- פרשת שבוע ותנ"ך
- ואתחנן
פרשת ואתחנן
בפרשת השבוע התורה מספרת לנו על מעמד הר סיני וחוזרת על עשרת הדברות. הטקסט של עשרת הדברות כפי שהוא מסופר בפרשת השבוע שונה במקצת מהטקסט של עשרת הדברות שמופיע בפרשת יתרו. ההבדלים האלה זוכים להתייחסות ולפרשנות בתלמוד, במדרש ואצל מפרשים מאוחרים יותר של התורה.
ההבדל העיקרי בין הטקסטים מצוי בדיבר שנוגע לשבת. בעוד שבפרשת יתרו נצטווינו לזכור את יום השבת לקדשו, בפרשת ואתחנן אנחנו מצווים לשמור את יום השבת ולא לחלל אותו בביצוע מלאכות אסורות.
בתלמוד נאמר ששתי המילים האלה, "זכור" ו"שמור", נאמרו בדיבור אחד בהר סיני. נאמרו, כביכול, בבת אחת, בנשימה אחת. אפשר ללמוד כמה דברים מההסבר של חז"ל להבדל בין שני הטקסטים בעניין השבת: אחד מהם הוא שלא די במילים, ולא משנה כמה קדושות ומדויקות הן מנסות להיות, כדי להעביר את רוחב היריעה של ערכי הנצח, הקדושה והרוחניות. מילים, ולא משנה כמה הן יפות ומגוונות, תמיד מגבילות אותנו ומשאירות מקום לכפל משמעות ולטעויות בפרשנות. באמת אין מילים שמסוגלות כשלעצמן להעביר לנו את השלווה, הקדושה, הרוחניות והייחוד של השבת בעולמנו. לכן אנחנו נאלצים לומר שיש צורך להגות ולשמוע מילים שונות בבת אחת כדי להתחיל להבין ולקלוט את הערך האמיתי של השבת.
עוד דבר חשוב שיש ללמוד מהדואליות של הביטויים בעניין היום הקדוש ביותר בשבוע הוא שיש שילוב פנימי של ערכים ביום השבת. את תחושת השלווה והרוחנית שמאפיינות את היום הזה אי אפשר להשיג רק באמצעות דיבור על השבת או באמצעות הזדהות רוחנית ותיאורטית עם היום הקדוש. ההימנעות הכפויה ממעשי החולין של כל ימות השבוע – המגבלות, אם תרצו – היא זאת שתורמת יותר מכול לתחושה הטובה ולשלווה שמאפיינות את יום השבת. בלי "שמור", ה"זכור" נשאר מטרה בלתי מושגת. ובלי "זכור" – היין של הקידוש, החלות וסעודות היום – ה"שמור" הופך לנטל חסר חן.
שני הפנים האלה של השבת חייבים להתקיים ולקבל ביטוי במקביל כדי שהמשמעות האמיתית של היום תקנה לה אחיזה בגופו ובנפשו של היהודי. לכן נדרש תחכום שכלי ורגשי בשמירת השבת. שבת בלי מגבלות תהיה חסרת משמעות, סתם עוד יום בשבוע. לשבת בלי תפילה, לימוד תורה, לבוש הולם, מזון, תענוגות גוף ורוגע, מאבדת את תוקפה ואת המהות הקדושה של היום הזה. האופי הכפול של השבת, השמור והזכור, הוא זה שמעניק לה את צביונה הייחודי ואת אווירת הקדושה המאפיינת אותה. לפיכך חז"ל צדקו כשאמרו שזכור ושמור נאמרו בדיבור אחד, כיחידה אחת, בהר סיני. בזה טמון קסמו של יום השבת הקדוש.
ההבדל העיקרי בין הטקסטים מצוי בדיבר שנוגע לשבת. בעוד שבפרשת יתרו נצטווינו לזכור את יום השבת לקדשו, בפרשת ואתחנן אנחנו מצווים לשמור את יום השבת ולא לחלל אותו בביצוע מלאכות אסורות.
בתלמוד נאמר ששתי המילים האלה, "זכור" ו"שמור", נאמרו בדיבור אחד בהר סיני. נאמרו, כביכול, בבת אחת, בנשימה אחת. אפשר ללמוד כמה דברים מההסבר של חז"ל להבדל בין שני הטקסטים בעניין השבת: אחד מהם הוא שלא די במילים, ולא משנה כמה קדושות ומדויקות הן מנסות להיות, כדי להעביר את רוחב היריעה של ערכי הנצח, הקדושה והרוחניות. מילים, ולא משנה כמה הן יפות ומגוונות, תמיד מגבילות אותנו ומשאירות מקום לכפל משמעות ולטעויות בפרשנות. באמת אין מילים שמסוגלות כשלעצמן להעביר לנו את השלווה, הקדושה, הרוחניות והייחוד של השבת בעולמנו. לכן אנחנו נאלצים לומר שיש צורך להגות ולשמוע מילים שונות בבת אחת כדי להתחיל להבין ולקלוט את הערך האמיתי של השבת.
עוד דבר חשוב שיש ללמוד מהדואליות של הביטויים בעניין היום הקדוש ביותר בשבוע הוא שיש שילוב פנימי של ערכים ביום השבת. את תחושת השלווה והרוחנית שמאפיינות את היום הזה אי אפשר להשיג רק באמצעות דיבור על השבת או באמצעות הזדהות רוחנית ותיאורטית עם היום הקדוש. ההימנעות הכפויה ממעשי החולין של כל ימות השבוע – המגבלות, אם תרצו – היא זאת שתורמת יותר מכול לתחושה הטובה ולשלווה שמאפיינות את יום השבת. בלי "שמור", ה"זכור" נשאר מטרה בלתי מושגת. ובלי "זכור" – היין של הקידוש, החלות וסעודות היום – ה"שמור" הופך לנטל חסר חן.
שני הפנים האלה של השבת חייבים להתקיים ולקבל ביטוי במקביל כדי שהמשמעות האמיתית של היום תקנה לה אחיזה בגופו ובנפשו של היהודי. לכן נדרש תחכום שכלי ורגשי בשמירת השבת. שבת בלי מגבלות תהיה חסרת משמעות, סתם עוד יום בשבוע. לשבת בלי תפילה, לימוד תורה, לבוש הולם, מזון, תענוגות גוף ורוגע, מאבדת את תוקפה ואת המהות הקדושה של היום הזה. האופי הכפול של השבת, השמור והזכור, הוא זה שמעניק לה את צביונה הייחודי ואת אווירת הקדושה המאפיינת אותה. לפיכך חז"ל צדקו כשאמרו שזכור ושמור נאמרו בדיבור אחד, כיחידה אחת, בהר סיני. בזה טמון קסמו של יום השבת הקדוש.

יהדות - דת או לאום?
הרב משה ארנרייך | תמוז תשס"ד
דבקות נאמנה
הרב יצחק חי זאגא | י"ב אב תשפ"א

משה רבינו וארץ ישראל
הרה"ג אברהם יצחק הלוי כלאב | תשס"ג
במה זוכים לחיי העולם הבא
הרב משה ליב הכהן הלברשטט | אב תשפ"א
הרב דב בערל וויין
רב בית הכנסת הנשיא בי-ם. לשעבר ראש ארגון ה-OU, ראש ישיבת שערי תורה ורב בית הכנסת "בית תורה" במונסי, ניו-יורק.
האמת הקשה
תשע"א
בא תשע"ד
תשע"ד
יתרו תשע"ד
תשע"ד
העתיד
תשע"ג
כיצד הופכים את צום עשרה בטבת לששון ולשמחה?
הסוד שעומד מאחורי מנהג "התשליך"
הלכות קבלת שבת מוקדמת
סוכת עראי דיגיטלית
על מה בכלל שמחים בט"ו בשבט?
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
למה ללמוד גמרא?
אכילת חמץ בשבת הצמודה לשביעי של פסח
האם מותר לקנות בבלאק פריידי?
איך ניתן לברור מרק בשבת?
המדריך המלא לבדיקת פירות ט"ו בשבט
צדקה ומעשר כספים
הרב אליעזר מלמד | י אדר ב תשס"ח

לֹא תַחְמֹד וְלֹא תִתְאַוֶּה
הרב שמואל אליהו | שבט התשע"ג
בין אדם לחבירו
הרב אליעזר מלמד | כח אדר א תשס"ח
