בית המדרש

  • מדורים
  • סיפורים נוספים
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

מציאה חלומית

בינתיים מת בעלה של רחל ברעב והיא נותרה אלמנה עלובה בלי פרוטה בידה עם שני יתומים רעבים. חבילות מזון היו אמורות להגיע אליה מחוץ לארץ, אבל מה יהיה עליהם בינתיים?

undefined

עודד מזרחי

תשע"ד
3 דק' קריאה
בימי מלחמת העולם השנייה, כאשר נכנס הצבא הרוסי לווילנה, הוגלו רחל ובעלה ושני ילדיהם הקטנים לסיביר. כאשר ירדה מן הרכבת הייתה לבושה עדיין בבגדים אירופיים שהעידו כי באה מן ה"עולם". כשירדה מן הרכבת בדז'אמבול הקיפו אותה נשות המקום העניות ושאלה אחת הייתה בפי כולן: "מה יש לך למכור?"
רחל ענתה להן שהיא אינה מוכרת שום דבר, אך הן שמו לב לשעון היד היקר שלה שהיה בדמות כוכב ומשובץ יהלומים. שעון זה היה מזכרת מאמה מתקופת ילדותה בפולין והוא היה יקר מאוד ללבה. אמה נפטרה, ותמיד כאשר הייתה רחל מביטה בשעונה המיוחד היה נדמה לה כי פניה של אמה קורנות ממנו.
הנשים בתחנת הרכבת היו תקיפות מאוד, אך היא עמדה בסירובה.
אז הגיעה למקום אשת קומיסר, הוציאה שקית גדולה של שטרות כסף ואמרה לרחל: "אל תהיי עקשנית. את תצטרכי את הכסף הזה יותר מהשעון שעל ידך".
דבריה חזקו על לבה של רחל, ואז נכנסה בה רוח שטות והיא מכרה לה את השעון.
כאשר חזרה לבני משפחתה וסיפרה להם מה שאירע לה, החל בנה הבכור לבכות מרה: "אמא, מה עשית?! מה עוללת לנו?"
לאחר חתימת חוזה שיקורסקי נפתחה לפני אזרחי פולין האפשרות לצאת מרוסיה. רחל תהתה בלבה: איך נצא מכאן ובמה נצא?! אילו שעון הזהב היה בידי...
בינתיים מת בעלה של רחל ברעב והיא נותרה אלמנה עלובה בלי פרוטה בידה עם שני יתומים אומללים ורעבים. אביה היה בארץ ישראל ואילו אחיה היה באמריקה, אבל עד שיצליחו להגיע לשם עלולה לצאת נשמתם בחרפת רעב. חבילות מזון היו אמורות להגיע אליה מחוץ לארץ, אבל ייקח זמן רב עד שיגיעו, ומה יהיה עליהם בינתיים?
הימים היו רעים במיוחד. לפני כן עוד הצליחה איכשהו למצוא עבודה מזדמנת ואילו עתה - לא כלום. רחל דיברה אל נפשה: כשל כוח הסבל, ואותך, שעון זהב יקר מכרתי... אילו היית עכשיו בידי היינו יכולים להחזיק מעמד ונגאלים. היא הביטה אל ילדיה הרעבים ובכתה בלי דמעות, חשה שסגר עליה הגורל.
תוך כדי בכייתה וזעקתה כבד עליה ראשה ונעצמו עיניה עד ששקעה בתרדמה.
בחלומה באה אליה אמה, ממש כפי שהייתה בחיים. רחל באה לקראתה והתייפחה על צווארה: "אמא, אמא, לאן אבוא עם שני ילדיי? אילו היה בידי שעונך עכשיו הייתי נגאלת. אמא, אני בצרה גדולה מאוד...".
האם האירה אליה פנים, ליטפה את ראשה, האצילה אליה חיוך טוב ואמרה: "אל תבכי, בתי חביבתי. את תמצאי שעון אחר".
"שעון אחר?!" תהתה הבת.
"כן, בתי, שעון אחר תמורתו".
רחל הקיצה והנה חלום, והצרה - צרה. מאין יבוא עזרהּ?
למחרת הלכה רחל ברחוב שאשקנט שבדז'אמבול, כשהיא רעבה ועייפה וראשה מלא בתוכניות איך להשיג לחם לילדיה הרעבים. מאחוריה הלכו שלושה גברים חסונים, קזחים תושבי המקום.
לפתע ראתה דבר מה מנצנץ בחול לעומתה. היא חששה פן הקזחים הללו ירגישו בדבר שעדיין אינה יודעת מהו. היא קפצה, הרימה את החפץ המנצנץ, החביאה אותו בכיסה בלי לדעת מהו ורצה כל עוד נפשה בה בלי להביט לאחור. כך רצה ורצה לבקתה העלובה שבה התגוררה עם ילדיה. כשהגיעה קראה להם חסרת נשימה: "ילדים, מצאתי משהו..."
היא הוציאה את החפץ מכיסה והנה - שעון זהב, לא בדמות כוכב ובלי יהלומים, אבל שעון זהב אמיתי!
השעון הזה עמד לה באותה תקופת אופל. היא מכרה אותו וכך הצליחה להחזיק מעמד עד שהגיעו חבילות המזון ממשפחת אביה. לבסוף חזרו רחל ושני ילדיה לפולין, ומשם יצאו למרחב וזכו לחזות בהקמת מדינת היהודים בארץ ישראל.
כל ימיה לא הייתה רחל מסוגלת להבין בשכלה מה שאירע לה, אבל נפשה ידעה היטב כי כשם ששעון הזהב ניתן לה מאמה החיה, כך זימנה לה אמה מעולם האמת את השעון השני.

על פי 'המציאות האחרת' מאת אהרן צייטלין
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il