בית המדרש

  • משנה וגמרא
  • נדרים
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

"לא אפטר מן העולם עד שאהא נזיר"

undefined

הרב אליעזר בן פורת

איר תשע"ד
4 דק' קריאה
בגמ' [ג' ע"ב] פריך על הא דתניא דאיכא בל תאחר בנזירות: בל תאחר דנזירות היכי משכחת לה, כיון דאמר הריני נזיר הוה ליה נזיר, אכל קם ליה בבל יאכל. ומשני: באומר לכשארצה אהא נזיר. והדר פריך: ואי אמר כשארצה, ליכא בל תאחר. ומשני: אמר רבא, כגון דאמר "לא אפטר מן העולם עד שאהא נזיר", דמן ההיא שעתא הו"ל נזיר, מידי דהוה האומר לאשתו ה"ז גיטך שעה אחת קודם מיתתי, אסורה לאכול בתרומה מיד, אלמא אמרינן כל שעתא ושעתא דילמא מיית, הכא נמי לאלתר הוי נזיר דילמא השתא מיית. ונחלקו הראשונים ז"ל בביאור מאמר הגמ' "דמן ההיא שעתא הוה ליה נזיר".

דעת הי"מ שהביא הרא"ש הסוברים שהאומר "לא אפטר מן העולם עד שאהא נזיר" נעשה נזיר מיד, ודעת הרא"ש שראוי לו לקבל עליו נזירות לאלתר
הרא"ש בפירושו הביא בשם י"מ [וכ"ה בתוס' ד"ה בל תאחר בשם ר"ת] שפירשו "דמן ההיא שעתא הו"ל נזיר", בלשון קושיא, כלומר, מיד חלה עליו נזירות, ומאי בל תאחר איכא. והרא"ש ז"ל דחה פירושם, וכתב דלא מסתברא שיהא נזיר בלא קבלה, דמשום חשש שמא ימות לא הוי כאילו קיבל עליו נזירות. כלומר, הרא"ש סובר שהלשון "לא אפטר מן העולם עד שאהא נזיר", אינו בעצמותו לשון קבלת נזירות, ועדיין מחוסר הוא קבלת נזירות. ולפיכך פירש הרא"ש שאין כוונת הגמ' "דמן ההיא שעתא הו"ל נזיר" לומר שמיד נחשב לנזיר ממש, אלא שמפני החשש שמא ימות, ראוי לו לקבל עליו נזירות לאלתר, ואם ישהה קבלת נזירותו ג' רגלים, אז יעבור בבל תאחר 1 .

ביאור דברי התוס' ד"ה מידי והערת גליון מהרש"א על תירוץ ב' שבתוס'
בתוס' [ד"ה מידי] הביאו קושית הר"ר יוסף שהלך לארץ הצבי, אמאי לא משכחת לה בל תאחר בנזירות דאמר "הרי עלי לקבל נזירות אחר ל' יום", ואי מאחר עובר בבל תאחר? וכתבו התוס' בתירוץ א': ושמא היינו כשינויא דשנינן לא אפטר מן העולם עד שאהיה נזיר, כלומר, עד שאקבל נזירות. ולתירוץ זה, אמירתו "לא אפטר מן העולם עד שאהא נזיר", היא 'נדר לנדור בנזירות', וסוברים התוס' בתירוץ א' שאם מאחר לקבל עליו נזירות, נחשב כעובר בבל תאחר של נזירות, כיון שענינו של הנדר הוא הנהגת נזירות.

ובתירוץ ב' כתבו התוס': עוד י"ל דאי מאחר לשלם נדרו א"כ לאו היינו בל תאחר דנזיר, כי אם בל תאחר דנדר, שמאחר לנדור נדרו. כלומר, האומר "הרי עלי לקבל נזירות אחר ל' יום", זהו 'נדר לנדור בנזירות', והמאחרו אינו עובר בבל תאחר של נזירות, כי אם בבל תאחר של נדר, משא"כ האומר "לא אפטר מן העולם עד שאהא נזיר" שעובר בבל תאחר של נזירות. ובגליון מהרש"א העיר על תירוץ ב' שבתוס': אינו מובן כל כך יפה, דהא גם באומר "לא אפטר מן העולם עד שאהא נזיר" עדיין אינו נזיר עד שיקבל עליו נזירות, כמש"כ הרא"ש והרשב"א, וא"כ נימא דעובר רק על בל תאחר דנדר. כלומר, האומר "לא אפטר מן העולם עד שאהא נזיר", זהו ג"כ 'נדר לנדור בנזירות', וא"כ אינו עובר אלא על בל תאחר של נדר, שאיחר לנדור בנזירות, אבל לא על בל תאחר של נזירות.

ישוב הערת גליון מהרש"א על תירוץ ב' שבתוס' הנ"ל
ונראה שלדעת התוס' בתירוץ ב', יש הבדל בין שתי האמירות. האומר "הרי עלי לקבל נזירות אחר ל' יום", צריך קבלת נדר חדשה אחר ל' יום להיות נזיר, שכך אמר: "הרי עלי לקבל נזירות", ולא אמר: "הרי עלי להיות נזיר אחר ל' יום", משא"כ "האומר לא אפטר מן העולם עד שאהא נזיר", הרי קיבל על עצמו להיות נזיר בלא ציון מפורש של זמן, הלכך אינו צריך נדר חדש של קבלת נזירות, ומשום שאמירה זו גופא נחשבת כנדר של קבלת נזירות בזמן בלתי מסוים במשך ימי חייו, ואין צריך אלא שיציין ויפרש את הזמן שבו מתחיל את הנהגת נזירותו, וענין זה של ציון הזמן יתקיים ע"י שיאמר, למשל, "הריני מתחיל עתה לקיים את נדר הנזירות שקבלתי על עצמי מכבר". מיהו, בלא שום אמירה נוספת קודם להתחלת נזירותו, אינו יוצא ידי חובת נדרו, שאם לא חל עליו דין נזירות בגופו, דהיינו שנהפך להיות נזיר, אפילו אם יתנהג בפרישות באותם הדברים שהנזיר מוזהר בהם, עדיין אין הנהגתו נקראת הנהגת נזירות, שאין הנהגת נזירות אלא הנהגת פרישות מיין, טומאה ותגלחת של מי שהוא נזיר בגופו, דהיינו שיש לו תואר 'נזיר'. ולכן כאמור, עליו לציין באמירה המפרשת שמתחיל עתה לקיים את נדר הנזירות שקבל על עצמו מכבר שאמר "לא אפטר מן העולם עד שאהא נזיר".

סיכום
העולה מן המתבאר שיש כאן ג' שיטות בדין "האומר לא אפטר מן העולם עד שאהא נזיר". דעת הי"מ שהביא הרא"ש וכן דעת ר"ת שבתוס', שנעשה נזיר מיד 2 , וכפשטא דלישנא דגמ', וחלים עליו לאלתר כל דיני נזירות. ודעת התוס' בתירוץ א', שזהו בבחינת 'נדר לנדור בנזירות' באיזה זמן במשך חייו, וצריך נדר חדש של קבלת נזירות, וכ"מ דעת הרא"ש בפירושו, וכ"כ המנחת חנוך 3 בדעת הרמב"ם. ודעת התוס' בתירוץ ב', שזהו נדר להתנהג בנזירות פעם אחת במשך ימי חייו, ואין צריך נדר נוסף, שאין אמירה זו בבחינת 'נדר לנדור בנזירות', אלא זהו נדר להתנהג בנזירות, וצריך רק לציין את הזמן שבו מקיים נדרו שנדר מכבר להתנהג בנזירות.




^ 1. והר"ן ד"ה בל תאחר, חולק וסובר שעובר לאלתר בבל תאחר, וע' חידושי הגרנ"ט נדרים סי' מ"ח ביאור מחלוקתם.

^ 2.וע' מרומי שדה נדרים ג' ע"ב ד"ה מיהו ונזיר ט"ז ע"ב ד"ה אבל, בדעת הרמב"ם , שנעשה נזיר מיד, ומ"מ אם לא נהג בנזירות, אינו עובר משום איסורי נזירות, אלא משום בל תאחר, וסיים הנצי"ב ז"ל באמרו: וסברא זו חידוש הוא.
^ 3. מנחת חנוך מצוה שס"ח אות ו' ואות י"ג. ויש להעיר, שבמנחת חנוך שם ס"ק ו' כתב שכן גם דעת ה תוס' ד"ה בל תאחר וד"ה מידי. ולמבואר, הדבר שנוי במחלוקת בין שני תירוצי התוס' ד"ה מידי.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il