כשאדם מאבד את אשתו האהובה, במיוחד אחרי עשרות שנים של נישואים וחיים משותפים, זאת תמיד מכה טראומטית ומזעזעת. אלה מאתנו שחוו את זה בימי חייהם, לדאבון הלב, יכולים להעיד על הטלטלה הרגשית ואפילו הגופנית שהאירוע המצער הזה יכול לחולל.
מחיי יעקב אבינו אנחנו למדים שגם עשרות שנים אחרי מות רעייתו האהובה רחל, הוא מזכיר לילדיו ולעצמו את הכאב והסבל שחש בעקבות המאורע. נראה אפילו שיעקב לא חזר לעצמו אחרי מותה של רחל.
אברהם אבינו, לעומת זאת, מתמודד עם מותה של שרה בצורה סטואית יותר. התורה עצמה מעידה על כך דרך היסק. כשהיא מספרת על התגובה של אברהם למות שרה, היא משתמשת באות כף קטנה במילה "לבכותה" כשהיא מספרת שאברהם בכה לשרה וספד לה. אין זאת אומרת שאברהם מצטער על מות שרה פחות ממה שיעקב הצטער על מות רחל, אלא שאחרי כל האתגרים והניסיונות שאברהם היה צריך לעמוד בהם, הגישה שלו כלפי החיים והתהפוכות שהם חלק בלתי נפרד מהם השתנתה – הוא למד להסתכל תמיד קדימה ולא להרהר בעבר.
אנשים שחיים כל הזמן בעבר מן ההכרח שהם שוקעים ברחמים עצמיים ובחרדה רגשית, מה שרק מעורר בהם תחושת קורבנות וחוסר ישע. הדבר מקבל ביטוי בכל היבט בחיים ומעכב כל צמיחה רוחנית, חברתית או אישית.
הגדולה של אברהם אבינו, כפי שהמשנה מלמדת אותנו, הייתה טמונה ביכולתו להתאושש במהירות ולהמשיך בצמיחה רוחנית ואישית. אברהם תמיד נשא עיניים קדימה, אל העתיד, והקפיד שלא לשקוע יותר מדי באירועי העבר העגומים.
שמעתי נאום יוצא מן מהכלל של ג'ורג' דיק, ערבי נוצרי שעובד במשרד החוץ הישראלי. כשהוא סיפר את סיפור חייו, הוא תיאר כיצד משפחתו התגוררה ביפו דורות רבים וכיצד נמלטה ללבנון במלחמת העצמאות בתש"ח.
סבו סלד מהזוהמה ומהניצול הפוליטי של הפליטים על ידי מדינות ערב, שמטרתן היחידה הייתה להשמיד את מדינת ישראל ולא להציל את הפליטים וליישבם מחדש, ולכן נמלט מלבנון והצליח איכשהו להחזיר את משפחתו ליפו ולישראל. הוא חזר לעבוד בחברת החשמל של ישראל וגידל בנים ובני בנים שכולם אנשי מקצוע מצליחים ואזרחי ישראל.
דיק אמר שהפליטים היהודים מאירופה ומארצות ערב ניסו לשכוח את עברם ולבנות להם ולצאצאיהם עתיד חדש כאן, בישראל. אך הפליטים ה"פלשתינאים", לעומת זאת, בגלל המדיניות השגויה של המנהיגים הרוחניים והפוליטיים שלהם, בחרו להתמקד בתבוסות העבר ובאגדת ה"נכבה".
הם הקדישו את עיקר מרצם ותשומת לבם למאמצים להשמיד את מדינת ישראל במקום לשקם את עצמם ואת חייהם. הגישה הזאת לא הביאה להם שום תועלת, ועל הלך הרוח הזה הם שילמו מחיר יקר. יש לזכור את העבר, להוקיר אותו וללמוד ממנו. אך העתיד ומה שאנחנו עושים אתו – בסופו של דבר, זה מה שקובע ערכנו ואת גורלנו. זה אחד הלקחים החשובים ביותר שאפשר ללמוד מסיפור חייו של אברהם אבינו.