בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • שיעורים נוספים
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

מעלתם של ההכנות לפסח

undefined

הרב נתנאל יוסיפון

ניסן תשע"ד
3 דק' קריאה
בני חוץ לארץ, הנוהגים לחגוג שני ימים טובים של גלויות, אוהבים לספר על מעלתו של ליל הסדר השני. בליל הסדר הראשון, כולם עייפים מעבודות הפסח. לעומת זאת, בליל הסדר השני, לאחר שכולם נחו והתענגו ביום טוב, אפשר להגיע לגובהי מרומים.
האמת היא כמובן הפוכה. הציווי המקורי של הקב"ה הוא לקיים ליל סדר אחד, רק מפני הגלות והריחוק מארצנו, נוצר ליל הסדר השני. אמור מעתה, שבני ארצנו הקדושה – מקום השראת השכינה, זוכים בליל סדר אחד יותר ממה שבני חו"ל זוכים בשני הסדרים.
ובכל זאת – העניין מוביל לשאלה גדולה. ערבי חגים בכלל, וערב פסח בפרט, הם זמנים שיהודי משקיע רבות בהכנות חומריות לחג. אמנם נכון, ש'שואלים ודורשים בהלכות הפסח, קודם לפסח שלושים יום', ובדרשת 'שבת הגדול' הרב מוסיף ודורש בעניין, אך עדיין התחושה היא שאצל רובו המוחלט של עם ישראל ההכנות המעשיות דוחקות את רגלי ההכנות הרוחניות, ואנו מגיעים לחג קצת במצב של –'תכבד העבודה על האנשים, ואל ישעו בענייני רוח'. תמוה!
תמיהה זו צפה ועלתה בליבי בחדות, בערב ראש השנה אחד, מספר שנים אחרי חתונתי. כל היום טרחנו ועמלנו בענייני המעשה של החג, והנה אני פוסע במהירות לבית הכנסת לקבל את פני השנה הנכנסת. בזיכרוני עולים שנותי בישיבה, כשיכולתי ללמוד ולהתכונן מבחינה רוחנית לחג, וכעת אני שקוע כולי בענייני המעשה ובקושי 'מגיע' לחג. וכידוע, ערב פסח הוא העמוס מכל ערבי החגים.
דומני, שזה בדיוק המסר של הקב"ה אלינו בערבי החגים. 'ואנשי קודש תהיון לי', אמר הרבי מקוצק – אין חפץ לקב"ה במלאכים נוספים, הוא ברא אנשים כדי שימליכו את הקדושה בחיים. ההכנות המעשיות של ערב החג יוצרות אצל האדם, המורכב מחומר ורוח, את קומת המסד שעליה הוא בונה את קומת הרוח בחג.
כמובן, מי שיכול ועתותיו בידו להתכונן מבחינה רוחנית, עליו לעשות זאת. כל יהודי ודאי מחויב להקצות זמן ללימוד הלכות הפסח ולדרשת שבת הגדול. ועדיין עלינו לשמוח בהכנות המעשיות המחוללות בקרבנו את התחושה והציפיה להתגלות הרוחנית של החג. ובחג, נוסיף ונתקדם מבחינה רוחנית ונבנה את הקומות הנוספות.
בפסח – עניין זה מקבל גיבוי הלכתי מיוחד. בדרך כלל, בכל המצוות יש לנו כלל ש"מצוות צריכות כוונה". אמנם אין צורך בכל הכוונות הנשגבות וכו', אך צריך כוונה יסודית של רצון לצאת ידי חובת המצווה. לכן, למשל, התוקע בשופר בשביל לנגן, ולא בשביל לצאת ידי חובת המצווה – לא יצא.
אולם במצה יש דין מיוחד, שמי שהכריחו אותו בכוח לאכול מצה, למרות שלא רצה לקיים את המצווה יצא (רמב"ם חמץ ומצה ו, ג). טעם הדבר, (נושאי הכלים שם), כי במצה המצווה היא שהגוף ייהנה והרי הגוף נהנה גם ללא כוונה. אם כן, בפסח, העולם המעשי נושא בכנפיו את העולם הרוחני גם בלי כוונה.
(לכך אפשר להוסיף, שבמצה מעבר לחובת האכילה יש גם חובה לחוש את טעם המצה, לכן האוכל מצה מבושלת לא יצא (שו"ע תסא, ד). וכן בסוף ליל הסדר אסור לאכול מאכלים אחרים אחר קרבן הפסח או אחר האפיקומן, כדי שטעם הקרבן/ המצה יישאר בפיו.
גם קרבן הפסח שונה מצוות אכילתו משאר הקרבנות. שהרי בכל הקרבנות השחיטה והאכילה נמנות כמצווה אחת, ואילו בקרבן פסח השחיטה והאכילה נמנות כשתי מצוות, וזאת מפני שבכל הקרבנות אין חובה על האדם לאוכלם, המצווה היא שהקרבן יאכל ולא ישאר, לעומת הפסח שיש חובה על כל יהודי לאכול פסח (מועדים בהלכה רפא). אם כך רואים שבפסח יש הדגשה מיוחדת של האכילה, ההנאה והטעם).
מתאימים הדברים ליום של גאולה כפסח, שה' מתגלה בעולם, עד כדי כך שאנו פוגשים אותו בעולם המעשי שלנו. ויהי רצון שנזכה כולנו עוד השנה להקריב קרבן פסח במקדשנו, ונגאל גאולת עולמים במהרה בימינו.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il