סיומו של מבצע 'צוק איתן' בתשעה באב תשע"ד, (ככל הנראה בזמן כתיבת שורות אלה), מציב אותנו על לוח זמנים היסטורי מרתק, מפתיע ורווי משמעות יהודית.
לפני 199 שנה, בתשעה באב תקע"ה הסתלק ה'חוזה מלובלין' זי"ע. לפני 100 שנה בדיוק, בתשעה באב תרע"ד פרצה מלחמת העולם הראשונה. וכעת, בתשעה באב תשע"ד מסתיים מבצע 'צוק איתן'. האם יש קשר פנימי בין כל המאורעות הללו?
אכן, עיון במסורת החסידית ועניינים נוספים ילמד על קשר מפתיע ומרתק. פטירתו של החוזה מלובלין בתשעה באב תקע"ה, מסמנת סיומה של תקופה סוערת בתולדות העולם הכללי, ובמקביל – תקופה סוערת במאמץ הפנימי של גדולי החסידות להחיש את ביאת המשיח.
באותם ימים, יצא נפוליאון קיסר צרפת למסע כיבושים גדול בכל רחבי אירופה. נפוליאון הביא עימו בכנפיו את המסרים של המהפכה הצרפתית – 'חירות, חופש ושיוויון'. גדולי החסידות נחלקו ביניהם בשאלת התמיכה בנפוליאון. רבים מגדולי החסידות ובראשם – החוזה מלובלין, המגיד מקוז'ניץ ורבי מנדלי מרימנוב, תמכו בנפוליאון, כי אמרו – 'אחרי נפוליאון צועד המשיח', שהרי הרעיונות היסודיים אותם מפיץ נפוליאון הם רעיונות משיחיים. לעומתם – אדמו"ר הזקן 'בעל התניא' צידד בצאר הרוסי שנלחם בעוז בנפוליאון. בעל התניא חשש מנפוליאון, כי אמר – 'מתיירא אני מהכפירה שיביא בכנפיו'.
המסורות החסידיות, הן של החסידויות הממשיכות את דרכם של תומכי נפוליאון, והן של חסידות חב"ד ממשיכי 'בעל התניא', רוויות בסיפורים על המאמץ הרוחני הפנימי של גדולי הצדיקים, שליווה את התגוששות המעצמות בשדה הקרב.
בפועל, הקרבות הסתיימו במפלתו הסופית של נפוליאון, בעיקר – בעקבות הקור העז של 'גנרל חורף' הרוסי, שחיילי נפוליאון לא הורגלו בו. במקביל – בשנת תקע"ה הסתלקו לבית עולמם 'שלושת הרועים', גדולי החסידות שתמכו בו.
על החוזה מסופר, שאמר לחסידיו באותה שנה – 'אם יהיה לנו שמחת תורה שמח, יהיה לנו תשעה באב שמח'. ואכן, השמחה והריקודים בשמחת תורה הרקיעו שחקים. אלא, שבאורח פלא רוח נעלמה הפילה את החוזה מחלון חדרו לארץ, והשמחה הושבתה. מאותו יום שכב החוזה חולה עד ליום פטירתו – תשעה באב.
לכאורה, גברה ידו של בעל התניא, והמהלך של שלושת הצדיקים כשל לחלוטין. אולם, מי שמעמיק יבחין ש'אלו ואלו דברי אלוקים חיים'. נפוליאון נפל, ובכל זאת – רעיונות המהפכה חלחלו בעולם, והם סייעו להתעוררות העולם היהודי לשיבה לארצנו הקדושה. יחד עימם, צדק גם בעל התניא, והכפירה התפשטה בעולם, ליוותה את מהלך שיבת ציון, ועדיין לא זכינו לגאולה שלימה.
המשותף לכל הצדיקים היא תובנת העומק, שהפעילות המעשית בעולם היא בבואה של עבודה רוחנית פנימית. הצדיקים וישראל קדושים בעבודתם, משפיעים על המלחמות ושאר המהלכים העולמיים.
עוברים דורות, ומלחמת העולם הראשונה פורצת בתשעה באב תרע"ד. מלחמה זו פוררה, למעשה, את הקהילות היהודיות הוותיקות, והייתה המכה המקדימה למכה הנוראית שניחתה עלינו בשואה האיומה. אולם מקום אחד צמח באורח פלא באותם שנים – הישוב היהודי בארץ ישראל.
הישוב היהודי בארץ נכנס למלחמת העולם הראשונה עם – 85 אלף יהודים, ויצא ממנה פצוע קשה עם 55 אלף יהודים בלבד. כשליש מתו ברעב ובמגפות או שגורשו מהארץ. אך מיד בתום המכה הנוראה, הוא החל לצמוח במהירות מפתיעה. המלחמה תמה בשנת תרע"ח, ובתוך 30 שנה עד לשנת תש"ח, מנה למעלה מ600 אלף איש (פי 12!). זאת לעומת 40 השנים שקדמו לכך, השנים שבין הקמת פתח תקווה (תרל"ח) לפרוץ המלחמה, שבהם עלו לארץ עשרות אלפים בלבד. בנוסף - הבריטים שכבשו את הארץ באותה מלחמה, בנו כאן תשתיות תחבורה אדירות, שהיוו מפתח לפיתוח הארץ עד היום.
למעשה, מלחמת העולם הראשונה שבמהלכה הונחתה על הישוב היהודי בארץ מכה אנושה, היוותה בסופו של דבר נקודת מפנה וצמיחה אדירה. והנה, בעצם שנות המלחמה הנוראות, כתב הראי"ה קוק זצ"ל חיבור מיוחד על המלחמה בשם 'אורות המלחמה', אותו פתח במילים הבאות: "כשיש מלחמה גדולה בעולם מתעורר כח משיח... מלחמת עולם של עכשיו צפיה נוראה גדולה ועמוקה יש בה, מצורף לכל גלגולי הזמנים והוראת קץ המגולה של התישבות ארץ ישראל".
כגדולי החסידות, שקדמו לו ב100 שנה, האמין גם הראי"ה שמתוך המלחמה המחריבה את סדרי העולם הישנים, יוולד עולם חדש ומתוקן יותר, עולם נגאל – כוח משיח. כגדולי החסידות האמין הראי"ה, שכל מלחמות הגויים הם בבואה חיצונית למהלך הפנימי המוביל לגאולת ישראל. עימם חלק את הציווי לעסוק ולפעול לגאולה, ואת האמונה שמתוך משברי תשעה באב, תצמח הנחמה. העתיד הוכיח את צדקתו. הרב אף זכה לעסוק בפועל בעבודת הגאולה מתוך המלחמה, כשפעל באנגליה ותרם תרומה משמעותית ל'הצהרת בלפור', שהיוותה התשתית להקמת בית לאומי יהודי בארץ.
ובימינו, מבצע 'צוק איתן', הוא מלחמה קטנה ביחס למלחמת העולם וקרבות נפוליאון. ובכל זאת, מייחלים ובטוחים אנו שאף הוא קידם בצעד נוסף את כוח המשיח. המהלכים ארוכים ונסתרים הם מעין בשר ודם, ובכל זאת בטוחים אנו שהעולם הולך ונגאל, הרשע מוכה והצדק יוצא כמנצח. וחבל עזה, אשר הוחרב בהתנתקות תשעה באב תשס"ה מחוסר אמונה, הולך ומכוונ אותנו לרפא את שבר הכפירה שליוותה את רעיונות החירות.
ובשבת נחמו, תפילה בפינו, שנזכה לראות בעינינו את השלמת המהלך בגאולה שלימה בקרוב!