בית המדרש

  • משנה וגמרא
  • סוכה
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

מסכת סוכה דף ל"ד

undefined

הרב אורי בריליאנט

ז' אדר ב' התשע"ד
2 דק' קריאה 15 דק' האזנה

(לג: במשנה – לד: במשנה השנייה)


חלק א – סוג הערבה


זה המין היחיד שכתוב במפורש במה מדובר – "ערבי נחל". השאלה היא עד כמה זה בדווקא "ערבי נחל.


         א.         ערבה בהרים ובשדות



  1. ברייתא 1 – "ערבי נחל" שעלה שלה משוך כנחל,


וזה לא בא למעט ערבה של ההרים והשדות.


(אבל כן למעט צפצפה).



  1. בברייתא 2 – נחל זה דווקא נחל, אלא שיש לימוד לרבות את השאר - "ערבי".


[לימודים אחרים מהריבוי:



  1. אבא שאול – לומד מלשון הרבים שיש 2 מצוות בערבה – עם הלולב וסביב המזבח,

  2. רי"ש בעמוד ב – שצריך 2 ערבות].


         ב.         צפצפהפסול,



  1. ברייתא – ערבי נחל – שעלה שלה משוך כנחל.

  2. בברייתא – כי אינה ערבי נחל (זה סוג שגדל בעיקר בהרים).

  3. יחזקאל – "קח על מים רבים, צפצפה שמו" – ה' רצה שיהיו כערבה, אך נהיו צפצפה. מכאן שהם כשני מינים שונים.


[איך מבדילים ביניהם? סימני זיהוי -



  1. קנה אדום (או עתיד להאדים) מול לבן.

  2. עלה משוך מול עגול.

  3. פה חלק מול משונן כמגל (וכש"כ כמסור פסול).


חשוב – זה רק סימני זיהוי, ולא סיבות לפסול, ולכן, חילפא גילא כשרה, כדלקמן.


          ג.         חילפא גילא – כשר, למרות שקצת משונן (כמגל, לא כמסור), כיון שזה ברור שזה סוג של ערבה.
והחידוש – אפילו שיש לו שם לוואי,


מקור – "ערבי נחל" (ערוך לנר – זה לא מהריבוי, אלא מהמשמעות שיש כמה סוגי ערבות).


            [שינויי שמות לפני ואחרי החורבן:



  1. ערבא – חילפא (צפצפה).

  2. שופר – חצוצרא.

  3. פתורתא – פתורא.

  4. בי כסי – הובלילא.

  5. העיר בבל – בורסיף.


חלק ב – כמות ארבעת המינים


א. כמה מכל מין –


אתרוג – 1 (פרי עץ הדר)


לולב – 1 (1. נלמד מלולב. 2. כתוב כפת ללא ו').


הדס וערבה –
























 

ר"ט ורשב"א בהתחלה



רשב"א אחרי שחזר בו



ר"ע



דעות



הדס – 3


ערבה – 2



הדס – 1



הדס ועריבה – 1



מקור



הדס – ענף עץ אבות


ערבה – ערבי נחל (רבים)



?



נלמד מלולב




ב. הדס קטום


במשנה (לב:) – פסול.


רשב"א אצלנו – פסול, אך יש לו משמעות (שכן מספיק אחד, אך יש עניין להוסיף עוד שניים, ואפילו קטומים).


ר"ט אצלנו – כשרים (בראשונים – או כי לא צריך הדר, או כי צריך הדר ובהדס אינו ניכר כשקטום וזה נחשב הדר).


            ושמואל פוסק כר"ט.


                        ומסופר שאיים על הסוחרים שיפרסם את ההיתר אם לא יורידו מחירים.


תוס' – הגמרא רוצה להוכיח שבאמת סובר כך ושהאיום אינו איום סרק, כי אם זה היה איום סרק יכל לאיים יותר – שיפסוק כר"ע שמספיק 1.


דחיית ההוכחה – גם אם זה היה איום סרק, מובן למה איים בקטום ולא באחד, כי היה יותר קשה להשיג הדס לא קטום מאשר שלושה הדסים קטומים.


ג. את האתרוג לא צריך לאגוד עם השאר


מקור – שאין ו"ו החיבור בין האתרוג לשאר.


ד. כל הארבעה מעקבים זה את זה – ולקתם – לקח תם.




את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il