בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • שמונה פרקים לרמב"ם
לחץ להקדשת שיעור זה
י"ז כסלו תשע"ד

פרק ה'

הרמב"ם בפרקנו מתחיל נושא מרכזי וחשוב. הכוונת כל כוחות הנפש לתכלית אחת, לעבודת ה'. היום נראה מעט דוגמאות לדרך חיים כזו, וכן נראה איך הדבר משפיע על היחס לרפואה.

undefined

בשביל הנשמה

י"ז כסלו תשע"ד
4 דק' קריאה
הַפֶּרֶק הַחֲמִישִׁי
בַּשִּׁמּוּשׁ בְּכֹחוֹת הַנֶּפֶשׁ לְתַכְלִית אַחַת
כל המעשים לתכלית אחת
רָאוּי לָאָדָם לְהַעֲבִיד כֹּחוֹת נַפְשׁוֹ כֻּלָּם לְפִי הַדַּעַת, כְּפִי שֶּׁהִקְדַּמְנוּ בַּפֶּרֶק אֲשֶׁר לִפְנֵי זֶה, וְלָשִׂים לְנֶגֶד עֵינָיו תַּכְלִית• אַחַת, וְהִיא: הַשָּׂגַת ה', יִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם, כְּפִי יְכֹלֶת הָאָדָם, רְצוֹנִי לוֹמַר: יְדִיעָתוֹ•. וְיָשִׂים פְּעֻלּוֹתָיו כֻּלָּן, תְּנוּעוֹתָיו וּמְנוּחוֹתָיו וְכֹל דִּבּוּרָיו, מְבִיאִים אֶל זֹאת הַתַּכְלִית, עַד שֶׁלֹּא יִהְיֶה בִּפְעֻלּוֹתָיו בְּשׁוּם פָּנִים דָּבָר מִפֹּעַל הַהֶבֶל, רְצוֹנִי לוֹמַר: פֹּעַל שֶׁלֹּא יָבִיא אֶל זֹאת הַתַּכְלִית.

דוגמאות לכוונה לתכלית
מְשַׁל זֶה: שֶׁיָּשִׂים הַכַּוָּנָה בַּאֲכִילָתוֹ, וּשְׁתִיָּתוֹ, וּבְעִילָתוֹ, וּשְׁנָתוֹ, וִיקִיצָתוֹ, וּתְנוּעָתוֹ וּמְנוּחָתוֹ - בְּרִיאוּת גּוּפוֹ בִּלְבָד, וְהַכַּוָּנָה בִּבְרִיאוּת גּוּפוֹ - שֶׁתִּמְצָא הַנֶּפֶשׁ כֵּלֶיהָ בְּרִיאִים וּשְׁלֵמִים לֶאֱחֹז בַּחָכְמוֹת, וְלִקְנוֹת מַעֲלוֹת הַמִּדּוֹת וְהַמַּעֲלוֹת הַשִּׂכְלִיּוֹת, עַד שֶׁתַּגִּיעַ לְאוֹתָהּ הַתַּכְלִית•. וְעַל זֶה הַהֶקֵּשׁ• לֹא יְכַוֵּן אָז אֶל הַהֲנָאָה בִּלְבָד, עַד שֶׁיִּבְחַר מִן הַמַּאֲכָל וְהַמִּשְׁתֶּה הַיּוֹתֵר עָרֵב•, וְכֵן בִּשְׁאָר הַהַנְהָגוֹת, אֶלָּא יְכַוֵּן אֶל הַמּוֹעִיל•, וְאִם יִזְדַּמֵּן שֶׁיִּהְיֶה עָרֵב - יִהְיֶה, וְאִם יִזְדַּמֵּן שֶׁיִּהְיֶה נִמְאָס - יִהְיֶה. אוֹ שֶׁיְּכַוֵּן אֶל הֶעָרֵב לְפִי הָעִיּוּן הָרְפוּאִי, כְּגוֹן שֶׁנֶּחְלְשָׁה תַּאֲוָתוֹ לְמַאֲכָל, וִיעוֹרְרָהּ בְּמַאַכְלֵי תַּאֲוָה עֲרֵבִים וּמְתֻבָּלִים, וְכֵן אִם הִתְעוֹרְרָה עָלָיו מָרָה שְׁחוֹרָה•, יְסִירָהּ בִּשְׁמִיעַת שִׁירִים וּמִינֵי נְגִינוֹת, וּבְטִיּוּל בְּגַנּוֹת וּבְבִנְיָנִים נָאִים, וּבִישִׁיבָה עִם צוּרוֹת נָאוֹת, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה מִמַּה שֶּׁיַרְחִיב הַנֶּפֶשׁ, וְיָסִיר דַּאֲגַת הַמָּרָה הַשְּׁחוֹרָה מִמֶּנָּה. וְתִהְיֶה הַכַּוָּנָה בְּכֹל זֶה - שֶׁיַּבְרִיא גּוּפוֹ, וְתַכְלִית בְּרִיאוּת גּוּפוֹ - שֶׁיֵּדַע. וְכֵן כְּשֶׁיָּנוּעַ וְיִתְעַסֵּק בִּקְנִיַּת הַמָּמוֹן, תִּהְיֶה תַּכְלִיתוֹ בְּקַבְּצוֹ אוֹתוֹ - שֶׁיִּשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ לַמַּעֲלוֹת, וְשֶׁיִּמְצָאֵהוּ לְקִיּוּם גּוּפוֹ וְהֶמְשֵׁך מְצִיאוּתוֹ, עַד שֶׁיַּשִּׂיג וְיֵדַע מֵה'• מַה שֶּׁאֶפְשָׁר לְדַעְתּוֹ.

חשיבות הרפואה
וְעַל זֶה הַהֶקֵּשׁ יִהְיֶה לִמְלֶאכֶת הָרְפוּאָה מָבוֹא גָּדוֹל מְאֹד בַּמַּעֲלוֹת, וּבִידִיעַת ה', וּבְהַשִּׂיג הַהַצְלָחָה הָאֲמִתִּית, וְיִהְיוּ לִמּוּדָהּ וּדְרִישָׁתָהּ עֲבוֹדָה• מִן הָעֲבוֹדוֹת הַגְּדוֹלוֹת, וְלֹא תִּהְיֶה אָז כָּאֲרִיגָה וְכַנַּגָּרוּת. לְפִי שֶׁבָּהּ נְשַׁעֵר• פְּעֻלּוֹתֵינוּ, וְיִהְיוּ פְּעֻלּוֹתֵינוּ פְּעֻלּוֹת אֱנוֹשִׁיּוֹת, מְבִיאוֹת אֶל הַמַּעֲלוֹת וְהָאֲמִתּוֹת. כִּי הָאָדָם, אִם יִגַּשׁ לֶאֱכֹל מַאֲכָל תַּאֲוָה, עָרֵב לַחֵך, טוֹב הָרֵיחַ, וְהוּא מַזִּיק וּמַפְסִיד, וְאֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה סִבָּה לְמַחֲלָה מְסֻכֶּנֶת אוֹ לְמִיתַת פִּתְאוֹם - הִנֵּה זֶה וְהַבְּהֵמָה שָׁוִים. וְאֵין זֶה פֹּעַל הָאָדָם מֵאֲשֶׁר הוּא אָדָם•, וְאָמְנָם הוּא פֹּעַל הָאָדָם מֵאֲשֶׁר הוּא בַּעַל חַיִּים, "נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ" (תהלים מט, כא). וְאָמְנָם יִהְיֶה פֹּעַל אֱנוֹשִׁי אִם יִקַּח הַמּוֹעִיל בִּלְבָד, וּפְעָמִים שֶׁיַּנִּיחַ הַיּוֹתֵר עָרֵב וְיֹאכַל הַיּוֹתֵר נִמְאָס, לְפִי בַּקָּשַׁת הַמּוֹעִיל. וְזֶה הוּא פֹּעַל לְפִי הַדַּעַת, וּבָזֶה יִבָּדֵל הָאָדָם בִּפְעֻלּוֹתָיו מִזּוּלָתוֹ. וְכֵן אִם יִבְעַל כָּל אֵימַת שֶׁיִּתְאַוֶּה, מִבְּלִי שֶׁיַּשְׁגִּיחַ בַּנֵּזֶק וּבַתּוֹעֶלֶת - הִנֵּה זֶה הַפֹּעַל לוֹ מֵאֲשֶׁר הוּא בַּעַל חַיִּים, לֹא מֵאֲשֶׁר הוּא אָדָם.

___________________________________

תַּכְלִית – מטרה. יְדִיעָתוֹ – ידיעת ה' ודרכיו. לְאוֹתָהּ הַתַּכְלִית – שהיא יראת ה'. הַהֶקֵּשׁ – על פי הבנה זו. עָרֵב – הטעים. הַמּוֹעִיל – מזון בריא. מָרָה שְׁחוֹרָה – דכאון ועצבות. וְיֵדַע – את ה'. עֲבוֹדָה – עבודת ה'. נְשַׁעֵר – נְחַשֵב. מֵאֲשֶׁר הוּא אָדָם – המגלה את הקומה האנושית שבו.

ביאורים
כולנו רוצים לדעת מהי התכלית לשמה אנו חיים בעולם הזה; לחיות חיים של משמעות וערך. בפרק זה מציג הרמב"ם בפנינו את תכנית העבודה להשגת מטרה זו. לאחר שלמדנו בפרק הקודם על הדרך בה מאזנים את כוחות הנפש ומעמידים אותם על מצבם הבריא והנכון, מגיע השלב הבא – הכוונת כל כוחות החיים שלנו למען מטרה עליונה אחת . זוהי מדרגה גבוהה מאד ולא כל אחד יכול להגיע אליה, כפי שיאמר זאת הרמב"ם בהמשך הפרק, אך זוהי השאיפה של כולנו: לחיות חיים שלמים . חיים שכל פרט בהם מוביל לקשר עם ה'. רק כאשר הדעת והמחשבה מובילה את האדם, הוא מסוגל להעפיל אל גובה חיים שכזה. לא לחפש רק את מה שכיף וטעים, אלא את מה שעוזר לי להגיע אל היעד, אל התכלית. האוכל הוא המשל שבו פותח הרמב"ם להסביר את העיקרון שאותו הוא בא ללמד. אדם שמכוון את החיים שלו על פי השכל – הדעת, לא יבחר לאכול מזונות מזיקים גם אם הם טעימים ביותר. לאדם הזה יש יעד והוא הבריאות. את המסלול אל היעד הוא יבנה לאור המטרה שאליה הוא שואף. עבודת ה' מכוונת אותנו לדבוק בה' בכל צעד בחיינו. את המעשים היומיומיים אנו מכוונים לאור היעד שאליו אנחנו שואפים.

הרחבות
מדוע יש תכלית אחת לכל כוחות הנפש?
וְלָשִׂים לְנֶגֶד עֵינָיו תַּכְלִית אַחַת. אם האדם מורכב מכמה נפשות, מסתבר שלחייו יהיו כמה מטרות, בהתאמה. אולם אם נפש האדם אחת היא, הכרחי שכולה תהיה מכוונת לתכלית אחת (על פי דברי הרמב"ן. הובא ב'הרחבות', פרק א, הערה 1). נפש האדם היא אלוהית, ולכן מובן שהתכלית שלה היא דבקות בה'.
מהי המטרה של לימודי חול?
שֶׁתִּמְצָא הַנֶּפֶשׁ כֵּלֶיהָ בְּרִיאִים וּשְׁלֵמִים לֶאֱחֹז בַּחָכְמוֹת. "האדם יפעל פעלים רבים ושונים... תכליתו פועל אחד בלבד, ושאר פעליו אמנם הם להתמדת קיומו, כדי שישלם בו אותו הפועל האחד, והוא ציור המושכלות וידיעת האמתות... וגדול שבמושכלות, השגת אחדות הבורא יתעלה וישתבח וכל הקשור בכך מן המדעים האלוהיים, לפי ששאר המדעים אינם אלא כדי שיוכשר בהם עד אשר יגיע אל מדעי האלוהות " (הקדמה למשנה).

תיקון המידות – אמצעי או מטרה עצמית?
וְלִקְנוֹת מַעֲלוֹת הַמִּדּוֹת וְהַמַּעֲלוֹת הַשִּׂכְלִיּוֹת, עַד שֶׁתַּגִּיעַ לְאוֹתָהּ הַתַּכְלִית. את הדוגמאות שמציין כאן הרמב"ם כאמצעי לתכלית, הוא מגדיר בסוף מורה הנבוכים, על פי הפילוסופים, כארבעה סוגי שלמויות: ממון, בריאות, מדות ומושכלות. כל האמצעים האלו הם אמצעים להשגת ה'. גם המידות הן רק אמצעי להשגת החכמה, אבל אין בתיקון המוסרי ערך עצמי. אולם לבסוף הרמב"ם מסכם על פי הפס': "כִּי אִם בְּזֹאת יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל, הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אוֹתִי, כִּי אֲנִי ה' עֹשֶׂה חֶסֶד מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ כִּי בְאֵלֶּה חָפַצְתִּי נְאֻם ה'" – "ששלמות האדם אשר בו יתהלל באמת, הוא להגיע אל השגת השם כפי היכולת, ולדעת השגחתו בברואיו בהמציאו אותם והנהיגו אותם, איך היא, וללכת אחרי ההשגה ההיא בדרכים שיתכוין בהם תמיד לעשות חסד ומשפט וצדקה, להדמות בפעולות השם" [מורה נבוכים ג, נד]. דהיינו, שמוסר פילוסופי חברתי הוא אכן אמצעי, אולם מוסר אלוהי הוא התוכן של השגת ה', והדביקות במידותיו של ה' היא התכלית. אדרבה, ידיעת ה' שאיננה מובילה לתיקון המידות, פגומה היא.
(להרחבה: מאמרי הראי"ה, עמ' 108-109)
למה צריך להיות בריא?
לִמְלֶאכֶת הָרְפוּאָה מָבוֹא גָּדוֹל מְאֹד בַּמַּעֲלוֹת, וּבִידִיעַת ה'. כך פותח הרמב"ם את הדרכותיו הרפואיות בהלכות דעות: "הואיל והיות הגוף בריא ושלם מדרכי השם הוא, שהרי אי אפשר שיבין או ידע דבר מידיעת הבורא והוא חולה, לפיכך צריך להרחיק אדם עצמו מדברים המאבדין את הגוף, ולהנהיג עצמו בדברים המברין והמחלימים" [הלכות דעות ד, א].

שאלות לדיון
מה היחס בין גישת הרמב"ם שכל פעולות האדם צריכות להיות מכוונות לתכלית ('מועיל ולא ערב') ובין הגישה של 'חיים זורמים וספונטאניים' על מנת שלא 'להלחיץ ולהעיק'?
הרמב"ם מדגיש את מקומו של השכל (הדעת) בעבודת ה'. מהו מקומו של הרגש? לשם מה הוא נצרך?
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il