בית המדרש

  • מדורים
  • מגד ירחים
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

גליון מס' 173

על משנת הראי"ה

undefined

הרב בניהו ברונר

שבט תשע"ד
3 דק' קריאה
"אתחלתא דגאולה ודאי הולכת ומופיעה לפנינו, אמנם לא מהיום התחילה הופעה זו, רק מאז התחיל הקץ המגולה להגלות מעת אשר הרי ישראל החלו לעשות ענפים ולשאת פרי לעם ישראל אשר קרבו לבא, התחילה אתחלתא זו, ...והפלא הזה קם ויתא בימינו לעינינו, לא על ידי מעשה אדם ותחבולותיו, כי אם על ידי מפלאות תמים דעים" אגרות הראיה ג' תתעא.

מרן הרב עלה לארץ בימי העליה השנייה וראה את היישוב בארץ הולך ומתפתח. הרב מסמן את התחלת תהליך הגאולה על פי דברי חז"ל (סנהדרין צח) המסתמכים על דברי יחזקאל הנביא: "ואמר רבי אבא: אין לך קץ מגולה מזה, שנאמר (יחזקאל לו) ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל וגו'". הופעת פירות בארץ ישראל היא הסימן המובהק לבוא הגאולה. הארץ מקדמת את פני העם השב לארצו בפירות שהיא מגדלת. האדם המאמין "כל חודר ברוח דעת" יודע "כי יד ה'" היא זו המכוונת את האירועים. הרב חזה בהתגלות זו והתפעל ממנה.
מרן הרב השתמש בדברי חז"ל על מנת לחזק את הכרעתו ההלכתית בנושא היתר המכירה בשנת השמיטה. במכתבו אל הרידב"ז הוא כותב: "אף על פי שלא ייפלא משמו יתברך למהר ישועה, גם בלא שום התחלה ממעשינו, מכל מקום כך גזרה חכמתו יתברך, שנהיה אנחנו מתחילים בסיבוב התחלת קץ המגולה, שהוא נשיאת ענף ופרי של הרי ישראל לעמו ישראל, אשר קרבו לבא. וכיון שעל ידי חומרא דשביעית יעוכב ענין הישוב, ויתרשלו ידי רבים מקנין קרקע...". נטיעה וגידול הפירות בארץ ישראל נעשים על ידינו וזה רצון ה', הרב חשש ששמירת השביעית כהלכתה תעכב את התפתחות היישוב, רבים יימנעו מלקנות קרקעות ומלעלות לארץ: "כשמודיעים שכפי המדה של הדחק יש צדדי היתר, והצדדים הללו אינם נופלים מכל דרכי היתר של הדברים הדחוקים הרבה, ...אז יתרצו רבים לבא, וכפי ריבוי שיבתם של גאולים תתרבה הברכה העליונה להחיש גאולה" (משפט כהן הלכות שמיטה ויובל סג).
הרב עודד את החקלאים בארץ לטעת במטעים גם עצי אתרוג על מנת שיוכלו לייצאם לקהילות ישראל בחו"ל לחג הסוכות. קיום מצווה באתרוג מארץ ישראל תחבר את יהודי התפוצות לקדושתה של הארץ ובמיוחד לעבודת האדמה המתחדשת על ידי עם ישראל השב לארצו: "מצאתי לנפשי חובה, להעיר את לבבכם, אחים יקרים, העוסקים במטע אדמת קדשנו, שיואל כל אחד מכם בעת נטיעתו לתן מקום גם כן למטעי עצי אתרוג בשימור וכשרות, עד אשר מכל היחידים הנוטעים יחדו יקבץ לנו, בחסד עליון, בזמן בלתי - ארוך סכום אילני אתרוג כזה, שנוכל להבטיח בו מצדנו, שאנו הננו נכונים, ושארצנו הקדושה מספקת היא כבר, על ידי עמל בניה בוניה, אתרוגים כשרים לכל קהל עדת ישראל הגוי כולו בכל מקום שהם. ואז אקווה, שרבים מגדולי עמנו הרבנים הגאונים ונשיאי ישראל, כל אחד לפי מעלתו וכוח השפעתו, יחזקו את ידנו, ונהיה באמת משובבי נתיבות השוממות של המצווה הקדושה הזאת, אשר בלעוה זרים. וענף חיים זה, של סחר האתרוגים, יאסף אל המקום אשר לו יאתה, להוסיף עצי חמד וגנות פוריות מפרי עץ הדר כתורה וכמצוה על הרי ישראל". (אגרות הראיה א קפב כדאי לעיין גם בהקדמה לספרו של הרב "עץ הדר").
בפירושו של הרב לברכה מעין שלש (עולת ראי"ה א' עמ' שעד) מסביר הרב את ההלכה ש"כל הקודם ל"ארץ" קודם לברכה". בפסוק: "אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ" (דברים ח ח) המתאר את שבעת המינים שהשתבחה בהם ארץ ישראל, רמון מופיע לפני תמר (דבש), ובכל אופן על פי ההלכה (ברכות מא) יש לברך על התמר לפני הרמון כיוון שהוא יותר קרוב למלה "ארץ". הרימון הוא "חמישי לארץ" (הראשונה) ואילו התמר "שני לארץ" (השנייה). הרב מסביר שחמשת המינים הראשונים מסמלים את היהודים המתחברים לארץ ישראל מכוח חמשת חומשי תורה, ואילו שני המינים המופיעים בסוף הפסוק הם היהודים המתחברים לארץ חיבור טבעי מכוח חיבורם לעם ישראל: "כל הקרוב קרוב יותר לארץ ישראל, מי שיש לו יותר קשור אהבה לארץ, ויותר השתדלות בענין ישוב ארץ הקודש, הוא מוקדם לברכה", הקרבה לארץ קודמת לברכה בין חמשת המינים הראשונים וכן הקרוב ל"ארץ" השנייה קודם לרחוק מה"ארץ" הראשונה: "ולמדנו מכאן, כמה גדולה היא המעלה של מי שמשתוקק לישב ארץ הקודש אפילו לשם התכלית החומרית של הכלל... על כן מי שיש לו קורבה יתירה לארץ הקודש אפילו במדרגה הנמוכה, יש בזה לחזקו ולאמצו ולהקדימו לברכה ממי שמתאחר ומתרחק".
זכינו בדורנו לאכול מפירות ארץ ישראל "לשבוע מטובה ולאכול מפריה", ביום ט"ו בשבט כשנקיים את המנהג לאכול מפירות הארץ הטובה נודה לה' על כל הטוב שגמלנו.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il