בית המדרש

  • מדורים
  • מגד ירחים
לחץ להקדשת שיעור זה
מגד ירחים עלון מס' 182

הבחירה החופשית והתשובה

undefined

הרב יעקב פילבר

תשרי תשע"ה
3 דק' קריאה
שני פרקים מקדיש הרמב"ם ב"הלכות תשובה" לנושא הבחירה החופשית, אותה הוא מנסח כך: "רשות כל אדם נתונה לו, אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק הרשות בידו, ואם רצה להטות עצמו לדרך רעה ולהיות רשע הרשות בידו". – מדוע מביא הרמב"ם את נושא הבחירה החופשית "בהלכות תשובה" ולא "בהלכות דעות" שהרי הוא עוסק בתכונותיו והתנהלותו של האדם. – מדוע נהג הרמב"ם כך? צריך לומר שהרמב"ם רואה את התשובה והבחירה החופשית של האדם כדבר אחד, כמו שהוא מסכם את נושא הבחירה החופשית (פ"ז ה"א): "הואיל ורשות כל אדם נתונה לו כמו שבארנו (בפרקים ה-ו) ישתדל האדם לעשות תשובה ולנעור כפיו מחטאיו כדי שימות והוא בעל תשובה, כדי שיזכה לחיי העולם הבא". כך שכל הרשות שניתנה לאדם לבחור בטוב או ברע הוא כדי שיזכה לחיי העולם הבא, וכדי שהשכר הזה לא יהיה "לחם חסד" אלא האדם יזכה בו לפי מעשיו, לכן ניתנה לו הבחירה שבזכות מעשיו יזכה לשכר הנצחי. מאחר ו"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא", והאדם מועד לחטא, ואם כך יצא שכר הבחירה בהפסדו, על כן ניתנה לאדם נוסף לבחירה החופשית גם את האפשרות לעשות תשובה, והתשובה עצמה היא אחת הצורות של הבחירה החופשית. הבחירה והתשובה הן שני דברים ההכרחיים להתפתחותו הרוחנית-מוסרית של האדם. על הדבר הזה כתב הראי"ה ב"אורות התשובה" (פ"ה – ו): "מבלעדי מחשבת התשובה החיים הרוחניים לא יוכלו להתפתח". והרמב"ם בספרו "מורה נבוכים" (ח"ג - לו) מפרט את הדבר והוא כותב שם: "כי התשובה היא מן האמונות אשר בלעדיה לא יוכלו בני אדם שומרי התורה להיות ישרים, וסיבת הדבר הוא "כי לא ימלט איש מחטא, או בסכלותו באמונה אשר יבחרנה, או במידה מן המידות שבגללן אין בחירתו אמיתית, או בתאווה גוברת, או בכעס. ואילו יאמין האדם כי אין תקוה לרפא זאת המחלה לעולם, היה הולך במחשכי פעליו תמיד. ואפשר שיהיה מוסיף בחטאיו כשידע שאין לו תקוה ולא עצה. אבל כשיאמין כי יש תשובה – יתקן מעשיו וישוב למוטב, ואף יוכל להגיע לשלמות יותר ממה שהיה קודם חטאו".

כך רואה הרמב"ם את חשיבות התשובה, אך גם את הבחירה החפשית רואה הרמב"ם כעובדה חיונית לעצמאותו של האדם על החלטותיו ומעשיו, והוא רואה אותה כמוחלטת, כמו שכתב: (הל' תשובה) שהאדם "עושה כל מה שהוא חפץ ואין לו מי שיעכב על ידו מלעשות הטוב או הרע". אלא שהאוטונומיה הזו של האדם על עצמו היא יותר ברמת העיקרון, כי ברמה המעשית הדברים מורכבים ואינם פשוטים, מפני שקיימים בחיים המעשיים הרבה אילוצים הדוחפים את האדם לעשות מעשים שאינם לרצונו או מונעים ממנו מלעשות את אשר הוא רוצה. כאחת המגבלות של הבחירה רואה הרמב"ם (בהלכות דעות) בהשפעה שיש לסביבה על התנהגותו והחלטותיו של האדם כמו שכתב (פ"ו ה"א): "דרך ברייתו של אדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר רעיו וחבריו ונוהג כמנהג אנשי מדינתו". ולכן על האדם לנצל את חולשתו זו לטובתו כפי שמציע הרמב"ם שם: "לפיכך צריך אדם להתחבר לצדיקים וליישב אצל החכמים תמיד כדי שילמד ממעשיהם ויתרחק מן הרשעים ההולכים בחושך שלא ילמד ממעשיהם".

כמו הבחירה גם התשובה שתיהן נועדו להציב את האדם על המשבצת הנכונה בחייו, הבחירה היא לכתחילה והתשובה היא בדיעבד. על הבחירה נאמר (דברים ל-יט): "החיים והמות נתתי לפניך, הברכה והקללה, ובחרת בחיים למען תחיה". האדם צריך להכיר את הטוב והרע, את התנאים והנסיבות שהוא חי בהם, את החולשות והכישורים שיש לו, ועמם עליו לבחור בטוב. ואם חלילה האדם נכשל מאיזו סיבה, גם אז לא נחסמה בפניו הדרך, כמו שכתב שם הראי"ה: "החוש המוסרי תובע מהאדם את השלמות, והשלמות כמה רחוקה היא מהאדם, וכאן באה ה"תשובה", המאפשרת לאדם לעשות מהפך ולהציב את עצמו מחדש על המשבצת הנכונה והרצויה. כך שגם התשובה וגם הבחירה הן שתי מתנות טובות שניתנו לאדם בחסד שמים המאפשרות לו להתמודד ולהצליח למלא את חובתו בחייו. ואם כל השנה על האדם לעשות תשובה, בעשרת הימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים הקרויים "עשרת ימי תשובה" על אחת כמה וכמה.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il