מוגאדור היא עיר נמל קסומה במרוקו השוכנת לחוף האוקיאנוס האטלנטי, שהייתה בה קהילה יהודית. פעם הגיע למוגאדור אדם שעשה רושם של תלמיד חכם גדול שמוצאו מאירופה. כל אנשי העיר חרדו לבואו ועשו לו כבוד רב, פרט לרבי חיים פינטו, שהתעלם ממנו באופן מופגן. בכל התקופה שהחכם האורח שהה בעיר והתגלה יותר ויותר כדרשן מופלג הבקי בתורה, רבי חיים לא כיבדו כלל וממש לא התייחס אליו.
אנשי העיר תמהו מאוד על כך, בהכירם את הכבוד הגדול שרבי חיים רגיל להעניק לתלמידי חכמים. כאשר הוזמן הדרשן לשאת את דבריו בבית הכנסת הגדול פנו ראשי הקהל לרבי חיים, וביקשו ממנו לשבת עם כולם ולהקשיב לדרשתו. כאשר הרב סירב לכך בתוקף, מחו בפניו: "מדוע כבוד הרב מסרב להגיע לדרשת המגיד שטרח ובא לעירנו ממרחקים, הרי הוא תלמיד חכם שנואם בחסד?!"
"דעו לכם", אמר רבי חיים, "שאתם עתידים להתחרט על כך שאתם הולכים להקשיב לדרשה", סתם ולא פירש.
ביום שבת עלה החכם האורח לתורה, נידב סכום נכבד עבור בית הכנסת וגם עלה לדרוש, ובשעת מנחה דרש שוב בפני הקהל הרב שהמשיך לרחוש לו כבוד.
לאחר הדרשה הלכו מתפללים רבים לעבר הנמל כדי ללוות את החכם שעמד להפליג מהעיר מיד בצאת השבת.
רבי חיים הבחין בתהלוכה הגדולה שליוותה את הדרשן לספינה, פנה למלווים ואמר: "אתם עוד תחזרו מאוכזבים ממנו".
השומעים לא הבינו כלל מדוע הרב ממשיך לקטרג על הדרשן והמשיכו ללוותו אל הספינה. כאשר האורח עלה לספינה, עדיין בתוך השבת, הוציא לפתע מכיסו סיגריה, הדליקה והחל לעשן לעיני האנשים הנדהמים.
הוא לא הסתפק בכך וגילה להם כי הוא ערל. הוא סיפר כי פעם עבד במשך מספר שנים בביתו של רב יהודי חשוב באירופה, וממנו השכיל ללמוד אורחות חיים והליכות, אוזנו התרגלה לשמוע את חוכמת התורה ואף את אומנות הדיבור, וממנו למד את התבוננותו המעמיקה. עוד סיפר כי גייס את כישרון המשחק שבו ניחן עד שהצליח להתחזות לדרשן יהודי בחסד שרבים נוהרים לדרשותיו.
המלווים חזרו מהנמל כשהם מאוכזבים ומבוישים, ומיד שמו פעמיהם לרבי חיים כדי לספר לו מה אירע זה עתה.
"וכי לא אמרתי לכם שאתם עתידים להתאכזב מהדרשן הזה?! מדוע לא הקשבתם לדבריי?" הוכיחם.
"אבל מנין ידע רבנו שהדרשן המופלא הזה הוא בעצם גוי? אין זאת אלא שרוח הקודש נצנצה בו!"
"לא רוח יש כאן ולא קודש, ולא נביא אני ולא בן נביא", החל רבי חיים להסביר, "אלא יש כאן מקרא מפורש: 'כי נר מצווה ותורה אור', ואמרו בזוהר הקדוש: 'למה אין בני אומות העולם מתנועעים בשעת הלימוד והתפילה, אלא בני ישראל בלבד? לפי שנשמות ישראל הן חלק מהקדוש ברוך הוא הדומה לנר, שנאמר 'נר ה' נשמת אדם', ונשמה זו הדומה לנר אין אורה נכבה אפילו לרגע משעה שפרשה מן הקדוש ברוך הוא. לפיכך, בשעה שאדם מישראל יושב ועוסק בתורה או מתפלל, כל גופו מתנועע בדיוק כמו הנר שמתנועע לכאן ולכאן".
הרב הגביה את קולו: "אבל בני אומות העולם, לפי שאין בהם נשמה עליונה אינם מתנועעים לכאן ולכאן, אלא יושבים ודוממים".
הרב הביט ממושכות בקהל וסיים את הסברו: "תלמידיי ואהוביי, ראיתי כבר מהיום הראשון כי הדרשן הזה עוסק בתורה ומתפלל מבלי לנוע ממקומו, ומיד ידעתי כי רגליו לא עמדו למרגלות הר סיני ואין בו נשמה מן העליונים, ואין הוא מזרע ישראל כלל".
"אם כן", העז אחד מבני העיר לשאול, "אם ידעת שהדרשן אינו מזרע ישראל, מדוע לא גילית לנו קודם לכן?!"
"בניי", השיב רבי חיים פינטו בנועם, "רציתי לשנות לכם פרק בדרך ארץ. אם בא אדם למקומכם ואין אתם מכירים אותו וברצונו ללמד אתכם, אל תיחפזו לשמוע תורה מפיו, אלא בדקו אחריו יפה יפה שמא יש בו דופי. לפי שאסור לאדם לשמוע דברי תורה אלא ממי שידוע היטב כי הוא ירא שמיים".

על פי הספר 'שבח חיים' על חיי רבי חיים פינטו זצ"ל
מתוך העיתון בשבע