זהו שיעור בהלכות תפילת הדרך.
למעבר לתפילת הדרך בנוסח אשכנז/ספרד
למעבר לתפילת הדרך בנוסח עדות המזרח
למעבר לתפילת הדרך בנוסח תימן

עיקרי ההלכות
א. תפילת הדרך אינה פותחת בברוך, לפי שאינה ברכה אלא תפילה.
ב. על מנת לפתוח אותה בברוך, ראוי , שיברך אותה לאחר ברכה אחרת
ג. המרחק הקובע לתפילת הדרך הינו מרחק פרסה (3.8-4.6 ק"מ). יש אומרים שהשיעור נקבע לפי זמן הליכת פרסה, דהיינו 72 דקות, ויש אומרים שהחיוב תלוי באורך הדרך בפועל.
ד. גם בימינו שהדרכים מיושבות והמרחק בין הערים או היישובים קטן מפרסה, יש לומר תפלת הדרך בשם ומלכות מאחר ויש סכנה של תאונות דרכים.
ה. יש מהפוסקים שכתבו שיש לומר תפילת הדרך אף בדרכים עירוניות, מאחר וגם שם יש חשש לתאונות.

א. לסמוך את תפלת הדרך לברכה
המילים "ברוך אתה ה' " מופיעות רק בסופה של תפילת הדרך. דבר הנוגד לכאורה את הכלל במסכת ברכות שכל הברכות פותחות בברוך. הסיבה לשינוי היא מפני שתפילת הדרך איננה ברכה אלא תפילה "שמתפלל להקב"ה שיוליכנו לשלום ואינה כברכת הנהנין ולא כברכות שתקנו על שם המאורע אלא בקשת רחמים" (לשון הטור).
למרות זאת, מהר"ם מרוטנבורג נהג לומר את תפילת הדרך בסמיכות לברכות השחר, ובכך סמך אותה לברכה.
מזה למדו האחרונים שטוב לסמוך את תפלת הדרך לברכה, כגון שיאכל משהו ויברך אחריו ברכה אחרונה ומיד יתחיל תפילת הדרך1.

ב. כיצד מחשבים את המרחק
בשבוע שעבר למדנו, שהמרחק בו מתחייבים בתפלת הדרך הוא פרסה.
הזמן בו ניתן לעבור פרסה באמצעות כלי רכב,הוא מהיר פי כמה מזמן הליכה רגלית של פרסה
. ודנו הפוסקים האם שיעור החיוב בתפילת הדרך הוא לפי המרחק הממשי או לפי זמן הליכה של פרסה (72 דקות).
למעשה:
לדעת הגר"ע יוסף שליט"א ועוד אחרונים, מחשבים את המרחק לפי הזמן (72 דקות).
- לדעת המשנ"ב, הגרש"ז אויערבך זצ"ל ועוד אחרונים מחשבים לפי מרחק ממשי (גר"ח נאה- 3.8 ק"מ. חזו"א- 4.6 ק"מ)2.

ג. תפילת הדרך בדרכים מיושבות
באחרונים מובא שאם יש עיר פחות מפרסה בתוך הדרך שהוא עתיד לנסוע בה, אין לו לומר תפילת הדרך בשם ומלכות, מאחר והסכנה בדרכים אלו אינה גדולה כל כך.
ברבים מכבישי ארצנו, ישנם ישובים רבים בצד הדרך במרחקים קטנים מפרסה האחד מהשני, ואם כן לכאורה אין לומר תפלת הדרך בשם ומלכות.
אולם, רבים מהאחרונים כתבו שמאחר והיום עיקר הסכנה בכבישים היא התאונות, ובזה אין הבדל בין אם יש ערים סמוכות ללא, חייבים לברך בשם ומלכות גם במקומות אלו.
והגר"ד ליאור שליט"א כתב ע"פ סברה זו, שיש לברך אף כשרוצה לנסוע בתוך העיר, מאחר וגם בנסיעה כזו יש סכנה של תאונות. והוסיף, שמי שלבו נוקפו ולא רוצה לברך, יכול לומר את תפלת הדרך בברכת שומע תפילה3.