בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • שיחות לחג החנוכה
לחץ להקדשת שיעור זה

התרופה ל'מחלת ההסתרה'

undefined

הרב נתנאל יוסיפון

כסלו תשע"ה
3 דק' קריאה
ר' אהרון מרגלית, יהודי גיבור שנאבק במחלות רבות ויכול להן, לקח על עצמו לחלץ חולים מ'מחלת ההסתרה'. טענתו היא, שיהודי שחלה ל"ע במחלה האיומה, אינו אשם, ואין סיבה שיסבול סבל נוסף וישקיע כוחות נפש עצומים במאמץ להסתיר את מחלתו.
בספרו 'אתהלך' (עמ' 463) הוא מספר את הסיפור הבא: "אל תיקח אותו לטייל למטה", בכתה לי פעם אשת-חולה, "אף אחד בשכונה לא יודע שהוא חולה, ככה החלטנו".
חייכתי במרירות. "גברת נכבדה, את משלה את עצמך שאיש אינו יודע. כולם יודעים ומשחקים את המשחק של אי-הידיעה כדי לא לצער אותך".
אחרי יומיים אינטנסיביים של שכנועים לקחתי את החולה לסיבוב למטה בכסא הגלגלים. אנשים נעצרו בתדהמה, אך לא בהפתעה. כולם ידעו. אלא מה. וממחרת, גם עלו לבקר ולהציע עזרה ולסייע. כי הסוד האפל והנורא יצא לאור השמש. מרפא בכנפיה, צדקה וסעד בשוליה...
כולנו נושאים עינינו השמימה, בתפילה שיתרפאו כל חולי ישראל ושנהיה בריאים, ולא נתנסה חלילה בניסיונות קשים אלה. ובכל זאת – הסיפור שהובא כאן נוגע לכולנו, לצערנו. מיום שחרב בית המקדש הראשון, והחלה להסתלק הנבואה, הרי שבנוסף למארת הגלות, לוקים אנו ב'מחלת ההסתרה' – אלוקים מסתיר פניו מכנסת ישראל. וכיצד נתמודד ונרפא את 'מחלת ההסתרה' האיומה הזו?
תרופתה של מחלה זו מצויה באור נרות החנוכה. וכך סיפר רבי רפאל מברשד, תלמידו החביב של רבי פנחס מקוריץ –
ביום הראשון של חנוכה, טענתי לפני רבי, שבשעה שרע לו לאדם קשה לו להחזיק באמונה שלימה בהשגחה פרטית. נדמה לו שבאמת מסתיר הבורא פניו ממנו. מה לעשות כדי לחזק את האמונה?
"אם יודעים", השיב הרבי, "שזוהי הסתרת פנים, הרי אין זו עוד הסתרת פנים".
דומה שתשובתו של רבי פנחס מקוריץ, כה דומה לסיפורו של ר' אהרון מרגלית, עד שאין מקום לביאור נוסף. אם כולם יודעים, אין כאן הסתרה. ועדיין עלינו לברר, במה קשורים הדברים דווקא לימי החנוכה.
המתבונן בחנוכה יגלה נקודה מעניינת. מכל החגים זהו החג הכי 'חולי' (מלשון – יום חול). בכל חגי התורה יש איסור מלאכה. גם בפורים נפסק שלא טוב לעשות מלאכה, וכל העושה בו מלאכה אינו רואה בה סימן ברכה. אולם בחנוכה נאמר, שעושים במשך היום מלאכה, והנוהגים שלא לעשות בו מלאכה מבטלים את מנהגם, מפני שביטול מלאכה לשמונה ימים גורם לבטלה ושעמום המביאים לידי חטא.
לכן, בחנוכה בפועל, אצל כולנו – היום כולו הוא יום חול רגיל, ורק בזמן הדלקת הנרות יש לנו 'פינה' של חג. אנו מתפנים לזמן מה מכל עיסוקינו, מדליקים נרות, (מסתכלים בנרות, שרים, עוסקים מעט בענייני החג), ושבים לשגרת החול. נשאלת השאלה – מדוע קופח חג החנוכה?
הבה נתבונן מעט בנס החנוכה. בתחילה – נלחמו החשמונאים המועטים והצדיקים ביוונים הרבים והרשעים. והנה, בניסי ניסים הושיע ה' את עמו וגברו בני חשמונאי. מלחמה זו הייתה נס אחד גדול, אולם נס נסתר ולא נס גלוי. קריעת ים סוף זה נס גלוי. שמש בגבעון דום זה נס גלוי. אי אפשר להסביר תופעות מופלאות אלו בדרך הטבע. אך את מלחמות החשמונאים ניהל יהודה המכבי, שהיה אחד מגדולי המצביאים בתולדות העולם. עד היום לומדים את התרגילים הצבאיים המבריקים שלו באקדמיות צבאיות ברחבי העולם.
מי שעיניו פקוחות ויודע להתבונן בהנהגת ה' המופלאה הבין שהניצחון היה נס גדול, אבל מסתמא, גם באותם ימים, היו שהסבירו קרבות אלו בדרך הטבע (כמו את מלחמת ששת הימים...).
והנה, בתום הקרבות התרחשה הפתעה. הקב"ה חולל נס גלוי – נס פך השמן. נס גלוי זה לא יכלו להכחיש גם בכירי הספקנים. באותו רגע, ידעו כולם, שגם את כל המלחמות ניהלה יד ה' המופלאה.
ובמילים אחרות – בכל הקרבות, עם ישראל פעל בחושך, ללא השגחת ה' הגלויה. והנה, לרגע קט הבריק ברק והאיר את הכול באור יקרות. רמז רמז לנו הקב"ה – דעו לכם בני, גם בשעה שאתם בחושך אני אתכם. גם במקומות הכי רחוקים ידי המלטפת מלווה אתכם מאחורי הקלעים. וכפי שלימדנו השפת אמת – נס חנוכה נחמה לנו בגלותנו, ללמדנו שה' עימנו גם במחשכים. וממילא אם יודעים אנו שה' הוא המסתיר פנים, כבר אין כאן הסתרת פנים.
לפיכך, בחנוכה אנו נוהגים במשך היום כביום חול, אך לזמן מסוים אנו מאירים את היום באור של חג, וזוכרים שה' עימנו בחול כבחג. חנוכה חל בימים החשוכים ביותר בשנה – הלילה ארוך, ואף ביום עננים מאפילים את עין השמש. ודווקא בשיא החושך, אנו מדליקים אור. אור זה – אור נרות הוא, אור קטן, ואין בכוחו לגרש את החושך, אך חזק הוא דיו ללמדנו שאין בחושך הסתרת פנים, כי בתוך החושך מוארים אנו באור ההשגחה המלווה אותנו תדיר. "כי אשב בחושך ה' אור לי". חנוכה שמח!
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il