בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • שיחות ליום ירושלים
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

עמרם בן סולטנה

הדברים נאמרו במסיבת יום ירושלים התשס"ג, בישיבת מרכז הרב.

"שמחתי באומרים לי בית ה' נלך"

רעיונות על ירושלים דרך עיון במזמור "שיר המעלות שמחתי באומרים לי" וכו'.

undefined

הרה"ג יעקב אריאל

יום ירושלים התשס"ג
2 דק' קריאה 6 דק' צפיה
נתבונן במזמור "שיר המעלות" על ירושלים.
(א) שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד שָׂמַחְתִּי בְּאֹמְרִים לִי בֵּית ה' נֵלֵךְ: (ב) עֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ בִּשְׁעָרַיִךְ יְרוּשָׁלִָם:

נשים לב לדבר מעניין: רגלינו עומדות " בשעריך ירושלים", מחוץ לעיר, אבל אנחנו אומרים "בית ה' נלך". גם כשנמצאים בחוץ, כל המעשים והפעולות מכוונים פנימה. המטרה של כל המהלכים, הצעדים והמעשים שנעשו וייעשו בארץ ישראל היא "בית ה' נלך. כשהרב צבי קלישר העלה את הרעיון של ישוב הארץ הוא התחיל ברעיון של הקרבת קרבן פסח בירושלים. בלי להיכנס לשאלה עד כמה הרעיון הזה מעשי, ממנו התחיל הכל.

(ג) יְרוּשָׁלִַם הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ יַחְדָּו: (ד) שֶׁשָּׁם עָלוּ שְׁבָטִים שִׁבְטֵי יָהּ עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל לְהֹדוֹת לְשֵׁם ה': (ה) כִּי שָׁמָּה יָשְׁבוּ כִסְאוֹת לְמִשְׁפָּט כִּסְאוֹת לְבֵית דָּוִיד:

מעלות רבות לירושלים: "כעיר שחוברה לה יחדיו" - היא מרכז האומה, היא מחברת את כל ישראל ואת כל השבטים. "כי שמה ישבו כסאות למשפט" - היא מרכז המשפט, והיא גם מרכז המלכות "כסאות לבית דוד". אבל מעלות אלו כולן מכוונות אל "בית ה' נלך", זהו עיקרה של ירושלים.

כל זאת מפני ש"בית ה'" אינו רק בית פיזי, אלא הוא הרעיון המרכזי שמכאן תצא תורה לעולם כולו. כל הנבואות הגדולות, כל החזונות הגדולים וכל הישיבות הגדולות - הכל מתמקד במקום הגדול הזה. כי המטרה של כל מה שנעשה כאן היא התעלות למעלה למעלה, ירושלים של מעלה מכוונת לירושלים של מטה 1 וירושלים של מטה מוכרחת להיות בסיס לירושלים של מעלה, וכשאין חזון ואין את השאיפה הגדולה - כל מה שנעשה למטה הינו חסר משמעות. רק בזכות השאיפה להעלות את הכל ל"בית ה' נלך" מקבל כל מה שנעשה למטה משמעות.

(ו) שַׁאֲלוּ שְׁלוֹם יְרוּשָׁלִָם יִשְׁלָיוּ אֹהֲבָיִךְ: (ז) יְהִי שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ:

אנו רוצים שירושלים תהיה שלמה ובטוחה, אבל מי שאוהב את ירושלים לא מחפש רק שלום אלא גם "שלוה", ישליו אוהביך. יש הבדל בין שלום לשלוה. שלום יכול להיות שקט, מצב זמני, השלום הוא ב"חילך", בחומות - משמעות החומה היא שיש אויב וצריך להגן עליו, אבל לא זה מה שרוצים אוהבי ירושלים האמיתיים. המטרה הסופית אינה ההגנה מפני האויב, כי "פרזות תשב ירושלים", אלא "שלוה בארמנותיך", השלוה שבתוך העיר, בארמונות, ובמיוחד בתוך הארמון הגדול - בית המקדש. מי שאוהב את ירושלים מבקש שבבית המקדש תהיה שלוה.

(ח) לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי אֲדַבְּרָה נָּא שָׁלוֹם בָּךְ: (ט) לְמַעַן בֵּית ה' אֱלֹהֵינוּ אֲבַקְשָׁה טוֹב לָךְ

אנו רוצים ש"למען אחי ורעי", שלכל יהודי - יהיה שלום וזכות קיום, אבל לא די בכך."למען בית ה' אלוקינו אבקשה טוב לך", משמעות הטוב היא יותר משלום, זהו מושג בעל ערך חיובי. כאשר אין רוע בעולם אז יהיה שלום אמיתי. כאשר נגיע לתקופה שבה "לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי" 2 , "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ" 3 , אז נזכה לנבואה המתוארת בתחילת ספר ישעיהו שירושלים תהיה מקום שכל העולם עולה לקראתו. רק כשהעולם יגיע לרמה הגבוהה הזאת, שירושלים תהיה בראש פסגותיו ותקוותיו, רק אז לא יהיה רוע בעולם ואז יהיה שלום בעולם, "לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה" 4 .

יהי רצון שמכוח היום הזה, שהוא שלב גדול בדרך הגדולה הזו, נשאף כולנו לממש את הרעיונות הגדולים האלה, ונהיה ראוים לכך ש"בית ה' נלך".


^ 1 ראה מדרש תנחומא לתחילת פרשת פקודי.
^ 2 ישעיהו יא, ט.
^ 3 שם ו'.
^ 4 ישעיהו ב, ד.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il