הורים מושלמים לא תמיד מצליחים לגדל ילדים מושלמים. פרשת השבוע היא דוגמה מצוינת לאמת הזאת שאנחנו רואים בחיי משפחות. נראה שיצחק ורבקה יכולים היו לעשות אך מעט כדי להחזיר את עשיו לאורח החיים שלהם ולרמה נאותה של מוסרית. אולי עשיו אפילו נולד כזה ולא היה לו סיכוי להשתפר.
היה, ואולי עדיין יש, ויכוח גדול בשאלה מה קובע את האישיות ודפוסי ההתנהגות של הילד והאדם, הגנטיקה או הסביבה החברתית והמשפחתית. לא משנה איך נשיב לשאלה, עדיין מתמיהה, אם לא בלתי נתפסת ממש, העובדה שעשיו נולד ליצחק ורבקה וגדל והתחנך בביתם הקדוש.
זאת אחת הדוגמאות המרכזיות בתורה לכוחו של חופש הבחירה שיש לילדים ולבני האדם בכלל. הורים, מטבע הדברים, מאשימים את עצמם כשהילדים שלהם אינם מתנהגים כראוי, אך מניסיוני המוגבל בתחום, נדיר שההורים האלה אשמים ברשעות הרצונית של צאצאיהם.
אנחנו מייחסים להורים השפעה מופרזת כשמדובר בגידול ילדים. מובן שהמשפחה והסביבה חשובות, אך ההחלטות שהילדים עצמם מקבלים מנצחות את כל הנסיבות והגורמים האחרים. כך קרה שעשיו צמח בבית ובמשפחה של יצחק ורבקה.
המסר של התורה אלינו בעניין זה הוא ישיר ובוטה – אין ערבויות או הבטחה להצלחה שלמה בגידול ילדים. במקרה של אברהם אפשר לומר, שעל אף שהוא הוליד את ישמעאל, אולי הגר היא שהשפיעה על עיצוב אישיותו. אך מה נוכל לומר על הבית של יצחק ורבקה שהצמיח את עשיו?
התורה מעלה שאלות נטולות מענה שאנחנו נתקלים בהן בכל יום בחיים, אך היא לא נותנת לנו תשובות מספקות באמת. זה טיבם של החיים עצמם - הם מסתוריים, לא ודאיים, בלתי צפויים. השאלה הגדולה של "צדיק ורע לו, רשע וטוב לו" נמצאת בשורש המאבק על האמונה. כשאנחנו קוראים את ספר איוב, אנחנו רואים שהקב"ה בוחר, כביכול, שלא להשיב לשאלה הזאת.
התורה לא מסבירה לנו איך ייתכן שאדם כעשיו צמח בבית של יצחק ורבקה. נראה שדי לה לספר לנו שזה קרה, ולהשאיר לנו את המסקנה שדברים בלתי מוסברים כאלה יקרו לכל אורך ההיסטוריה היהודית והאנושית.
עשיו, בין אם בהשפעת הגנטיקה או הסביבה, היה אדם חופשי ועצמאי - כמו כולנו – לבחור בין טוב לרע, בין שלום לאלימות, בין חמלה לאכזריות. הבחירות האלה היו שלו ושלו בלבד. בשמים בוודאי לקחו בחשבון גם את שברון הלב של יצחק ורבקה בעקבות ההתנהגות של עשיו, אבל זה היה שיקול משני בלבד כשבאו לדון את עשיו עצמו.
בעולמנו המודרני יש נטייה לנסות להבין את הרשע ואפילו לגלות כלפיו אהדה מסוימת על חשבון הטוב והקורבנות התמימים של אותו רשע. אך התורה אינה רואה בעין יפה חמלה שאיננה במקומה. רבקה מחליטה את ההחלטה הכואבת לנטוש את עשיו ולהציל את יעקב. במעשה הזה היא משמרת את הצד התרבותי של האנושות.