עיקרי ההלכות
א. סכין שחתכו בה דבר 'חריף' שלפני כן קבל טעם בשר או חלב, לדעת המגן אברהם דינה כדין הדבר החריף שנחתך. לדעת האבן העוזר החריף לא מבליע טעם בסכין.
ב. קרש חיתוך חלבי או בשרי שחתכו עליו בסכין דבר חריף מהמין הנגדי - לדעת החכמת אדם נאסר הדבר החריף, אך פוסקים רבים מקלים.

א. בצל חלבי או בשרי שנחתך בסכין פרווה או במעבד מזון
למדנו שדבר חריף שנחתך בסכין בשרית (או חלבית) נהפך לבשרי (או חלבי).
האם יש בכוחו של אותו מאכל לאסור כלי אחר? לדוגמא: חתכו בצל בסכין חלבית ואחר כך קצצוהו במעבד מזון פרווה, האם מעבד המזון נהיה חלבי ויהיה אסור להכין בו מאכלי פרווה על מנת לאוכלם עם בשר?
בשאלה זו חלוקים המגן אברהם והאבן העוזר.
לדעת המגן אברהם המאכל החריף מבליע את הטעם הבלוע בו בכלי, לכן הכלי נהיה חלבי1.
לדעת האבן העוזר אין בכוח המאכל החריף להבליע טעם משמעותי בכלי, לכן הכלי נשאר פרווה.
למעשה- המשנה ברורה פסק להחמיר כדעת המגן אברהם. אך רוב האחרונים פסקו להקל כדעת האבן העוזר2.

ב. האם מותר לחתוך בצל בסכין חלבית על צלחת בשרית או קרש חיתוך בשרי?
כבר למדנו שכשחותכים דבר חריף, הטעם הבלוע בסכין נבלע בדבר החריף.
מה דין המשטח עליו חותכים את הדבר החריף? האם גם הוא מבליע בחריף? האם הוא בולע מהחריף?
החכמת אדם פסק שגם המשטח מבליע בחריף, לכן אם חתכו דבר חריף בסכין חלבית על קרש חיתוך בשרי, נאסר אותו מאכל3.
יש להעיר שלפי שיטת האבן העוזר שלמדנו לעיל, כמעט ולא תתכן מציאות של קרש חיתוך בשרי או חלבי4. אך אפילו במקרה בו נהיה הקרש בשרי או חלבי, ממילא דין המשטח, אם נאסר או לא, תלוי במחלוקת שראינו לעיל בין המגן אברהם לאבן העוזר. לדעת המגן אברהם לכאורה יש להחמיר שהמשטח נאסר. אך לדעת האבן העוזר המשטח מותר5.