פרשת השבוע מציעה לנו את ההזדמנות לפגוש את המייסדים הלא רשמיים של ארגוני זכויות האדם של ימינו. כאן אנחנו רואים את אבות אבותיהם של קתלין אשטון, שרת החוץ של האיחוד האירופי, של מנהיגי הכנסייה הפרסביטריאנית בארה"ב, של המרצים השמאלנים האנטישמיים באקדמיות בכל העולם, של פוטין הניאו-קומוניסט ושל שאר "החברים" המוחים של העם היהודי ומדינת ישראל שתמיד כוונתם "טובה"...
בלעם מתנבא בפומבי ומדבר על עם ישראל, והכול לטובתנו. כמו צאצאיו הדיפלומטיים בימינו, הוא היחיד שבאמת יודע איזו מדיניות אנחנו צריכים לנקוט כדי להבטיח את קיומנו בעתיד ואת הצלחתנו בטווח הרחוק. לפיכך המילים שלו מרגיעות, מנוסחות יפה ונוטפות דברי ידידות ומחמאות.
אך בלבם, בלעם ובלק לא רוחשים לנו שום טוב. הם מגינים על הטרור, מחנכים דורות שלמים לשנאה ולאלימות ובכל זאת, ברוב צביעות, הם מצקצקים בתדהמה כשאנחנו סובלים מאלימות, חטיפות והתקפות טילים. על פניו אי אפשר למצוא שום פגם בדבריו של בלעם.
עם ישראל היה ועודנו מוקסם מהמחמאות שלו, ותפילת שחרית שלנו עדיין נפתחת באמירה שלו "מה טובו אוהליך יעקב". היהודים מעריכים מחמאות ממקורות לא יהודיים ואוהבים לקבל אותן , גם כאשר הן מזויפות בעליל וניתנות בחוסר רצון.
במשלי ובקהלת שלמה המלך אומר לנו שטוב הרבה יותר לשמוע דבר תוכחה מחבר מאשר מחמאות מאנשים שלא באמת אוהבים אותנו. ובכל זאת, תמיד היינו נאיביים כשמדובר בבלעם ובצאצאיו האינטלקטואליים והדיפלומטיים.
בתורה עצמה נאמר שהקב"ה הפך את הקללות של בלעם לברכות. על אילו קללות מדברת התורה? הרי לא כתובות בתורה שום קללות שיצאו ישירות מפי בלעם או אפילו דברי ביקורת חריפה שהוטחו בעם ישראל. אם כך, מדוע היה הקב"ה צריך להתערב ולהפוך קללות שלא קיימות לכאורה? התשובה פשוטה יחסית. הקב"ה לא רק שומע מה שאנחנו אומרים אלא גם יודע למה אנחנו מתכוונים. הוא רואה מעבר ליופי של דברי בלעם.
יש סיפור מפורסם שסיפרתי לא פעם, על שתי נשים שכל הזמן רבו וקיללו זו את זה. בערב יום כיפור, התערב רב הקהילה, כפה עליהן להתפייס והוציא מהן הבטחה שמעתה והלאה יאמרו זו לזו רק דברים נעימים. הנשים נאלצו להסכים לתנאים של הרב, אך בדרך הביתה, אחרי תפילות יום כיפור, פנתה אחת הנשים לחברתה ואמרה "תבורכי, אבל את יודעת מה כוונתי".
הקב"ה הבין היטב למה התכוון בלעם בברכות ובמחמאות שחלק לעם ישראל, ולכן התערב והפך את הקללות שלא בוטאו לברכות מבוטאות ונצחיות. לא הרבה השתנה בעולם מאז ימיהם של בלק ובלעם. יהודים בכל העולם וגם כאן חיים בסביבה שמלאה שנאה וסכנות. נעשה בחוכמה אם נבין שעלינו להיות חשדניים לא רק כלפי מי שמקללים אותנו בגלוי אלא אפילו כלפי מי שמתיימרים לדאוג לאינטרסים שלנו כשהם נותנים לנו עצות או מותחים עלינו ביקורת.