בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • הלכות כלליות
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

בדיקת צהבת קודם מילה בשבת

undefined

הרב הראשי דוד לאו

אדר תשע"ד
21 דק' קריאה
נשאלתי אודות תינוק שזמן מילתו ביום שבת קדש, אלא שמראהו צהוב ועפ"י בדיקות הדם הנהוגות כיום אין למולו, כאשר נעשתה בדיקת דם ביום שישי הראו התוצאות שהתינוק עדיין צהוב אך ישנה אפשרות שבשבת יהיה מותר למולו, והדבר תלוי בבדיקה שצריך לעשות לו באותו יום, כלומר בשבת, וע"י כך יתברר סופית אם אכן הדבר אפשרי. נשאלת השאלה האם אפשר לעשות את הבדיקה הזו בשבת קדש כדי שתתקיים מילה בזמנה ביום השמיני,או שאסור בשבת להוציא דם מן התינוק לצורך זה ויש לדחות את המילה לאחר השבת.

תנן במסכת שבת (קל,א) רבי אליעזר אומר אם לא הביא כלי מערב שבת מביאו בשבת מגולה, ובסכנה מכסהו על פי עדים, ועוד אמר רבי אליעזר כורתים עצים לעשות פחמים לעשות כלי ברזל, כלל אמר רבי עקיבא כל מלאכה שאפשר לעשותה מערב שבת אינה דוחה את השבת, שאי אפשר לעשותה מערב שבת דוחה את השבת. ומפרש רש"י שהמשנה הזאת שייכא למשנה הקודמת (קכח,ב) האומרת, וכל צרכי מילה עושים בשבת, ובזה נחלקו רבי אליעזר ורבי עקיבא. לדעת ר"א כל צרכי מילה כולל כל המכשירים, ולכן אפשר לטלטל מרשות לרשות את הסכין של מילה, ואפילו אפשר לכרות עצים כדי לעשות פחמים כדי להכין את הסכין של מילה, כלומר אע"פ שיש כאן כמה פעולות שלמכשירים ומכשירי מכשירים והן מלאכות גמורות מהתורה, למרות זאת מותר.ולפיכך לא רק שמותר, אלא חובה ומצוה לעשות כן לקיום מצות מילה. ורבי עקיבא חולק עליו, ולדעתו רק מלאכה שאי אפשר לעשות מערב שבת דוחה שבת,וכתב רש"י שרק מה שאי אפשר, דהיינו מילה עצמה שאי אפשר לעשותה קודם דזמנה ביום השמיני, רק היא דוחה שבת. (ונראה שמפרש כן עפ"י הנוסח במשנה שם "ומילה שאי אפשר לעשותה וכו'", כלומר שאין הנידון כאן אלא על המילה, ואכן זוהי גירסת הרמב"ם בפירוש המשנה, כמפורש בנוסח המשנה שם ובפירושו, וכ"ה בריטב"א ומאירי ועוד קדמונים, וכן ראה בדקדוקי סופרים מכי"מ ומקורות נוספים, ולעומת זאת ראה שם בהערה ג' שקטע רש"י הנ"ל אינו נמצא בכתה"י ולא בדפוסים ראשונים).
והדברים צריכים ביאור, לאיזה צורך הזכיר כאן התנא את המילה עצמה, דהנה בגמ' שם (קלב,א) שנינו, עד כאן לא פליגי רבנן עליה אלא במכשירי מילה אבל מילה גופה דברי הכל דוחה שבת, מנלן כו', ונאמרו שם בסוגיא כמה דעות מניין לנו שמילה דוחה שבת, האם זו הלכה, או שלומדים בגזירה שוה, או שלומדים מ"וביום" ואפי' בשבת, או מ"השמיני" ואפי' בשבת. ומסקנת הגמ' שם היא שלומדים מ"וביום" שאפילו בשבת. וא"כ לאיזה צורך הזכיר רבי עקיבא שמילה אי אפשר לעשותה מערב שבת, הרי במילה יש לימוד מיוחד. וצריך לומר, שאילו היו אלו מכשירי המילה שאי אפשר לעשותן מערב שבת, היה לנו לכלול את המכשירים בכלל המילה שדוחה את השבת, אבל הואיל ומילה עצמה היא בכלל דבר שאי אפשר לעשותה מערב שבת,ממילא אין לכלול בדרשא זו, אלא את מה שאי אפשר לעשות מערב שבת.
ואכן הגמ' שם (קלב,א) הסיקה, אלא היינו טעמא דרבי אליעזר דאמר קרא "וביום השמיני ימול בשר ערלתו ואפילו בשבת", ועדיין צריך לבאר במאי פליגי תנאי דלר"א הלימוד הוא גם על מכשירים, ולר"ע ורבנן הדרשא היא רק על המילה עצמה. והרגיש בזה רש"י שם וכתב, ומילה גופא דדחיא שבת אמרינן לקמן הלכה למשה מסיני אייתר ליה ביום למכשיריה.עכ"ל. והגמ' שם דוחה את סברת מי שסובר שזו הלכה, הואיל ואיתא בברייתא בתוספתא שלומדים שפקוח נפש דוחה שבת ממילה שדוחה שבת, ואם מילה שדוחה שבת היא הלכה, הרי הכלל הוא שאין למדים בקל וחומר מהלכה. ולפי מה שנקט רש"י שאכן ר' אליעזר לומד מהלכה, א"כ לשיטתו אין לימוד לפקוח נפש בשבת ממילה, וזה מבואר. ובאמת על פקוח נפש עצמו שדוחה שבת יש כמה וכמה דרשות בגמ' ביומא (פה,ב), ושאלת הגמ' היא רק שמברייתא זו מבואר שמילה שדוחה שבת אינה הלכה, ואין כאן קושיא מנלן דפקו"נ דוחה שבת.ולר' אלעזר באמת לומדים זאת מהלכה למשה מסיני. (ויעויין בריטב"א שם שפירש בדעת ר' אליעזר שמילה נפקא בגזירה שווה, ומכשירים לומדים מ"וביום", עיי"ש).
אמנם מצינו לראשונים דרך אחרת בטעמו של ר' אליעזר שמכשירי מילה דוחים שבת. דהביאו הרמב"ן והרשב"א והריטב"א וחידושי הר"ן ושיטה להר"ן שם (קל,א) את קושיית התוס', וא"ת מכל מקום אמאי שרי ר' אליעזר להביא איזמל דרך רשות הרבים בלא שינוי, דהא אמרינן בפרקין דלעיל (קכח,ב) גבי חיה אם הייתה צריכה שמן חברתה מביאה לה ביד או בשערה דכל שאפשר לשנויי משנינן. ותירצו בשם התוס' דר' אליעזר מכשירי מילה כמילה עצמה חשיב להו, וכמילה אריכתא דמי, ותחילת מילה כסוף מילה, מה סוף מילה לא משנינן אף תחילת מילה לא משנינן כלל, עכ"ל. ומבואר שם שמשום כך לא קשיא גם מה שהקשו שם שיביאו את התינוק למקום האיזמל דהוי רק איסור דרבנן דחי נושא את עצמו, יעו"ש כל דבריהם. ויכולנו לפרש דהך סברא דאית ליה לר' אליעזר דכמילה אריכתא דמי, היא רק לאחר שישנן דרשות גם על מילה וגם על מכשיריה, וממילא נקטינן סברת התורה שאיןלחלק בין הנושאים והוי גדר מילה אריכתא. ברם חזינן להריטב"א שם(קלב,א) שעפ"י סברא זו מפרש טעמא דר' אליעזר, דתו לא איצטריך שוםדרשא שמכשירי מילה דוחים שבת, עיי"ש, נמצא אפוא דהכי קים ליה עפ"יהסברא שאין לחלק בין המצוה למכשיריה.
ובשפת אמת (שבת קל,א) כתב ביאור בדעת רבי אליעזר, שלדעתו שבתהותרה אצל מילה, יעו"ש. ואכן הפוסקים נחלקו לענין שני מוהלים בשבת אםמותר, (ראה בשו"ע יו"ד סי' רפו סעיף יד), ותלו המפרשים שאלה זובהותרה ודחויה, וכאמור לר"א בודאי הוי הותרה. (וראה בבית יוסף ובדרכימשה שם מדברי הראשונים, וביש"ש יבמות פרק ח סי' ג, וברמ"א בשו"ע סי'עו, שאגת אריה סי' נט, קרן אורה שבת קלז,א, שו"ת תרומת יד סי' ב וסי'יא, ושו"ת מהר"ם שיק או"ח סי' קמז ועוד).
ויש לציין עוד את מה שהביא אאזמו"ר הגרי"י פרנקל זצ"ל בשו"תדרך ישרה (ח"ב סי' א) מספר שם ושארית לבעל נפש חיה להגרח"א ווקסמקליש (סי' א) בשם הצדיק רבי יחזקאל מקוזמיר ביאור דעת ר' אליעזרדמכשירי מילה דוחים שבת, משום שלדעתו הכנה למצוה היא כמצוה ממש, והיאמדרגה גבוהה, ואנחנו שאין לנו אותה המדרגה לא קי"ל הכי, עיי"ש עומקהענין עפ"י הרמז (וע"ע דברי יחזקאל סי' יב). *) ועיין בשו"ת הר צבילהגרצ"פ פרנק (יו"ד סי' רה) שהביא מהירושלמי, שמכשירים שדוחים שבתהיינו רק ביום, אבל בלילה עדיין לא הגיע זמן המילה, ולכן איןהמכשירים נדחים, עיי"ש. ולכאורה הדברים מתפרשים עפ"י דברי הראשוניםשהמכשירים חשובים כמילה אריכתא, וא"כ הזמן של המצוה הוא רק ביום.

והנה נפסקה הלכה כרבנן ור' עקיבא שמכשירי מילה אינם דוחים אתהשבת, והרמב"ם פסק (פ"ו מהלכות מילה ה"ו), עושים כל צרכי מילה בשבתמלים ופורעים ומוצצים כו', אבל מכשירי מילה אינם דוחים את השבת כיצדהרי שלא מצאו סכין אין עושים סכין בשבת ולא מביאים אותו ממקום למקום,ואפילו מבוי שאינו מעורב אין מביאים אותו מחצר לחצר, ואין עירובמדבריהם נדחה מפני הבאת הסכין הואיל ואפשר להביאו מערב שבת, עכ"ל.ובכסף משנה ציין שמקורו של הרמב"ם הוא בגמ' שם (קל,א-ב) ועפ"י הכרעתהרי"ף שם שהאריך בזה. וכן כתב הרמב"ם (ה"ז), וכן אין שוחקים להסממנים ואין מחמים לה חמין ואין עושים לה אספלנית ואין טורפים ייןושמן, ואם לא שחק כמון מערב שבת לועס בשיניו ונותן, ואם לא טרף ייןושמן נותן זה לעצמו וזה לעצמו, זה הכלל כל שאפשר לעשותו מערב שבתאינו דוחה את השבת, אבל אם שכח ולא הכינו המכשירים נדחה המילהלתשיעי, עכ"ל.
ובאור שמח על הרמב"ם שם הביא את מחלוקת הראשונים הרז"הוהרמב"ן בדין מכשירי מילה שאינם דוחים את השבת, מה הדין באופןשיצטרכו לעשות את המכשירים לאחר המילה משום סכנת הנימול, האם מותרלהקדים ולמול ולהכניס את התינוק למצב סכנה ואז יחממו מים עבורו אושנדחית המילה לאחר השבת. וכתב שכאן מפורש בדברי הרמב"ם כשיטת הרז"השאין למול, שהרי כתב שאם לא שחק סממנים דוחים מילה ליום תשיעי, וכןלמד הכסף משנה בסמוך (ה"ח) מתוך תשובת הרמב"ם לחכמי לוניל. (וראהבשו"ת הרמב"ם מהדורת בלאו סי' שז, וברמב"ן וברשב"א שבת קלד,ב, בתמיםדעים סי' קצא, ובספר האשכול עם פירוש נחל אשכול הלכות מילה עמ' 111,אור זרוע הלכות שבת סי' פה אות כה, העיטור ח"ג הלכות מילה שער ג דףמח,ב, במהדורת רמ"י, ספר המכריע להר"י דיטרני סי' נז, והאחרוניםהאריכו). והנה יש ללמוד משיטת הרז"ה והרמב"ם וסיעתם בהטעם שמכשירימילה אינם דוחים את השבת, שאין זה משום שאין להקדים מעשה עבירה שלתורה, לפני שיש קיום מצוה, מחשש שמא לא תתקיים המצוה, דאי משום האהרי כאן הנידון הוא למול בשבת כדי לחלל את השבת על המכשירים, ובזה לאשייך טעם זה, ומ"מ דעת הראשונים שלא מלים, ומוכח שרק מעשה המילה עצמהדוחה את השבת ולא שאר הדברים שאינם חלק מהמצוה.
אמנם מפורש במשנה וברמב"ם שמוצצים בשבת, ובפשטות המציצה אינהאלא כדי למנוע סכנה, וכמפורש גם בגמ' שמשום כך מעבירים את המוהלשאינו מוצץ, וא"כ כיוון שאין המציצה חלק ממצות מילה, א"כ איך מליםבשבת, ואח"כ יהא צורך לחלל את השבת על מציצה, הרי יש בזה משום חילולשבת על מכשירי מילה. ברם החילוק מבואר, דמציצה היא בכלל מכשירים שאיאפשר לעשותם מערב שבת, ובזה הרי יש ללמוד מלשון המשנה שגם אם יהיו המכשירים הללו קודם המילה, הם דוחים את השבת, והנידון בראשונים הואבמכשירים שאפשר לעשותם מערב שבת. נמצא אפוא שאכן דין מכשירי מילהבשבת תלוי רק בשאלה אם אפשר לעשותם מערב שבת או לא.
עלה בידינו להלכה שמכשירי מילה אינם דוחים את השבת אפילובאיסורים שאינם אלא שבות מדבריהם. אלא שהוסיף הרמב"ם וכתב (שם ה"ט),שכחו ולא הביאו סכין מערב שבת אומר לעכו"ם להביא סכין בשבת ובלבד שלאיביא אותו דרך רשות הרבים, כללו של דבר כל דבר שעשייתו בשבת אסורהעלינו משום שבות מותר לנו לומר לעכו"ם לעשות אותן כדי לעשות מצוהבזמנה, ודבר שעשייתו אסורה עלינו משום מלאכה אסור לנו לומר לעכו"םלעשותו בשבת, עכ"ל. (בכסף משנה ציין שמקורו הוא בסוגיא בעירוביןסז,ב-סח,א). ותמצית הדברים היא דשיטת הבה"ג (מהדורת הילסהיימר עמ'204-202) שיש לחלק בין שבות של איסור שישראל עושה בידים, דשבות זו לאהותרה אף אצל מילה, ובין שבות של אמירה לנכרי שאין בו מעשה, שהיאמותרת אצל מילה, ואע"פ שהנכרי עושה מלאכה של תורה, וכן היא גם דעתהשאילתות (שאילתא י פרשת וירא). ובהעמק שאלה שם (אות ו) מפרש אתמחלוקת הראשונים, והם הרי"ף והרמב"ם שחולקים על הגאונים, ועיקר דבריוהוא, ששיטת בה"ג היא שאמירה לנכרי אסורה משום "ודבר דבר", ולכן במקוםמצוה אין איסור, ולא רק במקום מילה נאמר כן, אלא בכל המצוות, ואילולהרי"ף וסיעתו יש אסמכתא לאיסור ע"י נכרי מהפסוק "כל מלאכה לא יעשהלכם", והיינו ע"י אחרים, וזה לא הותר גם במקום מצוה. ויש להוסיף אתהגדרת המפרשים שיש גדר שליחות לחומרא, וראה בספר יחל ישראל לאאמו"רשליט"א (ח"א סי' ו) שביאר ענין זה. ולכן מובן שאין להתיר ע"י נכריאפילו במקום מצוה. (וע"ע בספר שרשי הים פ"ו מהלכות שבת ה"א. ובעיקרדברי העמק שאלה, ראה להלן שאינו מוכרח, ויש לפרש ההיתר גם למ"דשהאיסור הוא מ"כל מלאכה לא יעשה לכם").
והמחבר בשו"ע (או"ח סי' שלא סעיף ו) פסק כרמב"ם, והגיה שםהרמ"א ועיין לעיל סימן ש"ז, ע"כ. וכתב המשנה ברורה (סקכ"ב) שכוונתולדבריו שם (סעיף ה), שהביא דיש מקילין אפילו במלאכה דאורייתא לומרלאינו יהודי במקום מצוה, ואף דרוב פוסקים חולקים על סברא זו והעיקרכדבריהם, וכמו שכתוב בסימן רע"ו, מ"מ לענין מילה המיקל וסומך עלדבריהם לא הפסיד אם אי אפשר בענין אחר. ובביאור הלכה הוסיף שגם דעתהמג"א לסמוך על המקיל, והיינו בגוונא דלא פשע, אלא הכין הסכין מאתמולועתה נתקלקל, ה"ז יכול לתקן הסכין ע"י נכרי, (ועיי"ש שהביא בזה משו"תכתב סופר או"ח סי' מט).
והנה יש לעמוד על בירורן של דברים, דכאמור נחלקו הראשונים אםמלאכה דאורייתא ע"י נכרי מותרת במקום מצוה, ופסקו הרי"ף והרמב"םוהמחבר שאין להתיר, ויש מהראשונים שפוסק כבה"ג, והוא מה שהביא הר"ןבשם העיטור והביאו הרמ"א. וכאמור לשיטתם כל המצוות הם בכלל זה. והמגןאברהם (סי' שלא סק"ה) כתב שלענין מילה יש לסמוך על שיטה זו לומרלנכרי לעשות מלאכה דאורייתא, ובאליהו רבא ובמחצית השקל דנו שהריההיתר שם נאמר רק במקום שיש בו הנאת הגוף, עיי"ש.
ובאמת הענין מפורש בתוס' בבבא קמא (פ,ב ד"ה אומר לנכרי) שכתבבתוך דבריו, ואפילו איסורא דרבנן אומר ר"י שאין להתיר משום מצוה אחרתע"י נכרי כגון להביא ספר דרך כרמלית כדי ללמוד בו, דדוקא מילה דהיאגופא דחי שבת שרי ע"י נכרי איסור דרבנן (וראה גם בתוס' רבינו פרץ שם,וכן בתוס' רבינו פרץ עירובין סח,א). ומיהו בה"ג משמע דאפילו איסוראדאורייתא שרי ע"י נכרי לצורך מילה, שפירש דאפי' דניתי נכרי מתוך ביתודהיא דרך רשות הרבים כו', עכ"ל. והנה בלשון הבה"ג נתקשו הראשונים,(הרי"ף שם וכן הראבי"ה סי' רעח והמכריע סי' נז), ומ"מ לשון התוס'מורה שלא התיר בה"ג אלא במילה וכפי הסברא שהבאנו שהואיל והיא גופאדחיא שבת, ואילו מדברי בה"ג עצמו יש ללמוד שבכל מצוה כך הוא הדין.ובתוס' בגיטין (ח,ב, ד"ה אע"ג) כתב בתוך דבריו, ודאי איסורא דרבנןשרי בחצר שלא עירבו משום מצות מילה, אבל איסורא דאורייתא כגון לחמםלו חמין אסור, ואין ללמוד מכאן היתר לומר לעובד כוכבים להביא ספרבשבת דרך כרמלית, דלא דמי, דדוקא משום מילה דהיא גופה דחיא שבתהתירו, ומיהו בהלכות גדולות משמע דאפי' איסורא דאורייתא שרי ע"י עובדכוכבים לצורך מילה, עכ"ל. ועוד הוסיף, ושמא דוקא לצורך המילה הואדשרי, אבל לצורך דבר אחר אפי' ע"י עובד כוכבים אסור להרבות וכו',עכ"ל. וא"כ יסוד דברי המג"א לחלק בין מילה לשאר מצוות מפורש בתוס'.אלא שכאמור בדעת הבה"ג אין הדברים ברורים אם גם הוא נקט כחילוק זה,וראה בספר העיטור שם שאכן לכל מצוה התירו, ואילו בספר מנחת כהןקונטרס משמרת שבת (שער א פרק א) כתב שלא אמר הבה"ג אלא במילה. (וראהגם בכללי המילה לרבינו גרשום ב"ר יעקב הגוזר עמ' 109, וכן בכלליהמילה לר' יעקב הגוזר עמ' 25. וע"ע בראבי"ה סי' שצא ובמאירי עירוביןסח,א). **)
והנה בתוס' בגיטין ובב"ק כתבו גבי הקונה שדה בא"י שכותביםעליו אונו אפילו בשבת, דמבואר בגמ' שם שאומר לנכרי ועושה, דהיינודוקא במצות ישוב ארץ ישראל ולא בשאר מצוות. וראה בפירוש רבינו חננאלבמועד קטן (יג,א) שהביא את דברי הירושלמי (מו"ק פ"ב ה"ד), רבי יהושעבן לוי שאל לרשב"ל מהו ליקח בתים מן העכו"ם, א"ל אימת ר' שאל בשבתותני בשבת מותר, כיצד הוא עושה מראה לו כיסים של דינרים והעכו"ם חותםומעלה לארכיים שכן מצאנו שלא נכבשה יריחו אלא בשבת, ע"כ (וכן הובאהירושלמי בתמים דעים סי' קעה, וכן איתא בבראשית רבה פרשה מז סי' י).ואכן יעויין בשו"ת אבני נזר (או"ח סי' מד) שמבאר גדר היתר אמירהלעכו"ם במצות ישוב א"י, דבאמת קנין שדה בא"י מן הגוי הוא גדר כיבושא"י, כדמוכח ברמב"ם (פ"א מהלכות תרומות ה"י), לכן יש להשוות הענינים,שכמו במלחמת כיבוש א"י שהיא מלחמת מצוה מותר להתחיל אף בשבת (כמבוארבלח"מ פ"ב מהל' שבת הכ"ה בשם הירושלמי בשבת פ"א ה"ח), ממילא מותרלקנות בשבת, דכאמור מבואר בירושלמי שיסוד ההיתר הוא אחד. (וע"ע בשו"תאבני נזר יו"ד סי' תנה ובספר פסקי תשובה סי' רמג. וכן יעויין באגליטל מלאכת טוחן אות לח סק"ו, ובספר ארץ צבי לרא"צ פרומר ח"ב עמ' תיג.וראה גם בספר לב אהרן (לבעל קרבן אהרן על תורת כהנים) על ספר יהושעדף מז,ב-מח,א שהביא מקורות שכתיבת אונו בשבת נסמך על דין מלחמה בשבתשהוא דין כיבוש. וע"ע פני דוד להחיד"א על התורה פרשת ראה אות טו, ספרשיבת ציון על ישוב א"י לרא"י סלוצקי ח"א עמ' 27. ויש לציין בענין זהאת שיטת רב האי גאון בספר המקח שער י"ד שפירש את הגמ' שם שהקנין נעשהבשבת ע"י השטר, וראה בביאור הגר"א חו"מ סי' קצד סק"א בביאור שיטתהרמב"ם פ"א מהל' מכירה ופ"א מהל' זכיה. וכן יש ללמוד מהירושלמי,וכדעת האליהו רבה או"ח סי' שו סקכ"ב, ולא כהפוסקים שאין דעתם כן).
נמצא אפוא מעתה ששתי המצוות הללו ישוב א"י ומילה שוו לעניןזה דהואיל והם עצמם הותרו בשבת, לכן הותרה להם אמירה לנכרי גם בדבריםשאינם מותרים, וכן מה שלא הותר במצוות אחרות. ולפיכך י"ל שניתן ללמודמדין מילה לדין ישוב א"י וכן איפכא.
ונראה להוסיף בזה הסבר, דמסתברא שכאשר קבעו חכמים שיש לחללאת השבת לצורך המילה ע"י נכרי הואיל והמילה עצמה נדחית, הגדר הוא כפישסובר רבי אליעזר בדין תורה, כלומר, דאם חזינן שההיתר נאמר על כלמצוה, ואע"פ שגוף המצוה אינו דוחה שבת, א"כ זהו היתר בפ"ע בדין אמירהלנכרי, אבל אם ההיתר נאמר רק על מילה, וכמו"כ על ישוב א"י שהוא דומהלמילה, א"כ יסוד ההיתר הוא כמו שסובר רבי אליעזר בדאורייתא, וכמושפירשו הראשונים דהוי כמילה אריכתא, והיינו שמצות המילה מתחילה בהכשרהמצוה שלה, ואין זה היתר מלאכה גרידא במקום מצוה, אלא כביכול קיוםמצות המילה ע"י נכרי, ויש לעשות כן לכתחילה ובלי שינוי, כדבריהראשונים שם. אלא שנראה שיש להבחין בין מצות מילה שבה צריך לחדשדההכשר איקרי נמי בכלל מצות מילה, ובין מצות כיבוש א"י שבאמת המצוהעצמה היא ישוב א"י היינו לגור בה, וכל כיבוש ומעשה מלחמה הוא עצמונמי בכלל הכשר מצוה לגבי מצות ישוב א"י, והתם בודאי כל מכשירי המלחמההם בכלל ההיתר, ואין צורך לחדש את החידוש במילה שזו מילה אריכתא.

ובנידון השאלה המוצגת בראש דברינו, האם יש אפשרות לערוךבדיקת דם לתינוק בשבת כדי לדעת אם אפשר למולו. הנה עצם הוצאת הדם היאחבלה שהיא מלאכה גמורה, וכך כתב הרמב"ם (פ"ח מהלכות שבת ה"ו), הדשכגרוגרת חייב ואין דישה אלא בגדולי קרקע והמפרק הרי הוא תולדת הדש,החולב את הבהמה חייב משום מפרק, וכן החובל בחי שיש לו עור חייב משוםמפרק והוא שיהיה צריך לדם שיצא מן החבורה, אבל אם מתכוון להזיק בלבדפטור מפני שהוא מקלקל ואינו חייב עד שיהיה בדם או בחלב שהוציאכגרוגרת, עכ"ל. ובמגיד משנה ציין שמקור הלכה זו הוא במסכת שבת(קז,א). אלא שנחלקו ראשונים באיזה אב מלאכה נכלל חובל, להרמב"ם הויתולדת דישה, ואע"פ שאין דישה אלא בגידולי קרקע, דעתו היא שבהמה חיהועוף נחשבים גידולי קרקע, ובודאי גם אדם, שהרי מפורש בסמוך (הלכה ח)שגם חובל באדם עובר על תולדה דדש, ולדעת רש"י חובל חייב משום צובע,עוד שיטת ראשונים היא שהחיוב הוא משום נטילת נשמה של אותו מקום.והחילוק בין השיטות הוא לענין שיעור הדם, להרמב"ם צריך דוקא כגרוגרת,אבל לשאר הראשונים לא נאמר שיעור. והראב"ד השיג שלדעתו אין השיעורכגרוגרת אלא אחד מהשיעורים שנאמרו במלאכת הוצאה, אך סתם ולא פירש,ועיי"ש בכסף משנה.
על כל פנים ברור הוא שהמוציא דם לצורך בדיקת דם בשבת עבר עלמלאכה גמורה, ואין חילוק בין תולדה דדש או מלאכות אחרות. ורק יש מקוםלדון אי איכא שיעור לדם כשיטת הרמב"ם או הראב"ד, שהרי אם אפשר לעשותבדיקה זו בפחות מכשיעור, יתכן שאין כאן מלאכה גמורה, והפוסקים דנו אםיש דין חצי שיעור במלאכת שבת, והביאו מפירוש רש"י בשבת (עד,א) שגםבמלאכות שבת חצי שיעור אסור מהתורה, ועוד רבים מהראשונים סוברים כן,עיי"ש בריטב"א ובמאירי ועוד, (וראה במג"א סי' שמ סק"ב, ובמשנה למלךפי"ח מהלכות שבת ה"א). ולעומת זאת יש ראשונים הסוברים שחצי שיעורבשבת אינו אסור מן התורה, וכן דעת הרמב"ן (שבת צד,ב). וכן למדו בדעתהרמב"ם שהרי על פחות מכשיעור כתב בפי"ח מהלכות שבת (הכ"ג) שפטור,ובריש הלכות שבת (פ"א ה"ג) כתב שכל מקום שנאמר פטור, האיסור הואמדברי סופרים. (ויעוין גם במבי"ט בקרית ספר בהלכות שבת שם, ובשו"תחכם צבי סי' פו, ובשו"ת הרדב"ז ח"ה סי' ב אלפיים רב. וראה גם בספרקהלת יעקב למהרי"ט אלגזי תוספות דרבנן סימן קלז, ובשו"ת באר יצחקאו"ח סי' טו, ועוד).
מעתה אם האיסור הוא מהתורה הרי פשוט שאי אפשר להתיר לישראללעשות את הבדיקה בשבת, ואפילו אם האיסור הוא רק מדרבנן, הרי מפורששלא התירו לישראל לעשות אפי' מלאכה דרבנן לצורך מצות מילה. וביותר ישלהביא את חידושו של האבני נזר (באו"ח סימן מט סק"ה וסי' נז סק"ז) שרקבחובל בבהמה חיה ועוף צריך שיעור גרוגרת, אבל חובל באדם ליכא הךשיעורא, וא"כ בכל גוונא הוי מלאכה דאורייתא. ברם אין הדברים פשוטים,דטעמא דחילוק זה הוא משום דהחיוב באדם אינו כשאר חובל שחייב דוקא אםצריך לדם, אלא באדם היינו משום שמשכך חמתו ומשום כך הוי מתקן ולאמקלקל. וא"כ בנידון דידן שחובל לא משום שמשכך חמתו אלא משום שצריךלדם, שוב אין לחלק בין אדם לבהמה לענין זה. (וע"ע צפנת פענח פ"ט מהל'שבת ה"ח, וראה עוד בענין זה בספר מגן אבות למהר"ם בנעט על מלאכות שבתדין שוחט, וכן בשו"ת בית יצחק או"ח סי' לו לענין מילה שהותרה משוםחובל, אע"פ שאינו צריך דם כגרוגרת).
אלא שעדיין יש להסתפק האם אפשר להתיר שנכרי יעשה מלאכה זו.והיינו אליבא דשיטת הבה"ג, ודעת הר"ן בשם העיטור שהביא הרמ"א לעיל,וביותר עפ"י דברי המג"א שלענין מילה יש לסמוך על שיטתם, וא"כ גםבנידון דידן לכאורה היה לנו לומר לנכרי שיעשה את בדיקת הדם, כדי שיהאאפשר למול בשבת. אלא שגם כאן יש להסתפק, דבשלמא בכל מילה שהתינוק הואבודאי בר מילה, וצריך לעשות את ההכשר מצוה כדי שיהיה אפשר למולו,אע"פ שעדיין יתכן ויהיו איזה שהם עכובים והמילה לא תהיה, מ"מ אין כלריעותא בעצם חיוב המילה שהוא ברור, וכל העושים את המלאכות דעתם היאשמלאכתם היא לצורך המילה ושהדבר יעלה בידם יפה, משא"כ כאן שהעניןבחזקת ספק, וע"י הבדיקה יתברר אם יש למול או לא, מאן יימר לן שגםהכשר מצוה בכה"ג אפשר לעשות ע"י נכרי.
ובאמת צריך לדון בהכשר מצוה בעיקר הדין מה דינו, כלומר לדעתרבי אליעזר שמהתורה הכשר מצות מילה דוחה שבת ע"י ישראל לכתחילה,וכמבואר למעלה שאינו צריך לעשות ע"י שינוי וכיו"ב, מה יהיה הדין לגביעשיית בדיקה כזאת שיש בה הכשר מצוה על צד הספק בלבד. ובנידון זה ישמקום לבירור נוסף, שהרי פעמים רבות מסתמן והולך לפי מצב בדיקת דם שלערב שבת שקרוב לודאי שבשבת הענין יסתדר, שהרי רואים את הבעיה שהיאבנסיגה וירידה למצב של בריאות, אלא שלענין פקוח נפש אין הולכים אחריהרוב ואין למול בלי בדיקה נוספת בשבת שתוציא את הענין מכל ספק, ומ"מכאשר אנו דנים על ההכשר מצוה עצמו הרי יש לנו ללכת אחרי הרוב, והרובקובע לנו שאפשר לעשות ברית המילה בשבת, ובכל דוכתא אזלינן בתר רובא.ולכן גם אם נקטינן שבספק גמור אין לעשות בדיקה, באופן כזה אולי היאמותרת. [ועיין בשו"ת דרך ישרה ח"ב סי' כא לענין שחיטה ביו"ט, ודוקלנידון דידן]
ואם נקטינן שלרבי אליעזר בדין תורה באופן כזה איקרי הכשרמצוה להתיר, וכדחזינן שיש לדעתו לעשות כן לכתחילה ואפי' בהכשר שלהכשר, היינו כריתת עצים לצורך פחמים לצורך עשיית ברזל וכיו"ב, שגםבמלאכות אלו ישנו ספק גדול אם יבוא הדבר לידי מעשה, וא"כ לפי הנתבארבשיטת הראשונים שע"י נכרי יש לחלל שבת בהכשר מצות מילה באותו האופןשאמר רבי אליעזר לענין דאורייתא, ואנו מחשיבים את כל הפעולות הללולמילה אריכתא, א"כ יש להתיר גם לדידן עשיית בדיקה זו ע"י נכרי בשבת.וכן עפ"י המבואר למעלה גדר הדין לר' אליעזר דהוי הותרה, י"ל גם לדידןדלגבי אמירה לנכרי הוי הותרה, והיינו שזוהי גופא מצות מילה.
ויש להוסיף עוד, שאם לבדיקת הדם מספיקה כמות של פחותמגרוגרת, הרי אפשר לצרף שיטת הרמב"ם דלא הוי איסור תורה, וממילאלכו"ע אפשר לעשות ע"י נכרי. ואולי אפשר לומר בזה סברא נוספת, דאםבאמת סגי בפחות משיעור גרוגרת, א"כ אם הוציא יותר על שיעור זה הויהוצאת הדם שלא לצורך, והואיל ואין בזה תיקון, נמצא שאינו אלא קלקולבעלמא ואין לו להתחייב על כך, והיינו שעל חלק שיש בו תיקון אין שיעורחיוב, ועל היתרה אין זה תיקון אלא קלקול.
העולה מכל האמור הוא שיש מקום לצדד שאפשר לעשות את בדיקת הדםע"י נכרי בשבת, כיוון שנקטו הפוסקים שיש לסמוך על שיטת הבה"ג והעיטורוסיעתם לענין מילה. ולכאורה יש מקום לדון עוד האם אפשר להתיר גם ע"יישראל, שהרי כל מה שנחלקו התנאים הוא במכשירי מילה שאפשר היה לעשותםמערב שבת כגון עשיית האיזמל או טלטול הסכין וחימום המים, ואף אםנשפכו המים, הלא את עצם מעשה ההכשר הזה אפשר היה לעשות מערב שבת, וכןהוא להדיא לשון המשנה בדברי ר' עקיבא, וכאמור לעיל מה שהוא כמו מילהשאי אפשר מערב שבת כך הוא במכשיריה. א"כ בנידון דידן אין אפשרותלעשות את הבדיקה קודם שבת, הואיל ואדרבה המצב של ערב שבת לא נתןאפשרות לעריכת ברית המילה, ותכלית עשיית הבדיקה בשבת היא בתקוה שע"ישהתוצאות תהיינה משביעות רצון תהא אפשרות למול היום, וא"כ הוי בכללמכשירים שאי אפשר לעשותם מערב שבת, הנעשים בשבת גם ע"י ישראל.
ובאמת שענין זה לא מצאתי לו בירור נכון בדברי הפוסקים, דהנהכתב הרמב"ם (פ"ב מהלכות מילה ה"ז), וכן אין שוחקים לה סממנים ואיןמחמים לה חמין ואין עושים לה איספלנית ואין טורפים לה יין ושמן וכו',זה הכלל כל שאפשר לעשותו מערב שבת אינו דוחה את השבת אבל אם שכח ולאהכינו המכשירים תדחה המילה לתשיעי, עכ"ל. הרי שדקדק הרמב"ם לכתוב שאםשכח ולא הכינו המכשירים אזי תדחה המילה לתשיעי, משמע אם לא שכחו, אלאהכינו הכל כדת וכדין, ואח"כ ע"י אונס גמור שאין בו כל פשיעה אבדו כלאותם דברים שהכינו, מותר לעשותם בשבת אפי' במקום מלאכה דאורייתא. וכןהוסיף (ה"ו) וכתב, אבל מכשירי מילה אינם דוחים את השבת כיצד הרי שלאמצאו סכין כו', ואין עירוב מדבריהם נדחה מפני הבאת הסכין הואיל ואפשרלהביאו מערב שבת, עכ"ל. הרי שתלה גם איסור מלאכות דאורייתא כעשייתסכין בטעמא שאפשר להכין מערב שבת, וכאן מיירי בשכחו. וא"כ גם הסבראשכתבנו לעיל שמכשירים שביסודם אפשר לעשותם בערב שבת אינם דוחים אתהשבת, אע"פ שעתה קרה מקרה ע"י אונס ומה שהכין נתבטל מ"מ השבת אינהנדחית, לכאורה מנא לן לומר כן, והרי פשט לשון הרמב"ם אינו כן.
והנה כתב הראב"ד (שו"ת תמים דעים סי' עז), נשאלה שאלה בפנירבינו מה טעם גזרו בשופר ולולב כי מתרמי בשבת שמא יעבירנו כו' ובמילהלא גזרו, והשיב, שופר ולולב שתלויות בקביעת החודש גזרו דשמא טועיםאנו בקדוש החדש ואתי לחלל שבת שלא לשם מצוה, אבל מילה שהיא בשמיניוליכא למיתלי בטעות לא גזרינן דאי אפילו מייתי ליה ליכא איסוראדאורייתא דמדאורייתא מכשירי מילה דוחים את השבת דכתיב "ביום" ואפילובשבת, כך מצאתי מכתב ידי יניק וחכים אחי ר' משה ז"ל, עכ"ל. וכן מפורשבמאירי (מגילה ד,ב) בשם יש מתרצים שכתב, אבל מילה שעיקר מצותה במלאכהחמורה האיך תדחה מחשש שמא יבוא לידי מלאכה, ועוד שהרי מן התורה אףמכשירי מילה דוחים את השבת אלא שחכמים אסרו בכך, עכ"ל. והדבריםלכאורה תמוהים, דכל פשט הסוגיא שהובאה למעלה מורה שהנידון הוא עלדאורייתא ולא על איסור דרבנן. ובשו"ת בית יצחק (או"ח סי' לז) דןבשאלה זו, והביא (אות ז) את דברי התמים דעים והמאירי וכתב, והנ"לכוונת הראב"ד והמאירי דמכשירים שאי אפשר לעשות קודם, דוחים שבת לכוליעלמא כדמוכח מתוס' יבמות (ו,א) וכן מוכח מעירובין (קב,ד) ממשנהדכינור, ומ"מ מדרבנן אסרו כדאיתא בירושלמי וכו', וס"ל להראב"ד ומאירידלשמא יעבירנו לא חיישינן באפשר לעשות בהיתר מבעוד יום, דלמה נחושלזה דלאו ברשיעי עסקינן וכו', אך חיישינן היכא דאי אפשר מבעוד יוםויהא מוכרח להעביר ד' אמות ולכן כתב דחכמים אסרו, אבל מדאורייתא שריכו', עכ"ד. (וע"ע במאירי ריש פרק ר"א דמילה דיש ללמוד מדבריו שרקבפשע אין מכשירים דוחים, ולשיטתו אזיל).
והנה מה שרמז להירושלמי, היינו מה שכתב שם (אות ב) מהירושלמיבפסחים פרק אלו דברים (הלכה ג), הגע על עצמך הרי שעלתה יבלת בשבתומשני מין יבלת ראוי לחתוך מאתמול. הרי מפורש שם שאין לדום לפי המצבהעכשוי שכעת אי אפשר לעשותם, אלא מין עשייה הוא הקובע, ולכן אע"פשאירע האונס היותר גמור, עדין הוי בכלל מכשירים שאין להם היתר. וראהגם בירושלמי (שבת פי"ט הלכה א), התיבן הרי מזבח שנפל בשבת הרי אינוראוי לבנות בשבת, מין מזבח ראוי מאתמול. הגע עצמך שחל ארבע עשר להיותבשבת הרי אינו ראוי להזות בשבת, מין הזיה ראוי להיות מאתמול, ע"כ.והוא מבואר כדאמרן. ובשו"ת בית יצחק תמה מדברי הירושלמי על התוס'ביבמות (ו,ב, ד"ה טעמא) שכתב דבכל דוכתא משווינן מכשירי מצוה שאיאפשר לעשותם מערב שבת למצוה עצמה כדשנינו בפרק ר' אליעזר אם לא הביאובפסחים כלל אמר ר' עקיבא וכו', והכא באי אפשר לעשות הפתילה מערב שבתכו', ע"כ. ועוד הביא שם שבעיקר הנידון נסתפק הצל"ח בפסחים (סה) לעניןעלתה יבלת בשבת, והשואל בבית יצחק שם נסתפק לענין מילה, והיינו ממשנידון דידן. ובבית יצחק מסיק דאכן מהתורה דוחה שבת ומדרבנן אסור,והתוס' מיירי לענין דאורייתא, עיי"ש. (אמנם בקובץ הערות על מסכתיבמות סי' יג כתב שנחלקו בזה התלמודים, והוכיח מהבבלי שילהי עירוביןגבי נימא שנפסקה שאכן יש חילוק, וכהתוס' ביבמות שם). ***)
עוד מצאנו בזה בספר כללי המילה לרבי יעקב הגוזר (עמ' כג)שכתב בתוך דבריו, וכל מכשירים שלפני המילה נמי דוחים את השבת כגון אםנקיב או איפגם האיזמל בשבת מקמי דלמהיל לפי שזה לא היה פשיעתו, לפיכךדוחה את השבת, אבל שכח ולא הביא איזמל מערב שבת ודאי זו היא פשיעתוולישראל הוא דאסור אבל ע"י גוי שרי, וכן אם נשפכו החמין או דאתדרדוהסממנין מקמי דמהיל מותרים למעבד אחריני ע"י ארמאי כמו נשפכו שלאמדעתו, וראיה מהלכות גדולות דשרי למימר לגוי למיעבד חדתא או לאתוייאיזמל אחרינא, עכ"ל. אלא שדבריו אינם מובנים, שהרי פתח במלאכה ע"יישראל במכשירים שלא היה אפשר לעשותן מערב שבת, וסיים במלאכה ע"י נכריבאופן כזה, וכדאיתא בהלכות גדולות, ולכאורה הוא תימה.
ואולי יש מקום לחלק בין המכשירים, דבשלמא עשיית סכין היאגופא המכשיר למעשה המצוה שהוא החיתוך, בזה שפיר י"ל שעשייתו דוחהשבת, משא"כ חמום המים לתינוק שצריך לפני המילה, הנה סיבת הרחיצה במיםחמים היא למנוע את הסכנה היכולה להיות ממעשה המילה ע"י איבוד דםוקירור גופו, כפי שהיה מקובל ברפואת הימים ההם, (והיום אינו מקובל,כמו שמפורש בשו"ע או"ח סי' שלא). נמצא אפוא שאין זה אלא מכשיר על צדהספק למנוע סכנה, בזה י"ל שאין עושין אלא ע"י נכרי (וע"ע תשובת הר'ישראל מברונא סי' מג, ובספר הפרנס לתלמיד מהר"ם ב"ר ברוך סי' רצא).ועדיין צ"ע כי אין הדברים מבוררים כל צרכם, שהרי לשון הבה"ג והרי"ףשם מפורש דהיכא דאייתי איזמל מערב שבת ונפגם או נגנב, בנידון זהנחלקו אם להתיר אמירה לנכרי, הרי להדיא דלא סברו שיש בזה היתר, אלאשיתכן שסברו שמ"מ יש איסור דרבנן וכפי שכתבו המאירי והתמים דעים,ולעולם אין איסור תורה.
מבואר א"כ שבאופן שאי אפשר לעשות את המכשירים מערב שבת האםמותר ע"י ישראל יש בזה שלש סברות, או דהוי איסורא דאורייתא, או איסורדרבנן, או שהוא מותר לגמרי, ובדברי רבותינו הפוסקים האחרונים לאראיתי הכרעת הלכה זו. וביותר לענין השאלה דידן לדין בדיקת דם, לכאורההדבר דומה לרחיצה בחמין, שאין זה מכשירים של עצם המילה, אלא היאלמנוע סכנה אם תוצאות הבדיקה אינן מאפשרות את עשיית המילה, והכאגריעא טפי, שהרי התם ברחיצה מלים את התינוק, משא"כ כאן יש ספק אםימולו אחרי שנוציא דם, וכנתבאר לעיל.

לכן העולה מדברינו הוא שאי אפשר להתיר ע"י ישראל, אבל ע"ינכרי יש מקום גדול להתיר לעשות הבדיקה, ויש להציע השאלה לפני גדוליהמורים, כי אין להקל בשבת החמורה בלי בירור גמור, ובודאי שאין למולבלי בדיקה המבררת מעל כל ספק שאין כל סכנה, והמל בלי בדיקה כזאת הואבכלל שפיכות דמים וחמירא סכנתא, וכיוון שהמילה היא בשבת יש גם איסורבדבר וחייב סקילה (כדאיתא ביבמות סד,ב, וברש"י שם), ואע"פ שאח"כנתברר למפרע שלא היתה סכנה ולא אירע לנימול נזק, מ"מ הואיל וכפי שהואלפנינו הדין קובע שאסור למול מחמת ספק סכנה, ממילא הוי בכלל חלולשבת. ואין כל מקום להקל ואפי' איכא רובא להתיר, דאין הולכין בפקוחנפש אחר הרוב, וממילא זהו גם חילול שבת.
עצה נוספת להקל מעט על חומר האיסור כסניף להיתר, דהואילוהדבר ידוע מערב שבת שיצטרכו לעשות את הבדיקה בשבת, א"כ אפשר לבקשמהנכרי מערב שבת שיעשה זאת, והיינו לשיטת הפוסקים דאע"פ שבכל מצוהאין מקילים אפי' בשבות דשבות, מ"מ היינו דוקא באומר לנכרי בשבת גופא,אבל באומר לו מערב שבת, בכה"ג מותר, (יעויין בכף החיים או"ח סי' שזסעיף ב אות חי בשם הרדב"ז ועוד), וא"כ אם הוא רק איסור דרבנן כגוןבפחות מכשיעור, וע"י נכרי במקום מצוה, שפיר דמי.

*) והנה בגמ' שבת שם איתא, ת"ר במקומו של ר' אליעזר היו כורתיםעצים לעשות פחמים לעשות ברזל בשבת כו', א"ר יצחק עיר אחת היתה בארץישראל שהיו עושים כר' אליעזר והיו מתים בזמנם, ולא עוד אלא שפעם אחתגזרה מלכות הרשעה גזרה על ישראל על המילה ועל אותה העיר לא גזרה.ויעויין בתוס' ביבמות (יד,א, ד"ה במקומו) שכתב, במתכוין היו מביאיםעצמם שיהו צריכים לכך משום חיבוב מצוה, עכ"ל. והדברים טעונים ביאור.ובתורה שלמה פרשת יתרו (מילואים סימן ל עמ' רעט-רפא), הביא נוסחאותבחולין (קטז,א), וכן גירסות דק"ס ביבמות שם מהדורת מכון התלמודהישראלי השלם, שגם בכמה כת"י במסכת שבת שם לא כתוב "בשבת" והעניןכולו צ"ב. ומ"מ בדברי הר"י מקוזמיר מבואר הענין קצת.
**) בטור או"ח (סי' שז) הביא את שיטת הרמב"ם שאמירה לגוי מותרתבשבות דרבנן שיש בו צורך מצוה, (רמב"ם פ"ו מהלכות שבת ה"ט-י), והביאשם הב"י את לשון המגיד משנה שנחלקו הראשונים אם דוקא במילה או גםבשאר מצוות, וכאמור לדעת הרמב"ם אין לחלק. וכן הביא שם דברי הראבי"השסובר כהרמב"ם, וכן הביא את דברי הר"ן בשם העיטור כדברי הבה"ג, וכןאת התוס' בגיטין ובב"ק עיי"ש. וראה בשו"ת תרומת יד להג"ר מרדכיעלישברג (סי' ה) שהאריך בבירור שיטות הראשונים. ואולי יש מקום להטעיםבשיטת בה"ג וסיעתו שאמירה לעכו"ם במקום מצוה מותרת, דזה כעין עשהדוחה את ל"ת, דהלא אמירה לעכו"ם נאסרה מן הפסוק "כל מלאכה לא יעשהלכם", והיינו אפי' ע"י אחרים, והוי ל"ת גרידא ואין בזה עשה דשבתון,וכגדר המפרשים שכל ל"ת דשבת שאינו אלא בלאו אין בו עשה, הובאו דבריהםבספר דרך ישרה (ח"א סי' ז), ודחי עשה דמילה לל"ת דמלאכה ע"י נכרי.ואע"פ שאינו בעידנא, י"ל הגדר כאילו הוי בעידנא, כיוון דהוי הכשרמצוה, וכמו דחזינן לרבי אליעזר בדאורייתא דאקרי מילה אריכתא. ולעילהובאו דברי העמק שאלה שלא למד כן, וצ"ע בזה.
***) ראה גם להגר"י ענגיל בספר ציונים לתורה (כלל מ) שהעיר מדבריהירושלמי על מה שמשמע בבבלי בכמה מקומות כרש"י שבכה"ג חשיב מכשיריםשאי אפשר לעשותן מערב שבת, והביא גם מש"כ בנדון זה בתשובות איגרא רמהלהג"ר משולם איגרא. (וע"ע שו"ת אהל יהושע לר"י בומבך אב"ד אושפיציןאו"ח סי' נב בסוף התשובה, וכן בהסכמת המהרש"ם על הספר שם, ונדפס עתהבשו"ת מהרש"ם ח"ח סי' יד, וכן בשו"ת מהר"י איטינגא ח"א סי' פח. וע"עבשו"ת חלקת יואב או"ח סי' יא, ובריכת המלך מצוה כ. וכן בהערותוביאורים על הלכות ארץ ישראל להטור עמ' 4, ובשו"ת שואל ומשיב מהדו"קח"ב סי' קמו, ובשו"ת מטעמי יצחק או"ח סי' נג).


את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il