'המכון לשיטות ריפוי חדשניות', הכריז השלט הגדול בפתחו של הבניין המהודר. אלי התרווח לרגע על כסא המנהלים שלו, מביט בציפייה דרוכה לעבר דלת הכניסה. היום יום העבודה הראשון שלו. סוף סוף, לאחר ארבע שנות לימוד אינטנסיביות, הוא זוכה להתקדם מדרגת 'סטאג'ר' בביה"ס לרפואה אלטרנטיבית לדרגת 'מטפל' במכון הריפוי של פרופסור קאנג'י בכבודו ובעצמו.
פרופסור קאנג'י אינו עוד מטפל ברפואה אלטרנטיבית. כיום, הוא נחשב למומחה הגדול ביותר בתחום. משחר ילדותו, לפני קרוב ל100 שנה, הוא ספג מאביו וסבו את מסורות הריפוי היפניות, העוברות מדור לדור. משבגר, המציא שיטות ריפוי נוספות, וגם כיום בהיותו כבן 100, הוא ממשיך לטפל בחולים קשים, וכך ממשיך ומפתח את השיטות השונות.
לפני מספר שבועות, קרא פרופסור קאנג'י לאלי לשיחה חשובה. אתה יודע, שח הפרופסור, אני זקנתי ושבתי, וברצוני להבטיח את המשך דרכי. רצוני שהמכון וביה"ס לרפואה שיסדתי ימשיכו בדרכי, וירפאו אנשים בשיטות שלמדתי ושפיתחתי. במהלך שנות לימודיך אצלי, עקבתי אחריך ואני חש שאתה אחד מאלו שיכולים להמשיך את דרכי.
מטפלים רבים יש במכון הריפוי שלי, אך ברצוני להציע לך הצעה מיוחדת. אני חש, שיש בך מכלול תכונות הדרושות לתפקיד מרכזי במכון הריפוי. אתה יכול להיות גם מטפל טוב, אך גם אדם שידע לשלב סמכותיות מחד, וחביבות ללקוחות מאידך. אלו התכונות שיוכלו לסלול את דרכך דווקא לדור הצעיר של הלקוחות, שהוא דור העתיד שלנו.
ברצוני להציע לך, לרכז את הפעילות של 'חדר המיון' במכון הריפוי. שם תפתור את הבעיות הקלות שמגיעות אלינו ותתמקצע. אך זכור – אתה בתחילת דרכך. עוד שנים רבות ידרשו לך להגיע לדרגת 'מומחה גדול'. אם תגלה בעיה קשה, עליך להפנות אותה לאחד המומחים הגדולים שבמכון.
והנה, אלי קולט כרגע את המטופל הראשון, כ'מטפל' עצמאי. הוא מאבחן אותו בדקדוק רב, וחש שזה מקרה גבולי. הוא מתלבט לרגע – אם לטפל בעצמו או להפנותו לאחד המומחים. רצונו העז להוכיח את יכולותיו מכריע את הרהורי שכלו, והוא מחליט לטפל בעצמו. והתוצאה... את הנזק יכול היה לתקן רק פרופסור קאנג'י בכבודו ובעצמו.
השבוע – קיבלנו כל עם ישראל את התורה הקדושה. השבת אנו קוראים בפרשת בהעלותך גם את בקשתו של משה – "מי יתן כל עם ה' נביאים, כי יתן ה' את רוחו עליהם". ובאמת, במעמד הר סיני, התקיים חזון מרומם זה וכל ישראל התנבאו. כביכול, התורה שייכת לכולם, וכל ישראל יכולים להביאה ולדורשה בשבעים פנים.
הפרשה אף מחזקת, כביכול, מגמה זו. למשה קשה עם המעמסה שהוטלה עליו, והוא מלין – "לא אוכל אני לבדי לשאת את כל העם הזה". ואכן הפתרון הוא ליצור מנהיגים נוספים, מנהיגים שיוכלו לשאת את הדור, בימינו היו מוסיפים אולי – 'מנהיגים צעירים שיוכלו לדבר אל הדור הצעיר בשפתו' "ונשאו אתך במשא העם, ולא תשא אתה לבדך".
ואכן, המנהיגות החדשה מוכיחה את עצמה. כביכול, הכוונה בתחילה היתה שכל הנבואה וההנהגה תעבור דרך משה. ה' ידבר אל משה, ומתוך דיבור זה, "יאצל מן הרוח אשר עליו.. על שבעים הזקנים". אך בפועל ברגע זה, נוצרה מנהיגות בתוך העם – "אלדד ומידד מתנבאים במחנה".
אין פלא, שדווקא נביאי המחנה הם שהתנבאו – "משה מת ויהושע מכניס", כי הם היחידים שיכולים להתנבא על סוף מנהיגותו של משה. אין פלא, שיהושע תלמידו הנאמן של משה, נבהל מהדברים.
אלא שכאן בא משה רבינו ומרגיע את יהושע. הרגעה זו בנויה על התובנה, כפי שמבארים המפרשים, שגם נבואת אלדד ומידד נובעת מנבואת משה, והם התנבאו במחנה ברגע שמשה התנבא באוהל ורוחו הואצלה לכל סביבותיו. אמור מעתה – הכל מכוח משה.
והדברים מפורשים אחר כך בסוף הפרשה. מיד בפרשיה הבאה, מדברים מרים ואהרון במשה. חשים הם כביכול שנבואתם שווה אליו. ומיד מלמד אותם ה' על ההפרש בין נבואת משה לנבואת שאר הנביאים. וכפי שפוסק הרמב"ם שכל כוחם של הנביאים מכוחו של משה רבינו.
ואף בימינו, חשוב שנזכור כולנו את חלקנו בתורה. אמת, כל ישראל קיבלו תורה, אך לא דומה 'סטאג'ר' ל'מומחה'. עלינו לדעת באילו שאלות תורניות כוחנו לברר בעצמנו, באלו שאלות לשאול רב, ובאלו שאלות לשאול את גדולי הדור.