עיקרי ההלכות
א. "בני אם נפלת למשכב, מהר והעתר לה' וירפא לך, ואח"כ הפקד ביד הרופא נפשך, כי לכך נברא, וה' חלק לו מחכמתו, ואל תשלחנו עד שתתרפא" (בן סירא פי"ח)
ב. הליכה לרופא אינה חסרון באמונה. הרופא הוא שליחו של הקב"ה לרפא את החולה.
ג. גם לשיטת רבי נחמן מברסלב, מצווה ללכת לרופאים בזמנינו שהרפואה מתקדמת וטובה.
ד. נחלקו האחרונים האם החיוב לשמור על הבריאות הוא מדאורייתא או מדרבנן. לדעת רוב האחרונים הוא דאורייתא.

א. החובה ללכת לרופא
האם מותר ללכת לרופא? האם אין בזה חוסר בטחון בה'? הרי מי שהביא על האדם את המחלה הוא הקב"ה, ואם כן רק אליו יש להתפלל שירפא ממנה.
על שאלות אלו כבר ענה הרמב"ם בפירושו למשנה וכך כתב, "אם רעב אדם ופונה אל הלחם ואכלו שמתרפא מאותו הצער הגדול בלי ספק, האם נאמר שהסיר בטחונו מה'. והוי שוטים יאמר להם, כי כמו שאני מודה לה' בעת האוכל שהמציא לי דבר להסיר רעבוני ולהחיותני ולקיימני, כך נודה לו על שהמציא רפואה המרפאה את מחלתי כשאשתמש בה"1.
וכשיטתו הלכו כמה ראשונים שסוברים שאם חלה האדם מצווה עליו להתפלל אל ה' ובמקביל ללכת לרופא2.
לעומתם כתב הרמב"ן שלאנשים בעלי השגה רוחנית גבוהה אין צורך ברופא, וכלשונו "מה לרופא בבית יראי ה'?", ונחלקו האחרונים האם התכוין גם לימינו או רק לזמן בו יש נבואה בישראל3.
למעשה רוב האחרונים סוברים שיש חיוב ללכת לרופא, ויש שהוסיפו שחייבים גם להשתדל ללכת לרופא הטוב ביותר4.

ב. שיטת רבי נחמן מברסלב
אחד הדברים המפורסמים בשם רבי נחמן מברסלב הוא שלשיטתו אסור ללכת לרופאים. ההסבר לדברים הוא שמאחר ובזמנו הרפואה לא הייתה מתקדמת בהליכה לרופא היה חשש של פקוח נפש.
וודאי שבזמן שהרפואה מתקדמת וטובה מותר ומצווה ללכת לרופא אף לשיטתו, כך מתבאר בספרו ליקוטי מוהר"ן. אלא שהדגיש מאד שחובה להתפלל אל ה', ולברור את הרופא הטוב ביותר האפשרי5.

ג. 'ונשמרתם מאד לנפשותיכם'
הגמרא במסכת ברכות מביאה את הסיפור המפורסם על החסיד שהתפלל בדרך ועבר לידו שר גוי, אותו חסיד לא עצר את תפילתו והשר בכעסו המתין לו שיסיים ואמר לו שהתחייב מיתה מאחר ובתורה כתוב 'ונשמרתם מאד לנפשותיכם'6.
האם צדק השר הגוי בפירוש הפסוק? הרי הפסוק מדבר על החיוב לזכור את התורה בפסוק מדובר על שמירה רוחנית ולא על שמירה גשמית?
התשובה היא שאכן צדק הגוי, חז"ל במסכת שבועות דורשים שאדם שמקלל את עצמו עובר על איסור המפורש בפסוק 'השמר לך ושמור נפשך מאד', למרות שפסוק מדבר על זכירת התורה, הייתה קבלה בידם שגם על שמירת הגוף יש חיוב בפסוק זה7.
למעשה חלק מהאחרונים סוברים שהחיוב לשמור על גופו בריא הוא מדרבנן8, אולם דעת רוב האחרונים שחיוב זה הוא מדאורייתא9.