן בלבד. וביבי"א או"ח ח"א מג, יג, העלה שכך דעת אוהל מועד ואו"ז והר"ן. אולם לדעת הרוקח והרשב"א והריטב"א, גם חיוב הלילה מדברי קבלה (אלא שאין צורך במניין בלילה, כי עיקר פרסום הנס ביום). ומהרמב"ם ושו"ע משמע לכאורה, שאין הבדל בין חיוב הלילה ליום.
^ 4. בטורי אבן מגילה ד, א, כתב שחיוב הגברים מרוח הקודש, וחל רק על הגברים כמצווה שהזמן גרמה, ואילו חיוב הנשים מפני סברת "אף הן היו באותו הנס", וזה חיוב מדברי חכמים בלבד. ולכן לבה"ג ור"ח אשה אינה יכולה להוציא איש. וכך דעת ראבי"ה, והרוקח, וכך נראה מהתוס' והר"ן. וכתב המרדכי לפי שיטה זו, שנוסח הברכה לאשה שונה, והוא: "לשמוע מגילה". אולם לרש"י, רמב"ם, נמוקי יוסף, או"ז, ריא"ז, המאירי ועוד, חיוב הנשים כגברים, ולכן אשה יכולה להוציא איש, ונוסח ברכתה כנוסח ברכתו.
וי"א שחיוב נשים כגברים אלא שאינן יכולות להוציא גברים מסיבה אחרת. לדעת הסמ"ג, מפני שהיא כקריאה בתורה, ופירש המ"א תרפט, ה, שמפני כבוד הציבור קבעו שלא תקרא, ואפילו יחיד לא תוציא משום לא פלוג. ולדעת הכלבו, לא תוציא משום "קול באשה ערווה". ולדעת הסוברים שאשה רשאית להוציא גברים, אפשר לבאר שמדובר בקרובי משפחתה, שאין לחוש כ"כ לקול באשה ערווה. או שתקרא בלא טעמים. ואפשר לפרש שמעיקר הדין כאשר מדובר בצרכי מצווה אין חוששים לקול באשה ערווה, וע' מקורות לסברה זו בילקוט יוסף מועדים ע' רפט.
^ 5. יש מהאחרונים שפירשו את השו"ע תרפט, א-ב, שסובר שאשה יכולה להוציא גבר, וכך הלכה (ברכ"י רעא, א; מאמר מרדכי תרפט, ב). בחזון עובדיה לפורים ע' נט, כתב שאף שהעיקר כדעה המקילה, אין לסמוך עליה אלא בשעת הדחק, ע"כ. אולם לדעת רוב האחרונים, העיקר שאין לאשה להוציא איש, וכ"כ הלבוש, א"ר תרפט, ב, פר"ח א, ערך השולחן ג, חקרי לב, דה"ח. וי"א שכך גם דעת השו"ע (פמ"ג א"א ד; וע' כה"ח יד).
^ 6. בקרבן נתנאל (על הרא"ש מגילה פ"א ד, אות מ) כתב סברה מחודשת, שאשה אינה יכולה להוציא נשים רבות. והביאו בשעה"צ תרפט, טו. אולם נראה שכוונתו להחמיר לכתחילה, כי שם בשעה"צ טז, כתב, שלדעה העיקרית חיוב נשים כגברים. ובהליכות ביתה (פתח הבית כה) כתב בשם הגרש"ז אויערבאך (הובא בהליכות שלמה יט, הערה ד), שהקשה על הקרבן נתנאל, והסיק שהדין עם הרב טיקוצ'ינסקי שכתב בלוח ארץ ישראל שאשה יכולה להוציא נשים רבות. והסברה של הדעה שבקריאה לנשים אין מברכים, מפני שחוששים לדעה הסוברת שאין מברכים ליחיד, ונשים נחשבות כיחיד (כה"ח תרפט, יט). ודעת רוב הפוסקים שאין לחוש לזה כלל, וכ"כ ביבי"א או"ח א, מד, ותורת המועדים ע' קנו-קנז, והליכות ביתה כד, ו. אולם נראה בפשטות שגם לנשים יש מצווה לשמוע ברוב עם אלא שאינו חיוב כגברים, מאותו הטעם שנשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמן ומתפילה במניין. וע' בפס"ת תרפט, א.
לדעת רמ"א תרפט, ב, כשאשה מברכת, תברך "לשמוע מגילה", וכ"כ הלבוש, הב"ח ומ"ב תרצב, יא. אולם דעת רוב הפוסקים, שאשה תברך כאיש "על מקרא מגילה". ראשית, מפני שלדעת מחצית הפוסקים הסוברים כרש"י והרמב"ם חיובן כחיוב הגברים. שנית, אף לבה"ג ור"ח, שהן חייבות רק בשמיעה, מ"מ לפי ר"ת, וכך מנהג אשכנז, נשים רשאיות לקיים מצוות כגברים בברכה. ולכן אפשר שלא לחלק בין נוסח ברכת הגברים לנשים. וכך מנהג רוב הספרדים, וכ"כ הפר"ח והגר"א. וע"ע פס"ת תרפט, ה.
אמרו בגמ' ר"ה כט, א, "אע"פ שיצא מוציא", היינו גם מי שקיים מצווה ובירך עליה, יכול לברך עבור מי שעדיין לא יצא. ולדעת בה"ג ורמב"ם, זהו כאשר זה שיוצא אינו יודע לברך, אבל אם הוא יודע לברך, עליו לברך בעצמו. ולאור זרוע והר"ן, גם אם הוא יודע לברך אפשר לברך עבורו. ובמחלוקת זו תלויה השאלה, האם עדיף שאחת הנשים תברך. וביאר בבאו"ה רעג, ד, שכל המחלוקת היא לכתחילה. בפשטות עדיף שאחת הנשים תברך עבור כולן, שבזה יצאו ידי כל השיטות. וכ"כ בלוח א"י, ובהליכות שלמה יט, ג. אולם רבים נוהגים שהמוציא מברך, כמובא במ"ב תקפה, ה, לעניין שופר, ותרצב, י, לעניין נשים במגילה. וע' בתורת המועדים ה, טו, ע' קסב-קסד. במנח"י ח"ג נד, לח, כתב עפ"י המבואר בשו"ע תרפט, ה, ולעיל בהערה 4, שאם אינן עשר עדיף שכל אחת תברך לעצמה.
על ברכת "הרב את ריבנו" שמברכים לעשר נשים, עיין להלן בהערה 17.
^ 7. בשו"ע תרפט, א, מבואר חיוב הקטנים מדין חינוך, ושם בסעיף ו' שטוב להביאם לבית הכנסת, ועפ"י הלבוש וסידור יעבץ משמע שהכוונה לקטנים שמבינים עיקר העניין אבל עדיין אינם יכולים לקיים המצווה כהלכתה, למשל, להשלים בעצמם מילים שלא שמעו מהקורא. ואף שבבאו"ה שם פירש אחרת, נראה שלמעשה אין הבדל ממה שכתבתי. וע"ע במ"ב תרפט, ג, טז-יח, ובהלח"ב ז, 1*, 17, פס"ת תרפט, ח, תורת המועדים ה, י.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il