בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • ענינו של ראש השנה
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

לאה בת רחמה

הלבנה, הכסה וראש השנה

ראש השנה חל דווקא כשהלבנה מתכסה; ההבדל בין משפט העמים למשפט התורה; כיצד יזכו עם ישראל בדין?

undefined

הרה"ג אברהם יצחק הלוי כלאב

תשס"ג
4 דק' קריאה
תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו, איזה חג שהחודש מתכסה בו? הוי אומר זה ראש השנה (ראש השנה, ח, א). שונה חג זה מכל החגים האחרים, ששני הרגלים פסח וסוכות חלים באמצע החודש כאשר הלבנה במלואה. חג השבועות הוא ביום החמישים להקרבת העומר, ואינו קשור כלל בלבנה, יום הכיפורים חל בעשירי לחודש בעת שהלבנה קרובה לשלמותה, רק ראש השנה חל דווקא בזמן כיסוי הלבנה. ומאידך, מצאנו שאי שלמותה של הלבנה הינה עובדה מטרידה, שכן בברכת הלבנה אנו מבקשים, למלאות פגימת הלבנה שלא יהיה בה שום מיעוט משמע שפגימה זו דבר הוא. ניתן לעמוד על משמעות העניין על פי דברי חז"ל במדרש (שופטים ושוטרים):
אמר ר' לוי, למה הדבר דומה למלך שהיה לו בנים הרבה והיה אוהב את הקטן יותר מכולן. והיה לו פרדס אחד שהיה אוהבו יותר מכל מה יש לו. אמר המלך, נותן אני פרדס זה שאני אוהבו מכל מה שיש לי, לבני הקטן שאני אוהבו מכל בני. כך, אמר הקדוש ברוך הוא מכל האומות שבראתי איני אוהב אלא לישראל, ומכל מה שבראתי איני אוהב אלא את הדין, שנאמר (תהלים, לז, כח), כִּי ה' אֹהֵב מִשְׁפָּט אמר הקדוש ברוך הוא, נותן אני מה שאהבתי לעם שאני אוהב. הוי שֹׁפְטִים וְשֹׂטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ. אמר הקדוש ברוך הוא, בזכות שאתם משמרים את הדין אני מתגבה. מנין? שנאמר (ישעיה, ה, טז), וַיִּגְבַּהּ ה' צְבָאוֹת בַּמִּשְׁפָּט. ועל ידי שאתם מגביהים אותי בדין אף אני עושה צדקה ומשפט ומשרה קדושתי ביניכם, שנאמר, וַיִּגְבַּהּ ה' צְבָאוֹת בַּמִּשְׁפָּט וְהָאֵל הַקָּדוֹשׁ נִקְדַשׁ בִּצְדָקָה. ואם תשמרו את שניהם הצדקה והדין, מיד אני גואל אתכם גאולה שלימה, שנאמר (שם, נו, א), כֹּה אָמַר ה' שִׁמְרוּ מִשְׁפָּט וַעֲשׂוּ צְדָקָה כִּי קְרוֹבָה יְשׁוּעָתִי לָבוֹא וְצִדְקָתִי לְהִגָּלוֹת.

לכל אומה יש מערכת משפט כי בלעדיה כלל אי אפשר לחיות חיים תקינים, כנאמר באבות (פרק ג משנה ב), הוי מתפלל בשלומה של מלכות שאילולי מוראה איש את רעהו חיים בלעו. ברם, משפט העמים עשוי להקנות לאזרחיהם רק השקט ובטח עלי אדמות. לא כן משפט התורה. דיני התורה מיישרים האדם ביסודו. ותיקון זה משפיע לא רק על מערכת היחסים שבין אדם לחברו בעולם הזה אלא אף לעולם הבא נשאר הרושם. אומות העולם הם בניו הגדולים של המלך. הם תופשים את רוב העולם, הם בוניו והם מיישביו. ישראל לעומתם אינם אלא נקודה קטנה על פני מפת העולם. מבחינה כמותית ישראל הם קטנים, אין עיקר תפקידם ליישב העולם, אלא לבנות את עצמם לא רק בעולם הזה כי אם לנצח, לעולם הבא. אותם הולם רק משפט התורה. ממילא כאשר ישראל דנים על פי משפטי תורת אמת, הקדוש ברוך הוא מתגבה בעולם ושמו מתקדש ונודע. ומשעה ששמו של הקדוש ברוך הוא מתקדש בא הוא למידת הצדקה ובה מנהיג הוא את יושבי הארץ. או־אז מגיעים ישראל למידה בה לא רק המשפט הצרוף הוא המנחה אותם, אלא משפט בתוספת הצדקה - לפנים משורת הדין - ואז מביא הקדוש ברוך הוא את הגאולה, זוהי השעה בה מגיעים ישראל לשלמותם. וישראל - נמשלו ללבנה, מיעוטה של הלבנה הוא מיעוטם של ישראל בעולם.

אומות העולם מונים לחמה והם משולים לה כי היא עיקר הממשלה בעולם. מאידך הרגלים חלים דווקא כאשר הלבנה במלוא זוהרה, כי ישראל מתגלים בעת ההיא בכל יפעתם. אכן, בראש השנה, כאשר הקדוש ברוך הוא בא לשפוט תבל, זכותם של ישראל היא דווקא בהיותם קטנים בכמות, בזה שעיקר תפקידם בעולם הוא להרבות בקידוש שמו של ה' יתברך ולא כשאר האומות, אלו שתפקידם מתמצה רק ביצור התנאים החומריים לישוב העולם. במובן זה דווקא כיסויה של הלבנה ביום הדין הוא הוא המרומם את קרנם של ישראל. ולכן בראש השנה אנו מתפללים ובכן תן פחדך על כל מה שבראת וגו' ויראוך כל המעשים וישתחוו לפניך כל הברואים וגו'. מצד אחד ישראל הם השואפים למלאות עולם במלכות שדי, ומאידך הם אלו שמגשימים מלכות זאת בעולם. לכך מזכה אותנו הקדוש ברוך הוא ביום הדין. בעניין זה יש עוד להוסיף על פי הילקוט - אמור (תרמה):
אמר ר' לוי בשם ר' חמא בר חנינא, משל למה הדבר דומה לבן מלכים שהיה לו דין לפני אביו. אמר לו אביו, אם אתה מבין לזכות לפני בדין מנה לך נוקילוקוס (מליץ) פלוני ואת זוכה בדין. כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, בני אם מבקשים אתם לזכות לפני בדין תהיו מזכירין לפני אבותיכם ואתם זוכים בדין. בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן זִכְרוֹן תְּרוּעָה מִקְרָא קֹדֶשׁ. בְּאֶחָד, זה אברהם אבינו. שנאמר (יחזקאל, לג, כד), אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם. זִכְרוֹן תְּרוּעָה, זה יצחק אבינו, שנאמר (בראשית, כב, יג), וַיַּרְא וְהִנֵּה אַיִל אַחַר נֶאֱחַז בַּסְּבַךָ בְּקַרְנָיו. מִקְרָא קֹדֶשׁ, זה יעקב אבינו, שנאמר (ישעיהו, מח, יב), שְׁמַע אֵלַי יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל מְקֹרָאִי אימתי אתם מזכירין זכות אבותיכם ואתם זוכים לפני בדין? בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי.

משמע שאם לא יזכירו זכות אבות לא יזכו בדין, ואם כן יש להבין, אם המדובר הוא בזמן שישראל עושים רצונו של מקום, מדוע שלא יזכו בדין בזכות עצמם? אלא, על כרחך כוונת חכמים שגם כאשר אינם שומרים תורה ומצות, הזכרת האבות תסייע להם לזכות בדין. ואם כן הדבר, יש לשאול, מדוע תועיל הזכרת האבות?
נראה שדברי המדרש נמשכים על הנאמר לעיל שם, אי זה חדש שהוא נכסה ויש בו חג וחגו ביומו, הוי זה תשרי כפי שהסברנו לעיל הלבנה היא רמז לישראל ולכאורה היה צריך הדין להתקיים בזמן שהלבנה במלא זוהרה. על מנת לרמוז על גדלותם של ישראל. אלא, שעריכת המשפט דווקא כאשר הלבנה נכסית לגמרי היא המלמדת שגם כאשר ישראל אינם מפיצים אור כלל ומעלתם כאילו נעלמת גם אז זוכים הם בדין. ולמה? מפני שיש להם אבות גדולים. כלומר, מהותם האמיתית של ישראל היא דרכם של האבות. אברהם המסמל את ההליכה כנגד כל העולם ככל שהדבר קשור לאמונה בה', יצחק, המסמל את מסירות הנפש, את הנכונות למרות הסבך המעכב להקריב עצמו לבורא העולם, ויעקב, מקרא קודש מי שבהוויית חייו היומיומית מקדש עצמו לשמו של הבורא. שורשיות האמונה, שורשיות הדבקות בה', הם נחלתם של ישראל גם כאשר כלפי חוץ אין הדבר ניכר. ממילא כאשר חוזרים ישראל בתשובה לפני יום הדין אין זו להם מציאות חדשה אלא גילוי פנימיותם הקיימת מעולם, מימי אבותם, וגילוי זה של דרך האבות הקיימת בליבם הוא הפרקליט המליץ עליהם טוב, הפרקליט בעטיו זוכים בדין.

_________________________________

ניתן לרכוש כל ארבעת הספרים שיצאו לאור בזמן האחרון, בחנויות הספרים. או בטלפונים: 9972675 02. 050-7126758.

או באימייל kilab@netvision.net.il

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il