לא נדע להעריך ולהוקיר את מפעלו של מורנו ורבנו רבי אברהם בן נחמיה צוקרמן זצ"ל, אם לא נבין את מצבו של הנוער הדתי בתקופה שבה הוקמה הישיבה בכפר הרא"ה. החברה החילונית, ובעיקר האגף הסוציאליסטי שבה, מתוך אמונה פנאטית בצדקת דרכה, הסתערה על כל חלקה טובה בעם היהודי ובעיקר הצעירים שבו, למשוך אותם אל שורותיה, תוך הטלת בוז במסורת היהודית ובקיום התורה והמצוות. ואכן, חלק גדול מהציבור הדתי לא עמד בפני ההסתערות של האידיאולוגיה החילונית, ורבים מהם פרקו עול ונסחפו עם הגל השוטף של הזרם החילוני. גם אלה שעמדו בניסיון ולא פגמו בהשקפת עולמם והתנהלותם הדתית, לא יצאו נקיים. גם בהם פגעה הסערה החילונית והכניסה בהם רגשי נחיתות ועמידה מתנצלת המבקשת להוכיח את עצמה.
עם רגשי הנחיתות הללו עלה החלוץ הדתי מאירופה לארץ ישראל, וגם כאן ניסה להוכיח שאינו נופל מעמיתו החילוני, עד שלקח את סדר היום החילוני כבסיס לחיי האדם הדתי. וכך במרכז החיים הדתיים הוקם הקיבוץ הדתי, ששלט בכיפה בחינוך של תנועת הנוער בני עקיבא. צורת הפעילות שלה הייתה דומה לזו של תנועת הנוער החילונית - חברה מעורבת, ריקודים מעורבים, הליכה לנח"ל וחיזוק קיבוצים קיימים.
על הרקע הזה הוקמה הישיבה בכפר הרא"ה על ידי רבותינו הרב נריה והרב צוקרמן, כדי להביא מהפך בהשקפת עולמו של הצעיר הדתי, לשחרר אותו מהמוסכמות הרווחות ברחוב הדתי בכלל ובתנועת הנוער הדתית בפרט. התהליך הזה, שחולל את המהפך, לא היה קל. כדי להביאו לידי מימוש השקיע רבי אברהם שלנו את תמצית חייו מבוקר עד ערב. לא שנה או שנתיים, אלא למעלה משבעים שנה, כשהוא מתייחס אישית לכל תלמיד, ומכיר כל אחד ואחד במיוחד שבו. ולמרות שבתחילה המצטרפים היו מעטים - לא משך ידיו, ובאמונה ובביטחון התמיד בדרך אל המטרה. מאפס ישיבות בני עקיבא בתחילת הדרך נתקיימה ברכה במעשה ידיו, והארץ כולה מקריית שמונה ועד אילת מרושתת בישיבות, אולפנות, מכללות ומכינות שראשיהן הם תלמידיו ותלמידי תלמידיו. ונתקיים בו "והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגה מאוד".
זכיתי להיות בישיבת בני עקיבא בכפר הרא"ה במסגרת שבט איתנים (בשנים תשי"א-תשי"ג). במסגרת זו הקמנו את הגחל"ת (גרעין חלוצי לומד תורה), שחוללה בהמשך מהפכה תורנית בציונות הדתית, ייסדה את ישיבת כרם ביבנה וחידושה של ישיבת מרכז הרב ועוד מפעלים רבים. וכל אלו גם מכוחו וכוח כוחו של מורנו ורבנו רבי אברהם צוקרמן זצ"ל. הוא ליווה אותנו בכל שלבי ההתפתחות שלנו.
למורנו ורבנו רבי אברהם היה הכוח והעוצמה להרים מאשפות את הנוער הדתי ולהצעידו על מסלול של תורה ואמונה, ועל כך חייבים לו תודה אלפי נערים שעיצבו את עולמם הרוחני מכוח תורתו ונועם הליכותיו. תרמה לכך גם הדוגמה האישית שהאיש הקרין בנועם הליכותיו, וה' הצליח דרכו.
מתוך העיתון בשבע