אנחנו בעיצומה של המלחמה והרב זצ"ל מלמד אותנו איך להסתכל נכון על המלחמות. סיפרתי לכם כבר כמה פעמים ששבוע לפני מלחמת ששת הימים, כולם היו מלאים רעדה ופחד מה יהיה, התחושה הייתה מאוד מאוד קשה. הזמינו את מורנו ורבנו הרב צבי יהודה לדבר בפני תלמידי הישיבה, ובא הרב צבי יהודה ואמר: "בעל מלחמות, זורע צדקות, מצמיח ישועות" - מכל מלחמה צומחת ישועה. לא היינו מוכנים להסתכלות כזאת שלמלחמה יש תפקיד של הצמחת ישועה אבל כך היה. אחרי שבוע ראינו את הדבר בעינינו. הרב צבי יהודה סקר בפנינו את המלחמות שהיו והראה איך מכל מלחמה צמחה ישועה.
במלחמה יש מסירות נפש, והמהר"ל בנתיב אהבת ה' מבאר את הפסוק: "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך", שהאדם מכוון שהוא מוסר את כל כולו לריבונו של עולם, לא רק את ממונו או חלק ממנו אלא את כל כולו מוסר לריבונו של עולם לשם שמים, אין דבקות גדולה יותר מזאת. אין מדרגה גדולה מזאת של אלה שמסרו את נפשם. מי שנהרג על עצם היותו יהודי הוא כבר במדרגה של קדוש, אך מי שמוסר את נפשו והולך לכתחילה מתוך ידיעה שהוא הולך למסור את נפשו למען עם ישראל, למען ארץ ישראל, למען ריבונו של עולם, כי הרי עם ישראל וארץ ישראל הם אלה שנושאים את שם ה' בעולם - אין מדרגה יותר גדולה מזו. אשרי מי שזוכה למדרגה הזאת. רבי עקיבא התפלל כל ימיו 'מתי יבוא לידי פסוק זה ואקיימנו'. כך צריך להסתכל על האנשים שנהרגו. הלב לא צריך להישבר, אלא להסתכל בגבורה ובעוצמה, יש כאן קושי והקרבה - ויש כאן גדלות, מדרגה גדולה מאוד של התעלות ועם ישראל כולו מתעלה יחד עם אלה שמסרו את נפשם. הם עולים, וכולם עולים איתם. גם אלה שנלחמים שמוכנים למסור את נפשם, הם מרבים זכויות עצומות לעם ישראל, כל זה מקרב אותנו לריבונו של עולם ומעלה אותנו למדרגות נעלות מאוד.
אנחנו מלווים את החיילים, מתפללים לשלומם, להצלחתם, להכנעת האויב, להכנעת הרשע, להכנעת החמאס. זה תפקידנו, להתחזק ולהשתדל, להרבות בלימוד להרבות בכמות ובאיכות, לשקוד בימים האלו יותר, יותר מבימים שהכי שקדנו בהם, כל אחד יוסיף עוד . להרבות בתפילה, להרבות בדבקות, גם מי שאין לו כוח שיתאמץ. חיילנו לא ישנים עכשיו בלילות, הם מתאמצים ומתייגעים וגם אנחנו לא נישן, גם אנחנו נשתדל ונתאמץ כדי להוסיף עוד זכויות, להוסיף על הזכויות שיש ללוחמים, ובעזרת ה' הקב"ה יסייע להם. הם כל הזמן בידי ה', "ה' איש מלחמה", הוא מלווה את הלוחמים, הוא מכוון את המלחמה הזאת והכול כמובן יהיה בעז"ה לטובה.
זוהי מלחמה מחויבת המציאות, אי אפשר היה שלא לצאת למלחמה, נעשו כל המאמצים כדי לנסות למנוע אותה, אך הדבר היה בלתי אפשרי. חייבים להיכנס פנימה ולהחריב את כל המנהרות וכל המקומות שבהם הכינו נשק לפגוע בנו. אי אפשר היה שלא להילחם בפנים ברצועה, ומכיוון שכך היו מוכרחים לעשות - זה נכון וצודק. ובעזרת ה' הכול יתגלגל לטובה. אנחנו מתפללים לרפואתם של הפצועים ולשלומם של החיילים, ובעזרת ה' ננצח והניצחון יהיה ניצחון כזה שכולם יראו ויתגלה שריבונו של עולם עשה אותו. "ענני ה' ענני" אמר אליהו, ענני שתרד אש מן השמים וענני שלא יאמרו מעשה כשפים. כך אמר אליהו, וכך אנחנו מתפללים - ענני, הקב"ה תושיע אותנו, וענני ,שיראו כולם שיד ה' בדבר.