פרק ח' חלק ג

הדרישה לשלח את ישראל
וְאִם תֹּאמַר: וְלָמָּה דָּרַשׁ מִמֶּנּוּ לְשַׁלֵּחַ אֶת יִשְׂרָאֵל פַּעַם אַחַר פַּעַם, וְהוּא מָנוּעַ מִזֶּה, וְהָיוּ חָלוֹת עָלָיו הַמַּכּוֹת, וְהוּא עוֹמֵד בְּמֵאוּנוֹ - כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ שֶׁהוּא נֶעֱנַשׁ בְּשֶׁיַּעֲמֹד בְּמֵאוּנוֹ - וְלֹא הָיָה לוֹ לִדְרשׁ מִמֶּנּוּ לַשָּׁוְא מַה שֶּׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲשׂוֹתוֹ? הִנֵּה זֶה גַּם כֵּן הָיָה לְחָכְמָה מֵאֵת ה', לְהוֹדִיעוֹ, כִּי אִם יִרְצֶה ה' לְבַטֵּל בְּחִירָתוֹ - יְבַטְּלָהּ. וְאָמַר לוֹ: אֲנִי אֶדְרשׁ מִמְּךָ לְשַׁלְּחָם, וְאִלּוּ הָיִיתָ מְשַׁלְּחָם הָיִיתָ נִצּוֹל, אֲבָל אַתָּה לֹא תְּשַׁלֵּח עַד שֶׁתֹּאבַד. וְהָיָה צָרִיך הוּא לְהַסְכִּים, כְּדֵי לְהַרְאוֹת הֵפֶך טַעֲנַת הַנָּבִיא שֶׁהוּא מָנוּעַ מִלְּהַסְכִּים, וְלֹא הָיָה יָכוֹל. וְהָיָה בָּזֶה מוֹפֵת גָּדוֹל, מְפֻרְסָם אֵצֶל כֹּל בְּנֵי הָאָדָם, כְּמוֹ שֶׁאָמַר: "וּלְמַעַן סַפֵּר שְׁמִי בְּכָל הָאָרֶץ" (שמות ט, טו-טז), שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁה' יַעֲנשׁ הָאָדָם בְּשֶׁיִּמְנַע מִמֶּנּוּ בְּחִירַת פֹּעַל מָה•, וְיֵדַע הוּא בָּזֶה, וְלֹא יוּכַל לִמְשֹׁך נַפְשׁוֹ וְלַהֲשִׁיבָהּ אֶל אוֹתָהּ הַבְּחִירָה.

עונש סיחון
וְעַל זֶה הָאֹפֶן בְּעַצְמוֹ הָיָה עֹנֶשׁ סִיחוֹן מֶלֶך חֶשְׁבּוֹן. שֶׁהוּא, לְמַה שֶּׁקָּדַם מִמִּרְיוֹ אֲשֶׁר לֹא הָיָה מֻכְרָח עָלָיו - עֲנָשׁוֹ ה' בְּשֶׁמְּנָעוֹ מִלְּהֵעָנוֹת לְיִשְׂרָאֵל, עַד שֶׁהֲרָגוּהוּ. וְהוּא אָמְרוֹ: "וְלֹא אָבָה סִיחֹן מֶלֶך חֶשְׁבּוֹן הַעֲבִרֵנוּ בּוֹ, כִּי הִקְשָׁה ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת רוּחוֹ" וְכוּ' (דברים ב, ל). וַאֲשֶׁר הִקְשָׁה דָּבָר זֶה עַל הַמְפָרְשִׁים כֻּלָּם, הוּא חָשְׁבָם כִּי סִיחוֹן נֶעֱנַשׁ עַל שֶׁלֹּא הִנִּיחַ לְיִשְׂרָאֵל לַעֲבֹר בְּאַרְצוֹ, וְאָמְרוּ: אֵיך יֵעָנֵשׁ וְהוּא מֻכְרָח? כְּמוֹ שֶׁחָשְׁבוּ שֶׁפַּרְעֹה נֶעֱנַשׁ, הוּא וְסִיעָתוֹ, לְפִי שֶׁלֹּא שִׁלְּחוּ אֶת יִשְׂרָאֵל. וְאֵין הַדָּבָר אֶלָּא כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, שֶׁפַּרְעֹה וְסִיעָתוֹ הָיָה עָנְשָׁם אֵצֶל ה' עַל מַה שֶּׁקָּדַם מֵעָשְׁקָם - שֶׁלֹּא יָשׁוּבוּ, עַד שֶׁיָּחוּלוּ עֲלֵיהֶם כֹּל אוֹתָן הַמַּכּוֹת, וְהָיָה עֹנֶשׁ סִיחוֹן עַל מַה שֶּׁקָּדַם מֵעשֶׁק אוֹ עָוֶל שֶׁעָשָׂה בְּמַמְלַכְתּוֹ - שֶׁיִּמָּנַע מִלְּהֵעָנוֹת לְיִשְׂרָאֵל, עַד שֶׁיַּהַרְגוּהוּ.

שמונה פרקים לרמב"ם (50)

בשביל הנשמה

add_alert

46 - פרק ח' חלק ב

47 - פרק ח' חלק ג

48 - פרק ח חלק ד

טען עוד

הוכחות מדברי הנביאים
וּכְבָר בֵּאֵר ה' עַל יְדֵי יְשַׁעְיָה, שֶׁהוּא יִתְעַלֶּה פְּעָמִים יַעֲנשׁ קְצָת הַמַּמְרִים בְּשֶׁיִּמְנַע מֵהֶם הַתְּשׁוּבָה, וְלֹא יַנִּיחַ לָהֶם לִבְחֹר בָּהּ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר: "הַשְׁמֵן לֵב הָעָם הַזֶּה וְאָזְנָיו הַכְבֵּד וְכוּ' וָשָׁב וְרָפָא לוֹ" (ישעיה ו, י). וְזוֹ לָשׁוֹן גְּלוּיָה, שֶׁאֵינָה צְרִיכָה פֵּרוּשׁ, אֶלָּא הִיא מַפְתֵּחַ מַנְעוּלִים רַבִּים•. וְעַל זֶה הָעִקָּר נִמְשָׁך מַאֲמַר אֵלִיָּהוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, עַל הַכּוֹפְרִים מֵאַנְשֵׁי דּוֹרוֹ: "וְאַתָּה הֲסִבֹּתָ אֶת לִבָּם אֲחֹרַנִּית" (מלכים א יח, לז), רְצוֹנוֹ לוֹמַר, שֶׁהֵם כַּאֲשֶׁר מָרוּ בִּרְצוֹנָם - הָיָה עָנְשְׁךָ לָהֶם שֶׁהֲסִירוֹתָ לִבּוֹתָם מִדֶּרֶך הַתְּשׁוּבָה, וְלֹא הִנַּחְתָּ לָהֶם בְּחִירָה וְלֹא רָצוֹן לַעֲזֹב זֶה הַמֶּרִי, וְהִתְמִידוּ בִּגְלַל זֶה בִּכְפִירָתָם. עַל דֶּרֶך אָמְרוֹ: "חֲבוּר עֲצַבִּים אֶפְרָיִם הַנַּח לוֹ" (הושע ד, יז), רְצוֹנוֹ לוֹמַר: הוּא חָבַר לָאֱלִילִים וַאֲהֵבָם - עָנְשׁוֹ שֶׁיֻּנַּח עַל אַהֲבָתָם, וְהוּא עִנְיַן "הַנַּח לוֹ". וְזֶה מִמִּבְחַר הַפֵּרוּשִׁים, לְמִי שֶׁיָּבִין דַּקּוּת הָעִנְיָנִים.

___________________________________

פֹּעַל מָה – מעשה מסוים. מַפְתֵּחַ מַנְעוּלִים רַבִּים – פותרת קושיות רבות.

ביאורים
לאור הסברו של הרמב"ם אודות שלילת בחירתו של פרעה עולה השאלה: אם ניטלה מפרעה הבחירה, מדוע הוא התבקש מספר פעמים לשחרר את בני ישראל? הסיבה לכך הייתה כדי ללמד את הדורות הבאים שישנה מציאות כזו של שלילת הבחירה החופשית מן האדם. במצב זה, גם אם יעלה על דעת פרעה שהוא יוכל ברצונו החופשי לשלח את עם ישראל, יראה לו ה' שאין הוא עוד אחראי על גורלו. כולו נתון בידיו של ה' ובשליטתו. כך מסביר הרמב"ם גם את עונשו של סיחון מלך חשבון: כאשר בני ישראל רצו לעבור בארצו, הכביד ה' את ליבו ומנע ממנו להיענות לבקשת ישראל לעבור בגבולו. דבר זה הביא בסופו של דבר למלחמה שבה הוכרע סיחון ובכך בא על עונשו. העונש נבע ממעשים שקדמו למפגש עם ישראל, ובעקבותיהם נשללה בחירתו ובכך קיבל את עונשו. הרמב"ם מביא פסוקים רבים המוכיחים את אמיתת טענתו. בפסוקים אלה מוכח למעלה מכל ספק שישנם מצבים שבהם נשללת מן האדם והעם הבחירה החופשית וזאת כדי להעניש את החוטאים. ניתן לסכם ששלילת הבחירה החופשית היא עונש המעיד על כך שהאדם איבד את מדרגת צלם האנוש שבו. מצבו המוסרי של אותו אדם הדרדר עד כדי כך שלא נותר אלא לקחת לו את הדבר היקר ביותר – הבחירה החופשית. אפשר לדמות זאת לאדם שקיבל אוצר יקר ולא ידע כיצד להשתמש בו בצורה נכונה, דבר טבעי הוא שעונשו יהיה בכך שיילקח ממנו אותו האוצר.

הרחבות
שלילת הבחירה לשוב בתשובה – שיטת המבי"ט
פְּעָמִים יַעֲנשׁ קְצָת הַמַּמְרִים בְּשֶׁיִּמְנַע מֵהֶם הַתְּשׁוּבָה. המבי"ט חולק על הרמב"ם וסובר שאמנם ה' יכול ליטול את הבחירה לשוב בתשובה מגוי, אך לא מישראל: "באומות העולם אין קושי שיחזק האל יתברך לב מי שהירבה לפשוע... אבל לישראל אי אפשר שנאמר זה" [בית אלוהים שער התשובה טז].
אפשר לראות בהבחנה זו רעיון מהותי ועמוק. אדם שנשללה ממנו האפשרות לשוב בתשובה ממשיך להיות בעולם הזה ללא תכלית חיובית. אדם זה כבר לא יכול לשוב להיות אדם טוב. מציאות כזו לא שייכת בישראל.
גוי יכול לחיות בעולם ללא שליחות אישית. אמנם אין דבר בבריאה לבטלה, וודאי שבקיומו תהיה תועלת כלשהי לבריאה, אולם שליחות אישית לא תהיה לו. כך אנו מוצאים בפרעה: ה' מסביר את התועלת שלו לבריאה: "בעבור זאת העמדתיך, בעבור הראותך את כוחי ולמען ספר שמי בכל הארץ" [שמות ט, טז].
אולם בישראל זה לא כך. לא יתכן שאדם מישראל יחיה ללא תכלית חיובית וללא שליחות. אם יהודי חי בעולם, אז בוודאי שהוא יכול עוד לתקן.

שאלות לדיון
למה חשוב להוכיח שה' יכול לבטל את הבחירה החופשית של האדם?
האם אתה מכיר מקרים, בתנ"ך ובחיים שלנו, בהם נשללת הבחירה מהאדם?