בית המדרש

  • משנה וגמרא
  • מגילה
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

מסכת מגילה דף ח'

undefined

הרב אורי בריליאנט

כ"א תמוז התשע"ד
4 דק' קריאה 24 דק' האזנה

(ו: במשנה – ז: במשנה)

חלק א – אדר א ואדר ב

ברייתא (לפי רב פפא) –

 

אלו מצוות נוהגות בראשון?

קראו את המגילה בראשון ונתעברה השנה

כמי משנתנו?
משנתנו – אדר א נחשב,
חוץ ממגילה ומתנות לאביונים.

ר"א ברי"ס

כל המצוות, כולל מגילה

לא קוראים שוב
(יצאו בראשון).

 

ת"ק

כל המצוות (כולל סדר פרשיות),

חוץ ממקרא מגילה

קוראים שוב

1. משנים את הברייתא:
באמת גם ת"ק התכוון
חוץ ממגילה ומתנות
(שתלויים במגילה).

רשב"ג-רי"ס

המצוות לא נוהגות בראשון כלל
(לא מגילה, לא סדר פרשיות ולא מתנות לאביונים).

קוראים שוב

2. משנים את המשנה:
באמת גם למשנה אין באדר א סדר פרשיות, אלא שהמשנה פשוט לא עסקה בזה
(אלא רצתה לאפוקי שבשניהם אסור בתענית).

משנתנו

כל שאר המצוות יש (לכאורה כולל סדר פרשיות),

חוץ ממגילה ומתנות אביונים.

קוראים שוב

 

מקורות וסברות –

שבט – "בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה" (ט, כא) – אדר הסמוך לשבט, אין מעבירים על המצוות.

ניסן

  1. "בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה" (ט, כא) – אדר הסמוך לניסן, לסמוך גאולה לגאולה.

צריכותא – מהמקור השני ניתן להבין שצריך בשניהם.

מה החולקים ילמדו מכאן? ילמדו לשבט ("אין מעבירים"), ובנוסף למדנו בדף ב שזה אחד המקורות להוספה של יא-יב לבני הכפרים, ובדף ד שזה המקור לדעות לגבי כשי"ד חל ביום שישי.

  1. 2."וַתִּכְתֹּב אֶסְתֵּר... לְקַיֵּם אֵת אִגֶּרֶת הַפּוּרִים הַזֹּאת הַשֵּׁנִית" (ט, כט) – אדר השני.

צריכותא – מהמקור הראשון ניתן ללמוד שזה דווקא בראשון (אין מעבירין).

מה החולקים ילמדו מכאן? כרב שמואל בר יהודה, שהיו שתי אגרות – הראשונה חייבה פורים רק בשושן והשנייה בכל המקומות (וצריך ביאור איך זה משתלב בפשט הפסוקים).

(ז. 9+, אגב רב שמואל בר יהודה)

חלק ב – מעמדה של מגילת אסתר

א. שלחה להם אסתר קבעוני לדורות (חג ומצוות קריאה), וחכמים התנגדו כי:

  1. רב שמואל בר יהודה – סיבה פוליטית -

זה יעורר כעס באומות ששמחים במפלתם,
אסתר – זה ממילא כבר כתוב בדברי הימים למלכי פרס.

  1. רב, רב חנינא, ר' יוחנן/יונתן, רב חביבא – סיבה הלכתית -

כתוב במשלי "הֲלֹא כָתַבְתִּי לְךָ שָׁלִישִׁים" – יש רק שלושה אזכורים לעמלק (2 בתורה ו-1 בשמואל).

אך בסוף מצאו מקור – "כְּתֹב זֹאת (שמות ודברים) זִכָּרוֹן (נביאים) בַּסֵּפֶר (מגילת אסתר)... כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק..." (שמות יז).

דרשה זו במחלוקת תנאים, הנ"ל זה כר' אלעזר המודעי,
אך ר' יהושע חולק ודורש כתוב זאת – שמות, זכרון – דברים, בספר – שמואל,
ולדעתו זה גם לא חלק מהכתובים.

ב. האם מגילת אסתר מטמאת את הידיים – האם היא חלק מהכתובים?

בשבת יד. גזרו כדעת בית שמאי שכתבי הקודש – 1. מטמאים תרומה (כדי שלא ישימו לידם תרומה, ויבואו עכברים ויפגעו בכתבים). 2. מטמאים את הידיים ולהיות שניות ואז אם יחזיק תרומה יטמאה, כדי שיגעו בכתבי הקודש רב באמצעות בד (יש אומרים שזו סברא רק לגבי ספרי תורה ולא נביאים וכתובים).

רב יהודה-שמואל – לא.

קשה -

  1. הרי שמואל – אסתר נאמרה ברוח הקודש!

תשובה – נאמרה ברוח הקודש, אך לא בכדי להיכתב.
(רש"י – לשמואל אכן תריך לקוראה בעל פה, ריטב"א – גם לשמואל יש תקנת חכמים לקוראה ממגילה).

  1. ברייתא (או משנה בידיים) – (כשכתוב מחלוקת הכוונה היא שלב"ה נחשב כתבי הקודש ולב"ש לא).[1]
 

קהלת

שיר השירים

רות

אסתר

ר"מ

לא

מחלוקת

   

רי"ס

מחלוקת

כן

   

ר"ש

מחלוקת

כן

כן

כן

תשובה – אכן זו מחלוקת תנאים, ושמואל הוא כר' יהושע מהסעיף הקודם.

                        (ז. שליש תחתון)

                  [אגב, עוד ברייתא על קהלת –
                        ר' שמעון בן מנסיא – קהלת לא מטמא, כי לא נאמר ברוח הקודש אלא מחכמת שלמה,
                        אמרו לו – כן,
                                        1. שהרי אמר עוד, ודווקא את זה כתב. (דחיה – אולי פשוט כתב את מה שרצה?).
                                        2. "אַל תּוֹסְףְּ עַל דְּבָרָיו" – שאסור להוסיף, כלומר שמה שכתב זה כתבי הקודש.

ג. אסתר ברוח הקודש נאמרה

בתנאים (+ דחיית רבא)

  1. אסתר ו, ו - וַיֹּאמֶר הָמָן בְּלִבּוֹ לְמִי יַחְפֹּץ הַמֶּלֶךְ לַעֲשׂוֹת יְקָר יוֹתֵר מִמֶּנִּי.

דחייה – סביר שזה מה שאמר, שכן המן היה הכי חשוב וכן שביקש בשבילו הרבה.

  1. אסתר ב, טו - וַתְּהִי אֶסְתֵּר נֹשֵׂאת חֵן בְּעֵינֵי כָּל רֹאֶיהָ.

דחייה – הפסוק לא מעיד על דברים שבלב, אלא אמרו בפה שהיא מאומתם.

  1. אסתר ב, כב - וַיִּוָּדַע הַדָּבָר לְמָרְדֳּכַי.

ר' חייא ב"א - דיברו בלשון טרשית ולא ידעו שהוא יודע שפתם.

  1. אסתר פרק ט פסוק י - וּבַבִּזָּה לֹא שָׁלְחוּ אֶת יָדָם.

דחייה – אולי שלחו שליחים שסיפרו שלא בזזו.

באמוראים -

  1. שמואל – "קיימו וקיבלו" – קיימו למעלה מה שקיבלו למטה (ומניין ידעו כותבי המגילה מה קיימו למעלה ללא רוח הקודש?).

מקשים התוס' - הרי בשבת פח. דרשו מכאן דרשה אחרת - "הדור קיבלוה בימי אחשוראש". תשובה – ניתן לדרוש את שתי הדרשות.

  1. רב יוסף - "...וִימֵי הַפּוּרִים הָאֵלֶּה לֹא יַעַבְרוּ מִתּוֹךְ הַיְּהוּדִים וְזִכְרָם לֹא יָסוּף מִזַּרְעָם" (ט, כח).

דחייה – אולי זה רק לאותו דור (תוס').

  1. רב נחמן בר יצחק – אותו פסוק - "...וִימֵי הַפּוּרִים הָאֵלֶּה לֹא יַעַבְרוּ מִתּוֹךְ הַיְּהוּדִים וְזִכְרָם לֹא יָסוּף מִזַּרְעָם"
  2. ר' יהודה נשיאה שלח ירך + יין.

(ז. 2-)

חלק ג – דיני משלוח מנות וסעודת פורים

א. רב יוסף – מתנות לאביונים – 1 לכל אביון, משלוח מנות – 2 לאיש 1

            דוגמאות למשלוח מנות –

ט"ז – החידוש שגם יין נחשב.

(יש גורסים אחרת לגמרי)

  1. רבה למרי בר מר שק תמרים ושק קמח קליות.

שתי הערות:

  1. יש אומרים שצריך אוכל שמוכן כבר לאכילה, ומכאן חידוש שקמח קליות כיון שקל להכין ממנו – נחשב מוכן.
  2. אביי העיר שזה מתנה פחותה (כמו של עניים) ולא מתאים למעמדו של רבה שכבר התעשר, ואולי גם בזה חידוש שבכל זאת יצא.

מרי בר מר שלח בחזרה מתנה יקרה אך חריפה – שק זנגביל ושק פלפל.

  1. אביי ור' חנינא בר אבין החליפו סעודות זה עם זה – ונחשב להם משלוח מנות (רמב"ם.

(יש מפרשים שאפילו אם רק התארחו זה אצל זה נחשב, ויש מפרשים שאפילו נחשב למתארח).

ב. סעודת פורים ושכרות

  1. רבא – חייב איניש לבסומי בפוריא עד שלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי.

(יש בראשונים ואחרונים דיונים עד כמה באמת צריך, האם זה הגזמה או עד ולא עד בכלל, או שהכוונה שיירדם ומתוך כך לא ידע, או שהכוונה למשהו פנימי יותר ולא שכרות פיזית וכו').

  1. הסיפור על רבה ור' זירא, ששחט רבה את ר' זירא והחייהו.
  2. רבא – סעודת פורים דווקא ביום – "ימי משתה ושמחה".

סיפור – רב כהנא לא הבין למה התלמידים לא באו ללמוד ביום פורים, הרי יכלו לעשות את הסעודה אתמול? ואמר לו רב אשי – הרי רבא אמר שצריך ביום, ורב כהנא שינן הלכה זו מרב אשי 40 פעמים כדי לזכרה.

 


[1]זאת בהנחה שכשהם כותבים מחלוקת הם מתכוונים לאותה מחלוקת שר"ש מזכיר. וקצת קשה, שהרי בפתיחת הנושא הזכרנו שלפי ב"ה בכלל אין גזירה כזו של טומאת כתבי הקודש, אז יתכן שכאן מחמירים יותר מב"ש ואומרים שיש גזירת טומאה? כנראה שבאמת לב"ה אין טומאה, אלא שהמחלוקת היא האם זה נחשב בכתבי הקודש, שלדעתם כן, ואמנם לפי ב"ה זה לא אומר שיש טומאה, אך כיון שנפסק כב"ש זה גם אומר שיש טומאה.

 

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il