בית המדרש

  • מדורים
  • סיפורים נוספים
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

אוריאל ואלירז פרץ

שירת מרים

לפתע נכנסה לחדר דיילת שהגיעה זה עתה בטיסה מהארץ. מרים פרץ הביטה עליה והיה נדמה לה שהיא מכירה אותה, ושאלה אותה על כך. "לא, אנחנו לא מכירות", ענתה הדיילת

undefined

עודד מזרחי

תשע"ד
3 דק' קריאה
מרים פרץ, אמם של אוריאל ואלירז הי"ד שנפלו במערכות ישראל, שסיפרה את קורותיה בספר 'שירת מרים', נואמת בהתנדבות כמה פעמים בשנה בדינרים שמארגן FIDF, ארגון ידידי צה"ל, בארצות הברית. הכסף שנתרם מיועד לרווחת חיילי צה"ל.
בתקופת ההוריקן 'סנדי' שהתה מרים באזור לורנס בניו יורק, שם התחוללה סערה קשה במיוחד. ידידה של המשפחה בשם מדי, דיילת ב'אל על' הציעה לה: "אנחנו, הדיילות של 'אל על', נמצאות במלון במנהטן באזור שלא נפגע. בואי אליי למשך יומיים לפני שתטוסי בחזרה לארץ, כי צפויה עוד סופת שלגים".
מרים הגיעה למלון, ומדי השתדלה מאוד להנעים את שהותה לאחר הימים הקשים של הסערה. היא השכימה מוקדם כדי לקנות מצרכים כשרים לארוחת הבוקר. היה אז קר מאוד. בחדשות דיברו על סופת השלגים המתקרבת ומרים חששה לגבי טיסתה בחזרה לישראל, שהייתה מתוכננת למחרת ביום חמישי.
לפתע נכנסה לחדר הדיילים דיילת שהגיעה זה עתה בטיסה מהארץ לניו יורק. מרים הביטה עליה והיה נדמה לה שהיא מכירה אותה מאיזה מקום, ושאלה אותה על כך.
"לא, אנחנו לא מכירות", ענתה הדיילת ששמה מוריאל.
"משום מה הייתה לי תחושה שאני מכירה אותך", אמרה מרים.
כאשר החלה מרים לשוחח עם מוריאל הבינה שהן אכן לא מכירות. היא מגבעת זאב ומוריאל מרמת גן, ואין שום קשר אחר נראה לעין.
במהלך השיחה דיברו על כך שאם תהיה סופת שלגים, מרים תצטרך להישאר בעל כורחה בניו יורק בשבת. מרים אמרה שזו עוגמת נפש מבחינתה: אין בבית המלון אווירת שבת, והיא כבר מצפה בכיליון עיניים להיפגש עם משפחתה ולספר להם על ההוריקן, ועל אוזלת היד של מעצמה גדולה מול נגיעה אחת של הקדוש ברוך הוא. ואז שאלה אותה באקראי: "מה את עושה בשבת במלון?"
"אל תדאגי", צחקה מוריאל, "השבת אני לא נשארת כאן בקור הזה. אני חוזרת הביתה לישראל".
"אבל מה בכל זאת את עושה בשבתות כשאת נשארת כאן?" התעניינה מרים.
"עכשיו זה שונה", אמרה וגוללה בפני מרים את סיפורה: "באתי מבית ממש לא דתי, הסתובבתי בהרבה מקומות שלא קשורים בכלל ליהדות, אבל עכשיו, ברוך השם, אני מתחזקת בדרך הנכונה. יש כאן בית כנסת בסביבה ואני מצליחה לשמור שבת".
"ומה קרה שהתקרבת ליהדות? מה השפיע עלייך?" תמהה מרים.
"קראתי איזה ספר שנקרא 'שירת מרים'. זה כל כך חיזק אותי בדרך האמונה והשפיע מאוד על חיי, ומאז אני נמצאת בדרך הנכונה".
מרים התרגשה מאוד, אבל לא גילתה מיד את זהותה אלא שאלה: "ומה היית עושה אם היית פוגשת את אותה מרים שחיברה את הספר?"
"הייתי נותנת לה חיבוק גדול של אהבה".
מרים המשיכה עוד קצת במשחק. קמה והכינה לעצמה כוס קפה, נעמדה ליד הדיילת ואמרה: "מוריאל, מרים פרץ זו אני..."
מוריאל הייתה בהלם במשך כמה שניות. לאחר מכן חיבקה את מרים ולא הייתה מסוגלת להאמין שהיא פוגשת כעת בארצות הברית, באיזו סופת הוריקן עזה, כשכולם רק בורחים ממקומם ומסתגרים, את מי ששינתה את חייה.
"אז מתי את חוזרת לארץ?" שאלה מרים.
"מחר".
"גם אני חוזרת מחר בטיסה של שבע בערב".
"זו בדיוק הטיסה שלי", אמרה מוריאל.
באותו רגע חשה מרים שהן מכירות כבר שנים.
בטיסה חזרה הייתה להן אפשרות לשוחח ולהעמיק את הקשר ביניהן, קשר שהתגלה בארץ זרה, ביום חורף קר לאחר שוך סערת ההוריקן, קשר של רעות ואהבה.
מרים התבוננה מבעד לחלון והרהרה לעצמה שיש אנשים שקוראים לזה מקריות נחמדה, ואילו היא אומרת שאלוקים פתח לה צוהר נוסף להכיר אנשים נפלאים. "הילכו שניים יחדיו בלתי אם נועדו". היפגשו שניים אלמלא הייתה יד ה' בדבר?! הקדוש ברוך הוא אומר: אני רוצה להפגיש נשמות שנוגעות זו בזו. כעת ראתה וחשה את קרבתו ואהבתו של ה' יתברך כאומר לה: לקחתי לך את היקר מכול, אך אני מעניק לך עוד אוהבים, בדרכי שלי.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il