בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • מלכויות זכרונות ושופרות
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

ציפורה בת דוד

ה' אורי וישעי - זה ר"ה

ראש השנה הינו יום הדין מדוע אם כן נקרא בשם אורי? במלכויות זיכרונות ושופרות אנו מחזקים את שלושת העיקרים באמונתנו.

undefined

הרב דוד דב לבנון

תש"ס
4 דק' קריאה
"זוחלים ורועדים מיום בואך חלים כמבכירה מעברת משאיך", במוצאי מנוחה שאנו נאספים לאמירת הסליחות, הננו מרגישים אימת יום הדין ומשמעותו, כי לא יצדק לפניך כל חי, ומי יאמר זכיתי לבבי, ואעפ"כ אנו אומרים בחודש אלול "לדוד ה' אורי וישעי" ואמרו חז"ל (ילקו"ש תהילים כז) : אורי בר"ה וישעי ביוה"כ , וממילא "ממי אירא ה' מעוז חיי ממי אפחד". ולכאורה ר"ה הוא יום הדין הגדול והנורא ואיך אנו יכולים לומר על יום זה שהוא"אורי" ? אלא ישראל קדושים מקבלים עליהם מלכותו יתברך ברצון, ושמחים על השגחתו עליהם, מפני שכך הם מוארים באורו של הקב"ה. הידיעה הזאת שה' מלך, שיש דין ויש דיין, שיש שכר ועונש והעולם אינו הפקר, היא ישועת העולם ("ישעי"), משום שכך יש תקווה לאדם שאינו עזוב ו"כי יש שכר לפעולתך".

סיפר לי תלמיד חוזר בתשובה, שלמד בביה"ס את קהלת, כיצד הבל הבלים הכול הבל, והדבר גרם לו הרגשה של ייאוש ותסכול, עד שהגיע לפסוק "סוף דבר הכול נשמע וגו'", ושמח שסוף כל סוף הוא אינו עזוב למקרה, ויש תכלית טובה לחייו, ואז שמע מהמורה שפסוק זה בודאי נכתב בתקופה מאוחרת יותר... וחזר להרגשת הייאוש שלו. עד שנפגש עם איש אמונה שהחזיר לו האמונה ב"סוף דבר הכול נשמע" ...

וזהו "לדוד ה' אורי וישעי", האור שה' מאיר עלינו, ל השגיח עלינו, הוא אור ישועתי, והוא מעורר אותנו ללכת לאורו יתברך בחינת "נר לרגלי דבריך ואור לנתיבתי", ולאור זה ננקה אבק רגלינו, אבק ע"ז שנדבק במשך ימות השנה, ונתחזק בתורה ובמצוות, שהם "נר מצווה ותורה אור".

והנה אנו פוסקים שיום הדין הוא בר"ה "בר"ה כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון, שנאמר: היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם" (משנה ר"ה ט"ז.). אולם יש דעות נוספות בגמ' מתי העולם נידון. "ר' יוסי אומר: אדם נידון בכל יום, שנאמר: ותפקדנו לבקרים, ר' נתן אומר: אדם נידון בכל שעה, שנאמר לבקרים תבחננו" (שם) , נראה לומר שהדבר תלוי לפי מה שהוא אדם, הצדיקים שמרגישים איך הקב"ה משגיח עליהם בכל יום, ובכל יום משפרים מעשיהם, הם מרגישים את הדין שבכל יום, ולכן הם יכולים גם לומר ה' אורי בכל יום, ומתנהגים בהתאם לכך. אבל הלכה כרוב בני האדם שאינם מרגישים בכך כל השנה, רק כאשר מתקרב ר"ה, ולכן בשבילם, ה' אורי - בר"ה. וזהו חסד גדול שעשה הקב"ה עמנו שהודיענו את יום הדין, ונתן לנו את יום הזיכרון הזה שבו נזכור כי "ה' אורי וישעי" וממילא נבחר "נר לרגלי דבריך ואור לנתיבתי. נשבעתי ואקיימה לשמור משפטי צדקך". ולשם כך תוקעים בשופר לעורר לתשובה כמו שכתב הרמב"ם בהלכות תשובה "עורו ישנים משנתכם, ונרדמים הקיצו מתרדמתכם והכירו את בוראכם, אלו הישנים בהבלי הזמן וכו'".

"והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו " - ואמרו חז"ל בכל השנה מסתבכים בסבך עוונות, ובאים לר"ה ותוקעים בשופר ויוצאים מסבך זה. כיצד? ע"י התעוררות השופר לתשובה. עוד אמרו חז"ל בכוונת השופר "אמר הקב"ה אמרו לפני מלכויות - כדי שתמליכוני עליכם, זיכרונות- כדי שיעלה זיכרונכם לפני לטובה ובמה? בשופר". ומפרש הריטב"א שהשופר מתייחס לשלושת העניינים הנ"ל, בשופר אנו גם ממליכים את ה', וגם נזכרים לפניו, וגם אומרים לו שופרות.

והנה במלכויות זיכרונות ושופרות אנו מחזקים את שלושת העיקרים באמונתנו:
א. האמונה במציאות ה' ומלכותו בכל משלה,
ב.
האמונה בהשגחה פרטית ושכר ועונש,
ג.
האמונה במעמד הר סיני שבו נתנה תורה לישראל.

המלכת ה'- משום שבמשך השנה ערערנו על כך, אנו באים היום לחדש את המלוכה, כפי שעשו לשאול המלך שערערו על מלכותו, ושמואל הנביא אמר להם לכו ונלכה הגלגל ונחדש שם המלוכה" וכן הלכה שאין מושחים מלך בן מלך אלא א"כ ערערו על מלכותו, מושחים אותו כדי לסלק מחלוקת (הוריות יא:, רמב"ם מלכים פרק א' הל' י"ב) המלכת ה' פרושה אמירת נעשה ונשמע ללא סייג, וללא עוררין, אף אם לא מבינים טעמו של דבר, ויש בזה בחינת מס"נ וקרבן לה'. בקרבן של ר"ה לא נאמר " והקרבתם עולה" אלא "ועשיתם עולה" כיון שנכנסתם לפני לדין מעלה אני עליכם כאילו הקרבתם עצמכם לפני ואני בורא אתכם כברייה חדשה. (וזה המקור לסליחות ד' ימים לפני ר"ה). כמו יצחק שנעקד על גבי המזבח, ונחשב כאילו אפרו צבור על גבי המזבח אלא שחייו נתנו לו במתנה, ונעשה כבריה חדשה. כך אם אנו רוצים להיות חדשים, כבריה חדשה, אנו צריכים לקבל עלינו מלכותו יתברך.

ואז אנו עוברים לזכרונות - האמונה בשכר ועונש, שהכול תלוי במעשנו והדברים נוגעים לדיכדוכה של נפש לבכי ויבבה, והוריקו פניהם! ומה התיקון לכך? שופרות- לזכור מעמד הר סיני, תורה ומצוות. שעל ידי תורה אפשר להתגבר על כל קשיי היצר "בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין אם אבן הוא נימוח אם ברזל הוא מתפוצץ, והמצוות מלוות את האדם בכל מקום ושומרות עליו "כי לוית חן הם לראשיך וענקים לגרגרותיך". עד ישמע השופר הגדול שבשמיעתו נצא לחרות עולם ולגאולה שלמה משלטון היצר, גאולה מעול גלות ומעול אויב כדכתיב "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול וגו'".

נקבל נא עלינו שיהיה "נר לרגלי דבריך ואור לנתיבתי", "כי באור פניך נתת לנו תורת חיים ואהבת חסד", וממילא יתקיים בנו "ה' אורי וישעי", שישגיח ה' עלינו באור ישועתו, "האר פניך ונושע", ונזכה ל"באור פני מלך חיים", "לחיים טובים תכתבנו מלך החיים".

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il