בית המדרש

  • מדורים
  • קול צופייך
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב מרדכי אליהו זצ"ל

גאולת ישראל – גילוי כבוד ה' בעולם

undefined

הרב שמואל אליהו

תשע"ד
14 דק' קריאה
בלי אותות ומופתים
הגאולה היא עלייה לארץ-ישראל מכל הגלויות: "וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים". הגאולה היא חזרה בתשובה: "וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹקֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ". הגאולה היא ברכת העם והארץ "וְהוֹתִירְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ בִּפְרִי בִטְנְךָ וּבִפְרִי בְהֶמְתְּךָ וּבִפְרִי אַדְמָתְךָ לְטֹבָה" (דברים ל).
בגאולה יש גם גבורה וניצחון על אויבים: "יִתֵּן ה' אֶת אֹיְבֶיךָ הַקָּמִים עָלֶיךָ נִגָּפִים לְפָנֶיךָ" (דברים כח ועוד). אבל אין בגאולה שינוי ממנהגו של עולם. "ואל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים ומחדש דברים בעולם או מחיה מתים" (רמב"ם מלכים יא ג).

וְנִגְלָה כְּבוֹד ה' – לעיני כל האומות
בגאולה יש עוד דבר שהוא חשוב מאוד. ישעיהו הנביא מזכיר לנו בנבואה על "נחמו נחמו עמי" כי הגאולה היא בעיקר גילוי כבוד ה' בעולם: "וְנִגְלָה כְּבוֹד ה', וְרָאוּ כָל בָּשָׂר יַחְדָּו כִּי פִּי ה' דִּבֵּר" (ישעיהו מ ה). כל הנבואה מדברת על כך שבגאולה ייפקחו עיניהם של כל העמים לראות שכל מה שקורה לעם ישראל הוא דבר ה' שנאמר לעבדיו הנביאים. "וְרָאוּ כָל בָּשָׂר יַחְדָּו כִּי פִּי ה' דִּבֵּר".
כשאומות העולם יראו איך הנבואות מתקיימות אחת לאחת בגאולת ישראל, הם לא ישאלו עוד בלעג: "אַיֵּה אֱלֹהֵיהֶם" (תהלים עט; קטו). הם לא יטילו ספק בקיומו של אלוקים. הם יכירו בנוכחותו כאילו הם רואים אותו ממש. "וְרָאוּ כָל בָּשָׂר יַחְדָּו".
גם הגויים שהאמינו באלוקים וכפרו בבריתו, אלה שהודו כי אלוקים נשבע לאבות ולנו, צאצאיהם, אבל אמרו כי אלוקים לא מסוגל לבצע את הבטחתו, אלוקים כביכול חלש מול המלכים החזקים ממנו – "מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת ה' לְהָבִיא אֶת הָעָם הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָהֶם" (במדבר יד) – גם הגויים האלה יחזרו בהם מהדברים המחללים שלהם. זה שנאמר: "ומביא גואל לבני בניהם למען שמו באהבה".

וְנִגְלָה כְּבוֹד ה' – לעיני כל ישראל
בנבואות הנחמה האלה (מ) אומר לנו ישעיהו כי הגאולה היא גילוי ה' גם לעם ישראל. את הגילוי הזה צריך לבשר מראש ההר הגבוה. צריך לומר אותו בקול גדול שיישמע בכל עָרֵי יְהוּדָה. "עַל הַר גָּבֹהַ עֲלִי לָךְ מְבַשֶּׂרֶת צִיּוֹן, הָרִימִי בַכֹּחַ קוֹלֵךְ מְבַשֶּׂרֶת יְרוּשָׁלִָם". הָרִימִי את קולך שיישמע בלא מורא ממלעיגים. "אַל תִּירָאִי". ומה תהיה הקריאה הגדולה? "הִנֵּה אֱלֹקֵיכֶם" (מ, ט).
זו קריאה כנגד המלעיגים שייחסו את כל נִסי ה' בעת הגאולה לפעולות בני-אדם בלבד. אומר להם הנביא: דעו כי בני-האדם שפועלים בלי ברכת ה' – לא עולה בידם כלום. "כָּל הַבָּשָׂר חָצִיר, וְכָל חַסְדּוֹ כְּצִיץ הַשָּׂדֶה". רק ברכת ה' במעשי ידיהם של הפועלים מביאה ברכה והצלחה.
הדברים של ישעיהו בנבואה זו חשובים כנגד אלה מהעמים או מישראל שמלעיגים על תהליך הגאולה ומנסים לעצור אותו. המלעיגים הללו יראו כי כל התוכניות שלהם יתבטלו, "ודְבַר אֱלֹקֵינוּ יָקוּם לְעוֹלָם".

שורש הגלות – שכחת ה'

הַכֹּהֲנִים לֹא אָמְרוּ אַיֵּה ה'
הדברים הללו חשובים מאוד. ירמיהו פותח את נבואותיו בחטא ההתעלמות הזאת: הנבואה הראשונה של הנביא ירמיהו (ב) אחרי מינויו לנביא עוסקת בהתעלמות מה', שורש הקלקול שהיה לעם ישראל אחרי יציאת מצרים. הלוא זהו חטא המרגלים שמלווה אותנו לדורות. החטא הגדול של התעלמות מנוכחות ה' השוכן בתוכם ומלווה אותם בדרך ארבעים שנה "אֲשֶׁר נְשָׂאֲךָ ה' אֱלֹקֶיךָ כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא אִישׁ אֶת בְּנוֹ בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הֲלַכְתֶּם עַד בֹּאֲכֶם עַד הַמָּקוֹם הַזֶּה" (דברים א).
"כֹּה אָמַר ה' מַה מָּצְאוּ אֲבוֹתֵיכֶם בִּי עָוֶל כִּי רָחֲקוּ מֵעָלָי וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי הַהֶבֶל וַיֶּהְבָּלוּ: וְלֹא אָמְרוּ אַיֵּה ה' הַמַּעֲלֶה אֹתָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם הַמּוֹלִיךְ אֹתָנוּ בַּמִּדְבָּר". בעקבות הטעות הזאת הם המשיכו לטעות, טימאו את הארץ בגילוליהם והביאו חורבן לעם ישראל.
הקלקול הזה מתגלגל לדורו של ירמיהו, והוא אומר להם: "הַכֹּהֲנִים לֹא אָמְרוּ אַיֵּה ה'". למרות עבודתם בבית המקדש והקרבת הקרבנות. הם לבושים בגדי כהונה ולא שמים לב לנוכחות ה' במקדש. גם הסנהדרין "תֹפְשֵׂי הַתּוֹרָה לֹא יְדָעוּנִי". הם לומדים ומקיימים את מצוות ה' ומלמדים לאחרים. הכול מתנהל בלי לשים לב לנוכחות ה'.

וַתְּהִי יִרְאָתָם אֹתִי מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה
גם הנביא ישעיהו (כט יג) מתריע על התופעה הזאת. הוא מזכיר לעם ישראל את חטאיו ומסביר את הסיבות לנפילתו: "בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי וַתְּהִי יִרְאָתָם אֹתִי מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה". התוצאה היא נוראה: "לָכֵן הִנְנִי יוֹסִף לְהַפְלִיא אֶת הָעָם הַזֶּה הַפְלֵא וָפֶלֶא וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו וּבִינַת נְבֹנָיו תִּסְתַּתָּר".
רש"י שם מביא את דברי חז"ל שהתייחסו למילים "הַפְלֵא וָפֶלֶא" שנאמרו כאן: "קשה סילוקם של חכמי ישראל כפלים כחורבן בית המקדש. וכל קללות שבמשנה תורה שכולן אינן אלא הפלאה אחת 'והפלא ה' את מכותך' (דברי' כח) וכאן שתי הפלאות".
קשה להכיל את הדבר הזה. איך ייתכן שסילוקם של צדיקים שזוכרים את נוכחות ה' חמורה כפליים מחורבן בין המקדש? וכי אנחנו עושים צום כמו תשעה באב לדורות על מיתת הצדיקים? הלוא על מיתת גדליה בן אחיקם אנו עושים צום קטן בחומרתו מתשעה באב, ולא עושים תעניות חובה על סילוקם של צדיקים אחרים כמו משה ואהרון.
דברי חז"ל אלו על חומרת סילוקם של צדיקים יותר מחורבן בית המקדש באים ללמדנו שהעיקר הוא זיכרון ה' שנמצא בלבותיהם של הצדיקים האמיתיים. זוהי "חָכְמַת חֲכָמָיו וּבִינַת נְבֹנָיו". ומהי חכמתם? "וַיֹּאמֶר לָאָדָם הֵן יִרְאַת ה' הִיא חָכְמָה" (איוב כּח, שבת לא ע"א). "שֶׁהַיִּרְאָה הִיא חָכְמָה, וְהִיא לְבַדָּהּ חָכְמָה" (הקדמה ל"מסילת ישרים"). וכשהיא נמצאת – נמצא בית מקדש של מעלה, ואחר כך גם מגיע בית המקדש הבנוי.

צדקיהו לא צדיק ולא צודק
הגמרא מספרת כי מנשה סילק במעשיו את האש שירדה מן השמים בזמן בניין בית המקדש. צדקיהו, נינו של מנשה, משלים את סילוק השכינה מישראל. הוא היה המלך שבימיו נחרב בית המקדש ועליו הפסוק אומר: "וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי ה' אֱלֹקָיו, לֹא נִכְנַע מִלִּפְנֵי יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא מִפִּי ה'" (דברי הימים ב לו; מלכים ב כד; ירמיהו נב ב).
הפלא הוא ששמו הוא "צדיק". והגמרא אומרת שצדקיהו היה באופן אישי "מלך צדיק" (סוכה נב ע"ב, מו"ק טז ע"ב, ורש"י שם). ולמה נאמר עליו "ויעש הרע בעיני ה'"? כיוון "שהיה בידו למחות ולא מיחה". בחייו הפרטיים היה צדקיהו צדיק – כשמו. הוא היה מקפיד על כל תרי"ג מצוות, קלה כבחמורה. אם היו לו שאלות הלכתיות הוא בוודאי היה שואל את ירמיהו, והיה מדקדק לקיים את פסק ההלכה שלו באופן המחמיר ביותר. אבל בעניינים רציניים כמו ניהול הממלכה, חשב צדקיהו המלך שאי-אפשר להתחשב בדעתו של ירמיהו, למרות שהוא אומר את דבריו בשם ה'.
ירמיהו הנביא אומר לו: ה' שם את מושכות ניהול העולם בידי בבל. על כן אל תמרוד בנבוכדנצר, הוא חזק ונקמן, והוא יתנקם בך. אבל צדקיהו לא שומע לדבר ה' בפי ירמיהו, הוא כורת ברית עם מצרים הכושלת. התוצאה ההרסנית היא שמלך בבל בא ומחריב את ירושלים ואת בית המקדש.
בעת המלחמה, צדקיהו בורח עם משפחתו. הוא חושב להינצל, אבל הקב"ה חושב אחרת. "וַיִּרְדְּפוּ חֵיל כַּשְׂדִּים אַחַר הַמֶּלֶךְ וַיַּשִׂגוּ אֹתוֹ בְּעַרְבוֹת יְרֵחוֹ וְכָל חֵילוֹ נָפֹצוּ מֵעָלָיו". איך תפשו? הקב"ה עזר להם. "מערה הולכת מביתו עד ערבות יריחו, וברח לו דרך המערה, והקב"ה זימן צבי הולך על גג המערה חוץ לעיר, ורדפו כשדים אחרי הצבי, וכשהגיעו לפתח המערה בערבות יריחו ראוהו ולכדוהו".
הוא שאמר הנביא (יחזקאל יב יג): "ופרשתי רשתי עליו ונתפש במצודתי". הקב"ה פורש לו רשת. חשבת להימלט ולהציל את נפשך? "וַיִּתְפְּשׂוּ אֶת הַמֶּלֶךְ וַיַּעֲלוּ אֹתוֹ אֶל מֶלֶךְ בָּבֶל רִבְלָתָה וַיְדַבְּרוּ אִתּוֹ מִשְׁפָּט: וְאֶת בְּנֵי צִדְקִיָּהוּ שָׁחֲטוּ לְעֵינָיו וְאֶת עֵינֵי צִדְקִיָּהוּ עִוֵּר וַיַּאַסְרֵהוּ בַּנְחֻשְׁתַּיִם וַיְבִאֵהוּ בָּבֶל" (מלכים ב פרק כה). זה מה שקורה כשמנסים להוציא את ה' מניהול הממלכה.

התיקון לחורבן – בכל דרכיך דעהו

קידוש ה' בגאולת ישראל
התיקון לכל זה הוא הזיכרון של נוכחות ה' בכל צעד ושעל. לכן אנו חוזרים על כך בכל קדיש. וחוזרים על הקדיש בכל תפילה כמה וכמה פעמים. הכוונה הפשוטה של כל הקדיש היא ששמו של הקב"ה מתגדל ומתקדש בעולם בגאולה. חכמינו למדו את נוסח הקדיש מהפסוק שנאמר ביחזקאל (לח כג) "וְהִתְגַּדִּלְתִּי וְהִתְקַדִּשְׁתִּי וְנוֹדַעְתִּי לְעֵינֵי גּוֹיִם רַבִּים וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה'". כל זה יהיה בעת הגאולה.
מתי יתגדל ויתקדש שמו של הקב"ה בכל העולמות כולם? בעת הגאולה. בעת שה' מולך בעולם, מצמיח את הישועה ומביא את מלך המשיח. "בְּעָלְמָא דִּי בְרָא כִּרְעוּתֵיהּ. וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵיהּ. וְיַצְמַח פֻּרְקָנֵיהּ. וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ". כשזה קורה – מתגדל שם ה' מאוד בעולם.
הקהל ששמע את שליח הציבור, ממשיך ומחזק את דברי השליח ציבור: "יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא". אלוקים יהיה מבורך בכל העולמות כולם. "יִתְבָּרַךְ. וְיִשְׁתַּבַּח. וְיִתְפָּאַר. וְיִתְרוֹמַם. וְיִתְנַשֵּא. וְיִתְהַדָּר. וְיִתְעַלֶּה. וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. לְעֵלָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא. שִׁירָתָא. תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא. דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא". בעת הגאולה שמו של הקב"ה יתברך וישתבח ויתפאר ויתרומם וכו' במידה עליונה מאוד, הרבה יותר מכל מה שהיה עד היום בעולם.
ובגמרא: "אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, כֹּל הָעוֹנֶה 'אָמֵן יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרֵךְ', בְּכֹל כֹּחוֹ, קוֹרְעִים לוֹ גְּזַר דִּינוֹ". "רַבִּי חִיָּא בַר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֲפִילוּ יֵשׁ בּוֹ שֶׁמֶץ שֶׁל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, מוֹחֲלִים לו". ולמה כל זה? כי האומר קדיש בכוונת אמת, מגדל ומשבח את שמו של הקב"ה ומכוון לעיקר של בריאת העולם ושל העולמות כולם (שבת קיט ע"ב).

עַל מְצִלּוֹת הַסּוּס קֹדֶשׁ לה'
למדנו אפוא שהתיקון של הגאולה הוא הנוכחות של ה' בכל מקום. לדעת ש"מלא כל הארץ כבודו". גם בבית וגם בבית הכנסת. גם בבית המקדש וגם בחצר המלוכה. גם בשדה המלחמה ה' אלוקיך מתהלך. ולכן אומר הנביא זכריה על ימות המשיח: "בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה עַל מְצִלּוֹת הַסּוּס קֹדֶשׁ לה'" (זכריה יד כ). כלי הנשק במלחמה יהיו עם שם ה' עליהם, כמו על הציץ של הכוהן הגדול.
ובזוהר (חלק ג דף עדר/ב) מלמד איך בחרב רמוז שם ה': "י' רֵישָׁא דְּחַרְבָּא. ו' גּוּפָא דְּחַרְבָּא. הֵ"א הֵ"א, תְּרֵין פִּיפִיּוֹת דִּילָהּ". וכן בכל כלי נשק רמוז שם הויה באותו אופן. לרמז כי בכל מקום שורה שכינה, גם במחנה הצבא. ועל נוכחות ה' נאמר: "וזכרת כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל".

אַיֵּה הַשָּׂם בְּקִרְבּוֹ אֶת רוּחַ קָדְשׁוֹ
בתנא דבי אליהו רבה (ד) מובא כי הידיעה ששם ה' נמצא בכל מקום היא זאת שמביאה את רוח הקודש העליונה. וזה לשונו: "כל חכם וחכם מישראל שיש בו דברי תורה לאמתו, ומתאנח על כבודו של הקב"ה ועל כבודן של ישראל כל ימיו, ומחמד ומתאווה ומצפה על כבוד ירושלים, ועל בית המקדש, ועל הישועה שתצמיח בקרוב בימינו, ועל כינוס גליות – מיד שורה רוח הקודש בקרבו. שנאמר: 'וַיִּזְכֹּר יְמֵי עוֹלָם מֹשֶׁה עַמּוֹ. אַיֵּה הַמַּעֲלֵם מִיָּם אֵת רֹעֵי צֹאנוֹ? אַיֵּה הַשָּׂם בְּקִרְבּוֹ אֶת רוּחַ קָדְשׁוֹ?'" (ישעיהו סג).
החכם שהולך בדרכו של משה יודע כי ה' הוא המעלה את עם ישראל מים סוף. החכם הזה מתאווה לנוכחות ה' בתוך עם ישראל ומחפש אותה. הוא גם מחפש ופועל שתהיה גאולה לישראל, כמו משה. החכם הזה יזכה לנבואה או לרוח הקודש, מעין מה שהיה אצל משה רבנו ע"ה.

אין הקב"ה אוהב אלא למי שאוהב את ישראל
אומר על כך בעל ה"מסילת ישרים", כי כוונה זו לקדש שם שמים היא הכוונה "המעולה, שהיא רחוקה לגמרי מכל הנאת עצמו". כל כוונת הצדיק אינה אלא לכבודו של מקום ולקידוש שמו יתברך המתקדש בבריותיו בשעה שעושים רצונו. וגם לכבודם של ישראל, לשלוותם, ולחזרתם בתשובה של הרשעים. "שאין הקב"ה חפץ באבדן הרשעים" אלא להחזירם בתשובה.
"כי אין הקב"ה אוהב אלא למי שאוהב את ישראל וכל מה שאדם מגדיל אהבתו לישראל, גם הקב"ה מגדיל עליו. ואלה הם הרועים האמתיים של ישראל שהקב"ה חפץ בהם הרבה, שמוסרים עצמם על צאנו, ודורשים ומשתדלים על שלומם וטובתם בכל הדרכים, ועומדים תמיד בפרץ להתפלל עליהם ולבטל הגזירות הקשות ולפתוח עליהם שערי הברכה" ("מסילת ישרים" פרק יט). וכל זה בגלל ששם ה' נקרא על ישראל. "ושמך הגדול והקדוש עלינו קראת" וגידולם של ישראל זהו קידוש ה' אמיתי.

וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי בְּתוֹכֲכֶם – בית המקדש
שכר נסתר
מפרשות התוכחה "כי תבוא" ו"בחוקתי" אפשר לראות שהקב"ה מכוון אותנו להתחבר אל הקודש
בעצמו. המתבונן בדברי התוכחה ובדברי הנחמה שכתובים בתורה ימצא כי הקב"ה מבטיח להם שם דברים טובים "אם בחוקתי תלכו". ומזהיר אותם מפני מה שיקרה "אם בחוקתי תמאסו". כך גם בפרשת "כי תבא". אם תשמעו ואם לא תשמעו.
בשני המקומות ה' לא מזכיר את חורבן בית המקדש ואת בניינו במפורש. הדבר הוא פלא, כי בתשעה באב אנחנו מצֵרים בעיקר על חורבן בתי המקדש, הראשון והשני. אם כן, למה החורבן אינו מוזכר בתורה כעונש על החטאים, כשם שמוזכרים דברים אחרים?
בפרשת "בחוקתי" אומר להם ה' כי שכרם יהיה בכמה אופנים. האחד הוא: "וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ". בנוסף יש הבטחות לניצחון על האויבים, "וּרְדַפְתֶּם אֶת אֹיְבֵיכֶם וְנָפְלוּ לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב"; יש הבטחות לשפע כלכלי, "וַאֲכַלְתֶּם יָשָׁן נוֹשָׁן"; ובסוף ההבטחות נאמר: "וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי בְּתוֹכֲכֶם". אומר על זה רש"י: "זה בית המקדש".

השראת שכינה בדרך למשכן
ה' לא מבטיח כאן על בניין בית המקדש במפורש. גם בפרשת "כי תבא", בהבטחות הטובות של "וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹקֶיךָ", לא כתוב בניין בית מקדש במפורש. יש שם פירוט של דברים רבים, אבל לא על בניין בית המקדש.
שהרי כתוב: "וּנְתָנְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ: וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַבְּרָכוֹת הָאֵלֶּה וְהִשִּׂיגֻךָ"; ייתן ה' ברכה ב"פְּרִי בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתְךָ וּפְרִי בְהֶמְתֶּךָ שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרוֹת צֹאנֶךָ". ייתן לך ניצחון על אויבים. "יְצַו ה' אִתְּךָ אֶת הַבְּרָכָה בַּאֲסָמֶיךָ".
צריך להבין כי גם בפרשת "כי תבא" וגם בפרשת "בחוקתי" התורה מדברת אתנו על העיקר. לכן מזכירים בהן את הנשמה של בית המקדש, ולכן פרשת "בחוקתי" מדברת על השראת השכינה. "וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי בְּתוֹכֲכֶם וְלֹא תִגְעַל נַפְשִׁי אֶתְכֶם: וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכֲכֶם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹקִים וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם". כל זה והדברים האחרים שכתובים שם הם בסופו של דבר מתקיימים בבית המקדש.
גם ב"כי תבא" יש גם ייעודים רוחניים. "יְקִימְךָ ה' לוֹ לְעַם קָדוֹשׁ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָךְ"; "וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ". יש גם ייעודים לאומיים: "וּנְתָנְךָ ה' לְרֹאשׁ וְלֹא לְזָנָב וְהָיִיתָ רַק לְמַעְלָה וְלֹא תִהְיֶה לְמָטָּה כִּי תִשְׁמַע אֶל מִצְוֹת ה' אֱלֹקֶיךָ אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת". התרגום של כל ההבטחות הרוחניות הללו הוא מתקיים בסופו של דבר בבית המקדש.
ה' מכוון אותנו על העיקר. אם יש קדושה ויש השראת שכינה, אם שם ה' שורה עלינו וה' מתהלך בתוכנו, אם כל ההבטחות של פרשיות אלו מתקיימות – ממילא ייבנה בית המקדש והוא גם יתקיים בינינו תמיד.

בית המקדש, גאון עוזנו ותפארתנו
כיוצא בדבר אנו רואים בדברי הפורענות של "אם בחוקתי תמאסו". שם מוזכר פעמיים בית המקדש. הפעם הראשונה היא ברמז: "וְשָׁבַרְתִּי אֶת גְּאוֹן עֻזְּכֶם וְנָתַתִּי אֶת שְׁמֵיכֶם כַּבַּרְזֶל וְאֶת אַרְצְכֶם כַּנְּחֻשָׁה". מהו גאון עוזנו? אומר רש"י, זה בית המקדש.
אין כוונת רש"י לומר שבית המקדש ייחרב, שהרי בית המקדש מוזכר 12 פסוקים אחר כך. הכוונה היא אפוא שבית המקדש יהיה קיים בחינת עצים ואבנים, אבל הוא לא יהיה גאון ולא יהיה עוז לישראל. תוסר ממנו השכינה, לא יתקיים בנו "וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ". ממילא בית המקדש לא יגרום גאווה לישראל, ולא יפחיד אף אחת מאומות העולם
השבר הזה במעמד בית המקדש יקרה כאשר לא תתקבל תפילתם של ישראל, כהמשך הפסוק. "וְנָתַתִּי אֶת שְׁמֵיכֶם כַּבַּרְזֶל וְאֶת אַרְצְכֶם כַּנְּחֻשָׁה". עניינו של בית המקדש להיות שער השמים. כך מבקש שלמה בתפילתו (מלכים א ח). כשאין גשם, כשיש מחסום בין ישראל לאביהם שבשמים – נשבר גאון עוזנו.

אין שכינה – וַהֲשִׁמּוֹתִי אֶת מִקְדְּשֵׁיכֶם
בפעם השנייה מוזכר בית המקדש בפרשת "בחוקתי" במפורש כשממה, ולא כחורבן שמוזכר במפורש על הערים: "וְנָתַתִּי אֶת עָרֵיכֶם חָרְבָּה וַהֲשִׁמּוֹתִי אֶת מִקְדְּשֵׁיכֶם וְלֹא אָרִיחַ בְּרֵיחַ נִיחֹחֲכֶם". מסביר שם רש"י כי בפסוק זה לא מדובר על חורבן בין המקדש, שהרי נאמר בהמשך הפסוק: "וְלֹא אָרִיחַ בְּרֵיחַ נִיחֹחֲכֶם". משמע שימשיכו להקריב קרבנות.
אם כן, הפורענות שנאמרה במילים "וַהֲשִׁמּוֹתִי אֶת מִקְדְּשֵׁיכֶם" היא שאלוקים יסלק שכינתו מבית המקדש. נוצרת "חומת ברזל בין ישראל לאביהם שבשמים" (ברכות לב ע"ב). ה' לא בבית המקדש, וממילא אף אחד לא יטרח לבוא לשם. הוא יהיה שומם "מן הגדודיות, שיירות של ישראל שהיו מתקדשות ונועדות לבא שם". ולמה לא באו השיירות? כי אין השראת שכינה במקום.
על זה בוכה הנביא ירמיהו בתחילת מגילת איכה (א ד) "דַּרְכֵי צִיּוֹן אֲבֵלוֹת מִבְּלִי בָּאֵי מוֹעֵד, כָּל שְׁעָרֶיהָ שׁוֹמֵמִין, כֹּהֲנֶיהָ נֶאֱנָחִים". למה שעריה שוממים? כי אם אין שכינה במקום, אין סיבה לבוא. אף אחד לא מתאמץ להגיע.

יש שכינה – וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם
בגאולה, לעומת זאת, כתוב על בית המקדש: "וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם: וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה' אֶל בֵּית אֱלֹקֵי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלִָם" (ישעיהו ב).
גם כאן התורה בחרה ללמד אותנו כי העיקר הוא השראת השכינה במקום. נוכחות ה' מביאה לבניין הבית. על כן התורה מכוונת אותנו להתפלל להשראת שכינה: "תִּשְׁכּוֹן בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלַיִם עִירְךָ כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ"; "וְהָשֵׁב הָעֲבוֹדָה לִדְבִיר בֵּיתֶךָ"; "וְתֶחֱזֶינָה עֵינֵינוּ בְּשׁוּבְךָ לְצִיּוֹן בְּרַחֲמִים"; "הַמַּחֲזִיר שְׁכִינָתוֹ לְצִיּוֹן". כשתהיה שכינה בישראל – ייבנה בית המקדש.
שֶׁתִּבְנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ
גם בתפילת י"ח אנו מבקשים על בית המקדש במפורש רק בסיום התפילה, אחרי "עושה שלום". "יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹקֵינוּ וֵאלֹקֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁתִּבְנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ". וכי לא יכולנו להתפלל עליו במהלך כל התפילה?
והתשובה היא אותה תשובה. אנשי כנסת הגדולה שתיקנו את התפילה למדו מהתורה כי בניין בית המקדש הוא הסיכום של תפילתנו. הסיכום של מגן אבות. מחיה המתים. קדושה. בקשת חכמה. בקשת תשובה. בקשת סליחה ובקשה לגאולה מצרות. בקשה לרפואה. בקשה לברכה וכו'. כל הברכות הן עניינו של בית המקדש.

היכל שרוף שרפת
לעומת זאת, מי שרוצה רק את הבית בנוי, בלי לשנות את מעשיו, מחריב בית בנוי, וכל שכן שלא יכול לבנות בית חרב. כך אומר הנביא ירמיהו (ו) לעם ישראל כשבית המקדש עוד קיים: "הִנֵּה אַתֶּם בֹּטְחִים לָכֶם עַל דִּבְרֵי הַשָּׁקֶר לְבִלְתִּי הוֹעִיל: הֲגָנֹב רָצֹחַ וְנָאֹף וְהִשָּׁבֵעַ לַשֶּׁקֶר וְקַטֵּר לַבָּעַל וְהָלֹךְ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם: וּבָאתֶם וַעֲמַדְתֶּם לְפָנַי בַּבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עָלָיו וַאֲמַרְתֶּם: נִצַּלְנוּ".
אם אדם גונב ורוצח ונואף ונשבע לשקר ומקטר לבעל – הוא מחריב את בית המקדש הרוחני. כשבית המקדש הגשמי ייחרב, תצא בת-קול ותגיד למחריב הגשמי: "עַמָּא קְטִילָא, קְטַלְתְּ. הֵיכָלָא קַלְיָא, קָלִית. קִימְחָא טְחִינָא, טְחִינָת" (סנהדרין צו ע"א). כך יצאה בת-קול ואמרה לנבוזארדן רב טבחים של נבוכדנצר. עם הרוג - הרגת. היכל שרוף - שרפת. קמח טחון - טחנת. בני ישראל כבר שרפו אותו לפניך בחטאתם.
אנו מתפללים שכאשר ייבנה בית המקדש בפועל, בקרוב ממש, תצא בת-קול ותאמר לכל מי שהתאמץ להשרות שכינה בישראל: "הבית נבנה בזכותך". בת-קול תצא ותאמר: בית בנוי נבנה. כי הוא נבנה ממעשיהם ומשמחתם ומגבורתם ומתורתם של ישראל.

מזמור שיר לירושלים של מעלה
זו הסיבה שבניית בית המקדש מיוחסת לדוד המלך, אף ששלמה הוא שבנה אותו. כי דוד נתן את נפשו עליו. הוא קנה את המקום לבית המקדש מארוונה היבוסי. הוא הכין את התוכניות ביחד עם שמואל הנביא. הוא אסף את החומרים לבניינו, כמבואר בסוף דברי הימים א'. הוא כתב והלחין את השירים שישירו בו. הוא חילק את הכוהנים ל-24 משמרות.
דוד המלך התפלל לבניין בית המקדש בכל לבו ומאודו, כמו שמבואר ב"שִׁיר הַמַּעֲלוֹת זְכוֹר ה' לְדָוִד אֵת כָּל עֻנּוֹתוֹ: אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַה' נָדַר לַאֲבִיר יַעֲקֹב: אִם אָבֹא בְּאֹהֶל בֵּיתִי אִם אֶעֱלֶה עַל עֶרֶשׂ יְצוּעָי: אִם אֶתֵּן שְׁנַת לְעֵינָי לְעַפְעַפַּי תְּנוּמָה: עַד אֶמְצָא מָקוֹם לַה' מִשְׁכָּנוֹת לַאֲבִיר יַעֲקֹב" (תהילים קלב). לכן נקרא המקדש על שמו. "מזמור שיר חנוכת הבית לדוד". הוא בנה את בית המקדש הרוחני. ירושלים של מעלה. אחר כך בא שלמה בנו ובנה גם בית מקדש של מטה.

רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת אֲבָנֶיהָ
הדברים שאנו אומרים כאן אינם, חלילה, במקום בית המקדש הבנוי בפועל ממש. אלא לומר כי התורה מכוונת אותנו אל העיקר, והוא התוכן של בית המקדש. כעת לדאבוננו אין לנו בית מקדש, ואנחנו רואים את חזות הכול בבניין ומבקשים עליו. אבל בניין בית מקדש היה כבר פעמיים והוא חרב. אין ערובה בבניין בית המקדש למדרגות רוחניות גדולות.
כל המגמה של המאמר הזה היא להדגיש את חשיבות המדרגות הרוחניות שהתורה מכוונת אותנו אליהן. אם נגיע אליהן – ממילא ייבנה בית המקדש. בכל מקרה חשוב להדגיש שאנו מתפללים גם לבית המקדש שבנוי ממש מעצים ואבנים.
אפשר שזה מה שכתוב בפסוק: "אַתָּה תָקוּם תְּרַחֵם צִיּוֹן כִּי עֵת לְחֶנְנָהּ כִּי בָא מוֹעֵד". מתי בא מועד? כאשר "כִּי רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת אֲבָנֶיהָ וְאֶת עֲפָרָהּ יְחֹנֵנוּ". לומר שאנו רוצים בסופו של דבר את גם בית המקדש של מעלה וגם בית מקדש של מטה, מאבנים, מלא שכינת ה'. להקים שכינתא מעפרא, במהרה בימינו אמן.

יהלום בכתר הנשמה
מדברי הרב חיים כהן שליט"א, הרב "החלבן", בהספדו את הרב זצ"ל: נשמת הנשמות של כל פעולותיו של הרב, אשר בערה בלבבו מאוד מאוד, בכל עוז ותוקף ובעומק עמקי רצונותיו, היא הציפייה השלמה לישועה ולגאולת ישראל. ציפיית הישועה השלמה, הייתה ליהלום בכתר נשמתו האצילית. כל מעשיו ופעולותיו הרבים והעצומים היו נחלים ויובלים ממקור חיים זה, עצם התשוקה והרצון לגאולה שלמה וגמורה של ישראל, בניין בית המקדש וביאת משיח צדקנו. כל חייו וכל מעשיו, מהקטן ביותר ועד הגדול שבגדולים נבע משורש זה, לצפות לגאולת השכינה ולייחוד קוב"ה ושכינתיה.
כך רואים אנו בתחילת דברי תיקוני הזוהר, שהבנים הנבחרים, הם אלו אשר מוסרים נפשם על גאולת השכינה, על איחוד הדודים, כשהמשמעות המעשית לכך היא דאגה ואכפתיות על הדור כולו, להתפלל על כולם, להתאמץ בביטול גזירות ובהבאת גאולה שלמה לעם כולו. כך מלמד אותנו החסיד במסילת ישרים, שלאחר הדרגות הראשונות של דקדוק ההלכה כחוט השערה, בשער הנקיות, ולאחר תיקון המידות היסודיות, עולה האדם למדרגה גבוהה יותר, מדרגת החסידות, ונותן פניו על הדור כולו, ומייחד כל עבודתו אך ורק לדבר אחד - להתחסד עם קן דיליה, לעשות חסד עם השכינה ועם כללות ישראל, לפעול בכל עוז להבאת גאולה שלמה.

מובאות
הגאולה היא גילוי ה' גם לעם ישראל. את הגילוי הזה צריך לבשר מראש ההר הגבוה. צריך לומר אותו בקול גדול שיישמע בכל עָרֵי יְהוּדָה

כאשר ייבנה בית המקדש, בקרוב ממש, תצא בת-קול ותאמר "בית בנוי נבנה", כי הוא נבנה ממעשיהם ומשמחתם ומגבורתם ומתורתם של ישראל

הגומל לחיילים טובות . האם חייל שחזר מעזה או מעוטף עזה חייב לברך "הגומל"?
חייב לברך "הגומל" בשם ומלכות ובשמחה גדולה. כדאי גם שיעשה מסיבת הודיה עם חברים או עם משפחתו להודות לה'. ולומר "נשמת כל חי" וכדומה.

טוב להודות לה' . האם מי שגר בדרום הארץ צריך להודות לה' אחרי הפסקת האש? הרי כולנו חוששים שהחמאס יפר את הבטחותיו כדרכו.
המלחמה הזאת היא ניצחון על הרשעים מהחמאס. ואע"פ שיש חושבים שהיה יכול להיות ניצחון יותר גדול, אנחנו צריכים ושמחים להודות על הנסים הגדולים שהיו לעם ישראל כולו. כי באמת היו לנו נסים מופלאים. וכדאי לעשות על כך מסיבות הודיה בכל קהילה ובכל בית-כנסת.

טילי טילים של נִסים . מתי צריך לברך "שעשה לי נס במקום הזה"?
ב"שולחן ערוך" (או"ח סי' רי"ח סעי' ט') כתב כי יש אומרים שאינו מברך על נס אלא בנס שהוא יוצא ממנהג העולם. לכן מי שניצל מטיל שנפל לידו – מברך "שעשה לי נס במקום הזה" כל ימי חייו. ואם לא עבר במקום שלושים יום ומעלה, מברך כשעובר באותו מקום. וראוי תמיד להזכיר את הנס הזה בכל הזדמנות עד מאה ועשרים. ומי שמסופק אם הנס שלו חורג מהרגיל – יברך בלי שם ומלכות.

בשנה הבאה . אכלתי פרי חדש ושכחתי לברך "שהחיינו". מה עלי לעשות עכשיו ובפעם הבאה שאוכל את אותו הפרי?
אין אפשרות לברך "שהחיינו" השנה על אותו הפרי.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il