בית המדרש

  • מדורים
  • פרשת שבוע
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

איטה בת חנה ארנרייך אליהו בן שרה זלדה כרמל רחלי בת רוזי בוסקילה

קדושה משולשת?

undefined

הרב יוסף כרמל

שבט תשע"ד
3 דק' קריאה
הפסוק הראשון מבין שני הפסוקים העקרים של הקדושה, מופיע בהפטרת פרשתנו:
"וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ יְקֹוָק צְבָאוֹת מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ" (ישעיהו ו' ג).
פסוק זה יחד עם חברו, המופיע בנבואת יחזקאל (ג יב) המקבילה:
"וַתִּשָּׂאֵנִי רוּחַ וָאֶשְׁמַע אַחֲרַי קוֹל רַעַשׁ גָּדוֹל בָּרוּךְ כְּבוֹד ה' מִמְּקוֹמוֹ",
משמשים כאחד הצירים המרכזיים סביבם סובבת התפילה, בעיקר תפילת הציבור (בגאונים, סידור רס"ג ועוד) משמע, שלא אומרים פסוקים אלו ביחיד גם ביוצר אור וגם בקדושה דסידרא וכל שכן בקדושה שבחזרת הש"ץ .
בתפילת שחרית - פסוקים אלה הם המרכז של ברכות קריאת שמע של שחרית, לאחר מכן בתפילת העמידה- הם לב הקדושה הנאמרת בחזרת הש"ץ. פסוקים אלה מופיעים פעמיים נוספות, האחת בעברית והשנייה בארמית, בחלק החותם את התפילה – בקדושא דסידרא. בימים שבהם מתפללים מוסף, פסוקים אלה מופיעים שוב בקדושה, ובשבתות וימים טובים מעתיקים את קדושת "ובא לציון גואל" קודם לתפילת מנחה, ושוב חוזרים על פסוקים אלה בקדושה של חזרת הש"ץ של מנחה.
דומה שתופעה זו של ריבוי הפעמים של אמירת הפסוקים, היא תופעה ייחודית בתפילה.
ננסה להבין מה משמעות הפסוק וכיצד המחלוקת בפירושו, השפיעה על נוסחי ה"קדושה" השונים, הנהוגים בקהילות ישראל?
בגלל קוצר היריעה נבאר רק את החלק הראשון - פסוקנו.
יש להתלבט אם התיבות וְקָרָא זֶה אֶל זֶה המופיעות בראש הפסוק, מפורטות בסוף הפסוק, או לאו ואזי קריאת המלאכים לא נזכרה כאן.
התנא באבות דרבי נתן (נוסח א פרק יב) מפרש שהקריאה היא נימוס, המלאכים או כיתות המלאכים מכבדים זה את זה לפתוח ראשונה, וזה לשונו: ומנין שיריאים (המלאכים) זה את זה ומכבדין זה את זה וענותנין מבני אדם? שבשעה שפותחין את פיהם ואומרים שירה, זה אומר לחבירו: פתח אתה, שאתה גדול ממני. וזה אומר לחבירו: פתח אתה שאתה גדול ממני. לא כדרך שבני אדם עושין, שזה אומר לחברו: אני גדול ממך, וזה אומר לחברו: אני גדול ממך. ויש אומרים: כתות כתות הן, כת אחת אומרת לחברתה: פתחי את שאת גדולה ממני. שנאמר: וקרא זה אל זה ואמר.
בתנחומא (צו סימן יג; וכן ברש"י) מסבירים שיש הכרח באמירה כאחד, לכן נוטלים הם רשות זה מזה "שלא להקדים האחד ויתחיל ויתחייב שריפה". גם לשיטה זו נוסח הקריאה אינו מופיע בפסוק.
הרד"ק, לעומתם, מביא פירוש בשם השמועה: "שמעתי שהיה קורא שרף אל שרף זה, והיה אומר אחד לחבירו דרך זרוז, והיה קורא אחד לחבירו: 'קדוש קדוש' כקורא לחבירו: 'פלוני פלוני', והיו אומרים נקדש האל ביחד ונאמר: 'קדוש ה' צבאות' ".
לדבריו של הרד"ק הקריאה של השרפים היא פנייה זה לזה: "קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ", וביחד הם אומרים "קָדוֹשׁ". ולדבריו היינו אמורים לצטט את חלק הפסוק כך: "וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ".
כמובן שלפי דבריו אין מקום לנוסח הקדושה של שחרית "כנעם שיח סוד שרפי קדש המשלשים לך קדושה" (נוסח ספרד והספרדים) או לנוסח של קדושה במוסף "יחד כולם קדושה לך ישלשו" (נוסח ספרד והספרדים) כיון שלשיטתו אין שילוש של קדושות. לעומת זאת, בנוסח אשכנז אומרים בשחרית: "כשם שמקדישים אותו בשמי מרום", ובמוסף: "המקדישים שמך בקודש", ואין שילוש של קדושות.
על פי האמור מובן גם מדוע בנוסח ספרד הוסיפו "כי אל מלך גדול וקדוש אתה", כיון שעד עתה רק כפלו את הקדושה: "אתה קדוש ושמך קדוש", ועתה משלשים בקודש ואין זה רק פשרה בין נוסח אשכנז והספרדים, שכופלים את הקדושה לבין הנוסח המובא בסידור הרס"ג, בו מופיעות חמש קדושות, אלא מכוון הוא.
(המעונינים להמשיך ולהעמיק מוזמנים לקרא בספרי 'צפנת ישעיהו' שיופיע, בע"ה, בקרוב על המדפים בהוצאת "ארץ חמדה" ו"מגיד-קורן").
בינתיים, נאחל לעם ישראל תוספת קדושה בכל תחומי החיים.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il