בית המדרש

  • מדורים
  • דפי לימוד עצמי
לחץ להקדשת שיעור זה
קריאת התורה

תשובות למבחני סתם אב בבינה תש"ע

undefined

הרב דניאל קינד

תשע"ה
31 דק' קריאה
1. ביטלו בשוגג או במזיד, קריאת התורה בשבת, או בשני וחמישי, האם יש לזה תשלומים?

שו"ע קלה, ב:
הגה: אם בטלו שבת אחת קריאת הפרשה בצבור, לשבת הבאה קורין אותה פרשה עם פרשה השייכה לאותה שבת (אור זרוע) (ועיין לקמן סי' רפ"ב).
משנה ברורה סימן קלה (ה) אם בטלו וכו' - מחמת קטטה וכדומה, ומיירי שלא קראו כל היום, אבל אם בטלו רק בשחרית הקריאה, ובמנחה כבר מצאו מנוחה, אם יש פנאי לקרות כל הסדרה יקראו במנחה כל הסדרה ויקראו שבעה גברי, כי כל יום השבת הוא זמן הקריאה, אבל אם גם במנחה לא היה מנוחה, לא יקראו בשני או בחמישי כל הסדרה משבת העבר, כי בחול יש בטול מלאכה לעם, אלא יקראו רק הפרשה מן הסדר של שבת הבא ולא מן שבת העבר [דגמ"ר ע"ש מילתא בטעמא]:
(ו) שבת אחת - ואם בטלו כמה שבתות:
1. י"א דאין לקרות בשבת הבאה כ"א הסדרה האחרונה הסמוכה לזו
2. וי"א דצריך להשלים בצבור כל הסדרות שביטלו ומביאור הגר"א משמע דס"ל כהדעה הראשונה.
מתי ניתן להשלים קריאה שהחסירו:
א. פמ"ג ועצי שיטים: אפילו במזיד
ב. הגר"א: דווקא בשוגג
ביאור הלכה סימן קלה סעיף ב ד"ה * אם בטלו: * אם בטלו וכו' - עיין מ"ב ועיין בעט"ז דמסתפק אם דוקא בשוגג או אפילו במזיד נמי צריך להשלים ובפמ"ג ובשלחן עצי שטים כתבו דמסתימת הפוסקים משמע דאפילו במזיד נמי משלימין אכן מביאור הגר"א דנסיב טעמא דהאי דינא מדין תפלה דקיי"ל טעה ולא התפלל איזה תפלה משלים אותה בתפלה הסמוכה משמע לכאורה דדוקא בשוגג כמו התם שאין לה תשלומין במזיד וכמבואר בסימן ק"ח ועיין:
אין תשלומין לקריאה של שני וחמישי:
שם ד"ה * שבת אחת וכו' - דוקא שבת אבל אם בטלו הקריאה בשני וחמישי אין לו תשלומין ליום שאחריו [אחרונים דלא כעטרת זקנים]:
כאשר משלימים את הקריאה, הכהן יקרא את כל הפרשה שעברה ויוסיף עוד לפחות 3 פסוקים מהפרשה של אותה השבת:
שם ד"ה * קריאת הפרשה וכו' - כתב המ"א דה"ה אם התחילו ולא סיימו מחמת קטט וע' בשערי אפרים שמצדד עצמו שלא להתחיל בשבת הבא ממקום שפסקו אלא יתחיל עם הכהן מראש הסדר של שבת העבר ולקרות עמו כל מה שקרא בשבת העבר ולהוסיף עוד ג' פסוקים או יותר מה שלא קרא בשבת העבר ושם יפסיק הכהן ויברך לאחריה ושוב יקראו כדרכן ואף אם לא ישאר בסדר הא' אחר שסיים הכהן קריאתו שיעור שיהיה בו כדי לקרות לוי וישראל ולחבר הסדרות ע"י רביעי אלא יצטרך לחבר הסדרות ע"י הב' או הג' אין זה מעכב עכ"ל:

פסקי תשובות כתב:
ולדברי השערי אפרים שער ז' סעי' ט' קורין ג' גברי בפרשה הקודמת והעולה רביעי מחבר הסדרים יחד ועוד ג' קורין בפרשת השבוע כמו שנוהגים כשיש פרשיות מחוברות
אך יש הכותבים שאין נכון לעשות כן כי לכתחילה צריך שיהיו כל העולים מברכים וקורין בחיובא דיומא ולכן יקרא הכהן כל הפרשה הקודמת ועוד מפרשת השבוע עד שני ושוב יעלו שאר הקרואים כסדר ובגמר קריאת פרשת השבוע נכון גם להשלים קריאת ההפטרה של השבת הקודמת יחד עם ההפטרה של שבוע זה
ובביה"ל (ד"ה קריאת) ה"ה אם התחילו הקריאה ולא סיימו מחמת קטטה וכיוצ"ב יקראו בשבת הבאה מתחילת הפרשה וכו' וכן הדין באם דילג הבעל קורא פסוק או אפילו תיבה אחת ולא תיקן עצמו וגם לא חזר הקריאה אח"כ יקראו שוב לשבת הבאה כל הפרשה וכנ"ל
ולענין אם דילג כמה פרשיות בכמה שבתות מובא במשנ"ב סק"ו פלוגתא אם יכולים כל הפרשיות ומביא שמדברי הגר"א משמע שאי אפשר להשלים רק פרשה אחת ובשלחן הטהור סעי' ג' וערוך השלחן סעי' ו' כתבו שאפשר וצריך להשלים גם הרבה פרשיות וכן עשה החסיד שבכהונה רבי נתן אדלר מעשה וכמו"כ אפשר להשלים בפ' שמות את פרשת ויחי ובפ' ויקרא את פ' פקודי וכדו'.
והנה אם עוד באותה שבת לעת מנחה נוצרה אפשרות להשלים הקריאה שדילגו בשחרית כתב במשנ"ב סק"ה שיש להשלימה אז, ובקריאת ז' גברי והפטרה, ומוסיף בשעה"צ סק"ה שיעשו זאת קודם אשרי ובא לציון דמנחה ואח"כ יאמרו אשרי ובא לציון ויקראו קריאת מנחה כרגיל
ומקור הדברים בשערי אפרים שער ז' סעי' ל"ט ושם מוסיף דדווקא בשיהיה שהות להתפלל מנחה ולאכול סעודה שלישית ועוד כותב דאם כבר התחילו מנחה ואמרו אשרי ובא לציון שוב לא ישלימו הקריאה דשחרית אלא יקראו את קריאת מנחה כרגיל וקריאת שחרית ישלימו לשבת הבאה וכ"ש אם כבר סיימו שמו"ע דמנחה ומנהג הספרדים עפ"י החיד"א לעולם לא להשלים במנחה הקריאה שהחסירו בשחרית אלא משלימים לשבת הבאה
ובשני וחמישי אי אפשר לכו"ע להשלים הפרשה שלא קראו בשבת ואף אם יקראוהו בתוך העולה הראשון יחד עם קריאת היום לא יהיה כתקנת חכמים.
...קריאת פרשיות המועדים אם החסירו ולא קראו כל היום- אין להם תשלומין לשבת הבאה, ולענין אם החסירו קריאת ד' פרשיות (שקלים, זכור, פרה, חודש)- אין לה תשלומין, אך יש אומרים שיש לה השלמה לפרשת פרה בפרשת החודש.

היוצא למסקנה:
א. משנ"ב: אם לא קראו בשחרית של שבת- משלים במנחה של שבת, אך ע"פ החיד"א אין להשלים במנחה אלא יחכו בכל אופן לשבת הבאה. אם לא השלימו במנחה, ישלים בשבת הבאה, ע"י קריאת הכהן את הפרשה הקודמת ויוסיפו עוד פסוקים בפרשה הבאה ואח"כ ימשיכו הקרואים. אם ביטלו כמה שבתות, יש מחלוקת אם ישלימו רק הפרשה האחרונה (כן סובר הגר"א), או את כל הפרשות שהחסיר.
ב. ביאור הלכה: אם ביטלו הקריאה של שבת במזיד, ישנה מחלוקת האם ניתן להשלים:
ב.1. עט"ז : ספק אם יכול
ב.2. פמ"ג ושלחן עצי שיטים: משלים
ב.3. גר"א: אינו משלים (כדין תפילה)
ג. ביאור הלכה: לא ניתן להשלים קריאה של שני וחמישי, אם כבר עבר היום (דלא כעטרת זקנים)




2. האם מותר לקחת ס"ת מבית הכנסת, לביתו של חולה

בית יוסף אורח חיים סימן קלה יד:
כתב המרדכי סוף פרק קמא דראש השנה (סי' תשי) מצאתי בתשובה, דבני אדם החבושים בבית האסורים אין מביאים אצלם ס"ת אפילו בראש השנה ויום הכיפורים כדאמרינן בירושלמי פרק בא לו (יומא פ"ז ה"א) בכל אתר את אמר הולכים אחר התורה' והכא תימא מוליכים תורה אצלו? אלא על ידי בני אדם שהם גדולים, התורה נתעלה בהם, והא תמן מוליכים אורייתא גבי ריש גלותא א"ר יוסי בר בון תמן על ידי שזרעו של דוד משוקע שם אינון עבדין ולא כמנהג אבותיהם:
דרכי משה הקצר אורח חיים סימן קלה (י)
ובהגהת אשירי פרק קמא דברכות (סי' ז) משם אור זרוע (הל' ק"ש סי' ט) כתב זה לשונו וחולה שיכול לכוין יבואו עשרה ויתפללו עמו ואם הוא אדם חשוב בעירו מביאים לו תורה בביתו ויקראו אותן עשרה שמתפללין עמו עכ"ל
הגה דאיתא פרק קמא דברכות ובאור זרוע עצמו משמע דלאדם חשוב אף על פי שאינו חולה וכן לחולה בלא אדם חשוב שרי גם במרדכי דאוסר משמע קצת דבאדם חשוב יש להתיר וכתב מהר"ם פדוו"א 1 בתשובה סימן פ"ח הא דאסור היינו להביאו בשעת הקריאה לבד אבל להכין לו יום או יומים ארון או תיבה בביתו שפיר דמי:
שו"ע קלה, יד: בני אדם החבושין בבית האסורין, אין מביאים אצלם ס"ת אפי' בר"ה ויוה"כ. הגה: והיינו דוקא בשעת הקריאה לבד, אבל אם מכינים לו ס"ת יום או יומים קודם, מותר (אור זרוע הגהות אשרי פ"ג דברכות); ואם הוא אדם חשוב, בכל ענין שרי (שם).
משנה ברורה: (מו) החבושים בבית האסורין - וה"ה לחולה [מב] ויש חולקין בכל זה כיון דאנוסים הם [מג] ובפרשת זכור שהוא דאורייתא בודאי יש להקל [מד] ואפשר דה"ה גם בפרשת פרה:
(מז) אין מביאין וכו' - כדי לקרות בה בעשרה והטעם שזלזול הוא לס"ת להוליכה אל אנשים שצריכין לה כי כבודה שילכו אנשים אליה ועיין בבה"ל שכתבנו דדוקא כשאין שם עשרה אבל כשיש שם עשרה חבושים מותר:
מגן אברהם ס"ק כג אדם חשוב - בהג"א בשם א"ז משמע דתרתי בעינן חולה ואדם חשוב אבל בא"ז משמע דחולה אפי' אינו חשוב וחשוב אפי' אינו חולה שרי [ד"מ] ונ"ל דפרשת זכור מותר להביא ספר תורה אצלו עססי' תרפ"ה:
ביאור הלכה:
* אין מביאין וכו' - המקור הוא מירוש' המובא בב"י וז"ל שם בכל אתר את אמר הלוך אצל תורה והכא את אמר מוליכין את התורה אצלן [דהיינו מה דאיתא ביומא פרק בא לו חזן הכנסת נותן הס"ת לראש הכנסת והראש לסגן והסגן לכ"ג] אלא ע"י שהם בני אדם גדולים התורה נתעלה בהם וכו' ע"ש בב"י ובאמת הדבר תמוה דהירושלמי מיירי כשאפשר לילך למקום שהס"ת מונחת ולכך זלזול הוא כשמוליכין ס"ת אצלן משא"כ בזה שאנוסים הם ורוצים לקיים מצות קה"ת למה לא נביאה אליהם מאי זילותא הוא לס"ת כשבני אדם מהדרין אחריה לקרות בה אם נביאה אליהם כיון שהם אינם יכולים לילך אחריה אח"כ
מצאתי בפר"ח שתמה ג"כ בזה ובאמת כן הוא דעת האור זרוע דלחולה מותר להביא ס"ת אצלו לקרות בה משום דאנוס הוא וכמו שכתב בד"מ משמו ובאו"ז גופא מבואר טעמו וז"ל:
דאם לאותם מביאים בעבור כבודם לזה שאנוס כ"ש שמביאים לביתו ע"ש ולפ"ז ה"ה בחבושים בבית האסורים דמאי שנא.
ולדינא נראה דאפילו להמרדכי דאוסר אפילו באנוס אינו מיירי כ"א ביחידים החבושים ורוצים להכניף עשרה שם לקה"ת בזה אוסר [ודלא כאו"ז דמשמע שם דמתיר לחולה להכניף עשרה שם ולהביא הס"ת אצלו] ומטעם דמן הדין י"ל דאין חל על יחיד מצות קה"ת בזמן שאין יכול לילך לביהמ"ד אבל כשיש שם עשרה כיון דחל עליהם חובת קריאה והם אינם יכולים לצאת משם ולילך אחריה גם המרדכי מודה דצריך להביא להם ס"ת לקרות בה ומצאתי בא"ר שגם הוא כתב לחד תירוצא דהמרדכי לא מיירי בשיש שם עשרה כנלע"ד לדינא:
פסקי תשובות:
ומסקנת הדברים: אנשים שאין ביכולתם בשום אופן ללכת לביהכ"נ לשמוע קריה"ת כגון האסורים בבית הסוהר או חולים וזקנים אם אין הם עשרה אין להביא בשבילם ס"ת. ואם הם עשרה בבית אסורים או בבית חולים וכדו' שלא' שמעו קריה"ת, מותר להביא ס"ת בשבילם לקרוא בו לפניהם. ולצורך קריאת פרשת זכור או פרה מותר אפילו ליחיד, ויש מתירים גם לצורך פרשת שקלים וחודש.
ואם החולה או האסור בבית הסוהר הוא אדם חשוב, יש אומרים גדול בתורה, ויש אומרים גם פרנס הממונה על הציבור שהוא חשוב ועשיר וירא שמים ומדקדק במצוות ונזהר תמיד לשמוע קריה"ת מותר להביא בשבילו ס"ת אף שהוא יחיד. וכאמור אין הדברים אמורים אלא כשרוצים להביא ס"ת רק לזמן הקריאה ולקחתה משם מיד לאחר הקריאה אבל אם מביאים ס"ת ליום או יומיים וכדלעיל אות כ"ה מותר אף לחולים יחידים שאינם אנשים חשובים.
במסכת יומא (ע.) מסופר שביוה"כ כל אלו שהיה להם ספר תורה היו מביאים הס"ת מביתם לביהמ"ק וקוראים בו כדי להראות חזותו ויופיו לרבים ומוכיחים הפוסקים מכך שספר תורה של יחיד אין בו איסור טלטול ממקום למקום ומצינו כן אצל גדולים וצדיקים שהיה להם ס"ת קטן פרטי והיו נוטלים אותו עמם כשנסעו מביתם אך יש הכותבים שצריך שיהיה הס"ת נכתב על תנאי זה על מנת ליטלו לדרכים וכמו"כ יהא מונח בקביעות בביתו של היחיד ולא בביהכ"נ.
ע"פ זה, יש לומר שמותר להביא ס"ת של יחיד אצל החולה רק אם מדובר שיש עשרה חולים או שמדובר באדם חשוב. יש מתירים בס"ת של יחיד, אף לסתם יחיד. אמנם לצורך 4 הפרשיות, יש שמתירים אף לצורך היחיד בסתמא.

3. דילג על פסוק אחד בשני וחמישי, או בשבת, האם צריך לחזור ולקרוא

שו"ע סימן קלז:
סעיף ג: אם דלג פסוק אחד ולא קראו, אם הוא במנחה בשבת או בב' וה' וקרא יו"ד פסוקים בלא פסוק המדולג, אינו חוזר; ואם לאו, חוזר. אבל בשבת , אפילו דילג פסוק אחד חוזר וקורא, ואפילו אחר שהחזיר את התורה ואמר קדיש חוזר וקורא הוא ושנים עמו; ואפילו הפטיר והתפלל מוסף, חוזר וקורא. פרשת המועדים (דינם) כמו מנחה בשבת ושני וחמישי , לפי שכבר קראו הפרשיות בשבתות שלהן.
סעיף ד: אם קרא אחד ב' פסוקים, צריך לחזור ולקרות; ואם לא קראו בין שלשתן אלא ט' פסוקים, ג' לכל אחד, אינם צריכים לחזור ולקרות; וראייה לדבר: פ' עמלק (שמות יז, ח - טז). אבל אם קראו פחות מט', צריכים לחזור ולקרות.
משנה ברורה:
(ה) וקרא עשרה פסוקים - ומיירי שכל אחד קרא ג' פסוקים ובין כולם היו עשרה, דאם ע"י הדילוג קרא אחד פחות מג' פסוקים, אפילו בדיעבד צריך לחזור ולקרות כדלקמיה בס"ד: (ו) אינו חוזר - דהא קרא י' פסוקים כתקנת חכמים, ואין הפסוק המדולג חובת היום , והרי יקראנה בשבת הבא אחריו: (ז) ואם לאו- חוזר - היינו שקרא רק ט' פסוקים בין הכל ואף דמבואר לקמיה בס"ד דבדיעבד בקרא ט' בין הכל- יצא, הכא דיש שתי ריעותות:
1. שפיחת מי' פסוקים
2. וגם דילג באמצע- גרע טפי וחוזר
והאי "חוזר" היינו אם נזכר לאחר שכבר בירך ברכה אחרונה, חוזר הוא ומברך לפניה, וקורא פסוק זה עם עוד שני פסוקים, שאין קורין בתורה פחות מג"פ ומברך לאחריה: (ח) פסוק אחד - ואפילו מקצת מפסוק אחד ואפילו רק תיבה אחת צריך לחזור ולקרותו ויש להתחיל מתחלת אותו פסוק, ולקרותו ושנים עמו, כדין פסוק שלם: (ט) חוזר וקורא - ואפילו קראו ז' גברי בלא פסוק המדולג, והאי חוזר היינו שחוזר ומברך לפניה ולאחריה [אחרונים]: (י) ואמר קדיש חוזר וקורא - ונראה שדוקא אם הדלוג היה בעליות הראשונות אבל אם הדלוג היה בעליה שביעית וכ"ש בעליות הנוספות על מנין שבעה- אין צריך לחזור ולברך בכוון משום פסוק המדולג דהלא בלא"ה יעלה המפטיר לתורה א"כ יתחיל הוא מפסוק המדולג עד סוף הפרשה [וגדולה מזו איתא לקמן בסי' רפ"ב ס"ו עי"ש ובבה"ל שם ד"ה דקי"ל]: (יא) דינם כמו וכו' - ומיירי שעכ"פ קראו להחמשה גברי שלשה פסוקים לכל אחד כדין, דאל"ה בודאי חוזר וקורא, ועיין במ"א שכתב דה"ה אם דילג איזה פסוק מהפסוקים שקורין בס"ת שניה למפטיר עבור חובות היום, דהיינו פסוקי קרבן מוסף, שאינו חוזר, אם לא שחיסר עיקרן של הפסוקים לגמרי , דהיינו בשבת שאירע בו יום א' דחוה"מ סוכות שקורין למפטיר ביום השני וביום השלישי והוא דילג וביום השלישי אף על פי שקרא וביום השני הוי כאלו לא קרא כלל מחובת היום לדידן דבקיאין בקביעא דירחי, [מיהו אם קרא וביום השלישי ודילג ולא קרא וביום השני אינו חוזר לקרות בברכה אלא פותח הס"ת וקורא אלו הפסוקים לפני הצבור בלא ברכה] ועיין בא"ר שהוסיף עוד דלפעמים אפילו אם דילג רק פסוק אחד ג"כ חוזר לקרות בברכה וכגון שבפסוק זה היה עיקרו של חובת היום [כגון שדילג במה שקורין למפטיר ביום א' של פסח מפסוק "והקרבתם" ולהלאה עד "לכפר עליכם", דמשם והלאה אינו שייך כ"כ לחובת היום, וביום א' של סוכות אם דילג איזה פסוק מוהקרבתם עד סוף הפרשה או שחיסר ביום א' של חוה"מ כשחל בשבת איזה פסוק שהוא מפרשת וביום השלישי] וכן הסכים בספר שערי אפרים:
כתב בפסקי תשובות:
...וכן הדין באם דילג הבעל קורא פסוק או אפילו תיבה אחת ולא תיקן עצמו וגם לא חזר הקריאה אח"כ יקראו שוב לשבת הבאה כל הפרשה וכנ"ל.
ואין נפק"מ אם הפסוק שדילג הוא בתחילת הקריאה או באמצעיתה, ואפילו לא היה עשרה פסוקים ברצף אחד כגון שקרא ה' פסוקים ודילג פסוק וקרא אח"כ עוד ה' פסוקים וכדו' נמי מהני שלא יצטרך לחזור על הקריאה.
אמנם באור זרוע הגדול הל' שבת סי' מ"ד מבואר דצריך שיהיו עשרה פסוקים ברצף אחד כסדרן אך דבריו אינן מובאים בפוסקים ולכן אף המחמיר כשיטתו יחזור ויקרא בלי ברכה,
וכאמור במשנ"ב סק"ה הא דאינו חוזר הוא רק באם קרא לכל עולה ג' פסוקים, אבל בקרא לעולה אחר ב' פסוקים, חוזר וקורא... ואף בקרא ג' פסוקים, ולג' קרואים יחד קרא י' פסוקים, מ"מ אם נזכר שטעה לפני שבירך העולה ברכה אחרונה, בודאי יש לו לחזור ולתקן עצמו, ואף אם כבר בירך, והעולה אחריו בירך לפניו, כל שלא התחילו אצלו הקריאה יכול הבעל קורא לחזור למקום טעותו, וכל דינים אלו הם לאו דווקא בדילג פסוק שלם אלא אף בדילג תיבה או אות אחת באופן שנשתנה הענין ...
אבל בשבת אפילו דילג פסוק אחד- חוזר וקורא, ואפילו רק תיבה אחת- צריך לחזור ולקרותו, ומתחיל מתחילת אותו פסוק (מ"ב סק"ח) ואפילו דילג אות אחת ונשתנה משמעות הענין, עקב חסרון אות זו. אך אם הוסיף אות או תיבה , אף אם ע"י ההוספה נשתנה משמעות הענין, או שטעה בנקודות ונשתנה הענין עקב כך... אף שמחזירים אותו ואפילו גמרו הקריאה וכבר החזירו הס"ת לארון קודש, צריכים להוציאו ולקרוא שוב הפסוק שטעו בו עם עוד שני פסוקים, אבל לא יברכו לפניה ולאחריה, דברכה לא מברכין אא"כ דילגו פסוק תיבה או אות.
וסדר חזרת הקריאה כך הוא, אם נזכרו בין גברא לגברא, לעולה הבא יתחילו מתחילת אותו פסוק שטעו בו, ואם נזכרו לפני עליית מפטיר, אם הדילוג בקריאה של העולה שביעי יקראהו עם המפטיר ממקום הדילוג ואילך, אך אם הדילוג היה בקריאת הששה גברי לא יחזור לקרוא עם המפטיר ממקום הדילוג אלא יקראו קריאת המפטיר כרגיל ויברך לאחריה ויעלה לתורה עולה נוסף ויקראו הפסוק שדילגו עם עוד שני פסוקים עמו ויברך העולה לפניה ולאחריה ואח"כ יאמר המפטיר את ההפטרה וברכותיה.
וכן הדין אם נזכרו לאחר שכבר גמר העולה מפטיר את ברכת התורה לאחריה ועדיין לא התחיל בברכות ההפטרה, אבל אם כבר התחיל בברכת ההפטרה אין להפסיקו, אלא ישלים את ההפטרה וברכותיה, ואח"כ יחזרו לקרות בתורה הפסוק שדילגו בו עם שני פסוקים עמו וכנ"ל, ואין צריך לקרות שנית את ההפטרה וכמבואר בשו"ע
אף אם נזכרו לאחר תפלת מוסף יוציאו הס"ת ויקראו לעולה אחד את הפסוק שדילגו בו עם עוד שני פסוקים והנה אם נזכרו לעת מנחה דשב"ק שדילגו בקריאת שחרית או שנזכרו לאחר שבת ועדיין לא תיקנו הטעות אין בזה זכר בפוסקים כיצד ינהגו ורק החיד"א בספרו יוסף אומץ סי' י"ב אות ה' נוגע בנקודה זו וכותב ונראה דאם לא נזכרו בהיותם בביהכ"נ רק אחר שהלכו לבתיהם וכל שכן אם לא נזכרו עד שעה שהלכו למנחה כבר עבר הזמן ולא יחזור עוד , וא"כ כ"ש אם נזכרו לאחר שבת אמנם יש הכותבים שלשבת הבאה יחזרו לקרוא הפסוק שטעו בו לפני קריאת פרשת השבוע
ויש לדעת שאם דילגו בפסוקים שבתחילת הפרשה לדעת כמה מהפוסקים אין חייבים לקרותם שוב כיון שכבר קראו פסוקים אלו בשני וחמישי ולכן אף אם למעשה נהיגינן לחזור ולקרות מ"מ לא יברכו לפניה ולאחריה, אבל בדילג בקריאת שבת בפרשה שכבר קראו במועדות או שעתידים לקרותם במועדות, סתימת הפוסקים שחוזר וקורא בברכה, ויש אומרים שגם בזה לא יברך לפניה ולאחריה.

חוזר, אף אם כבר החזיר הס"ת והתפללו מוסף
אינו חוזר חוזר

4. הקורא בתורה ונשתתק, מהיכן יתחיל לקרוא השני, ומה יברך

טור סימן קמ: ירושלמי הקורא בתורה ונשתתק זה שעומד תחתיו יתחיל ממקום שהתחיל הראשון דאי תימא ממקום שפסק, נמצא הראשונים- נתברכו לפניהם ולא לאחריהם, ואחרונים- נתברכו לאחריהם ולא לפניהם.
בית יוסף אורח חיים סימן קמ א – ב :
ירושלמי בפרק אין עומדין (ה"ג) וכתבו הרי"ף שלהי פרק בני העיר (יא:) ופירש הר"ן זה שעומד תחתיו וכו' חוזר לקרות מתחלה ויברך. וא"ת ממקום שפסק ולא יהא צריך לברך א"כ הפסוקים הראשונים שקרא הראשון נתברכו לפניהם וכו' ע"ש וגם ה"ר יונה פירש בפרק אין עומדין (כג: ד"ה ומהיכן) שאם יתחיל ממקום שפסק הראשון לא יצטרך לברך ברכה ראשונה שהרי כבר בירך אותה הראשון והתחיל לקרות ונמצא שהפסוקים שקרא הראשון בירך מתחלה עליהם ולא בירך בסוף, נתברכו לפניהם ולא נתברכו לאחריהם, והפסוקים האחרים שקרא זה- נתברכו לאחריהם על ידי זה האחרון ולא נתברכו לפניהם, כיון שאינו מברך תחלה, ולפיכך מתחיל ממקום שהתחיל הראשון כדי שיברך תחלה ונמצא שנתברכו הפסוקים לפניהם ולאחריהם
ואפילו למנהג שאנו נוהגים עכשיו ברוב המקומות שהחזן קורא הפסוקים, אם שתק האחד ועלה אחר תחתיו צריך שיתחיל ממקום שהתחיל לקרות עם הראשון חדא שדרך הוא שהוא קורא עם החזן, ואפילו לא יקרא הוא כיון שדרך הוא שהחזן קורא במקומו כאילו קורא הוא דיינינן ליה עכ"ל
והרא"ש כתב הירושלמי הזה בפרק הקורא את המגילה עומד (סי' ג) וכתב עליו, מימרא זו נאמרה בתר דתקינו שכל אחד מברך, ושמעינן שכשהוא מתחיל ממקום שהתחיל הראשון מברך ברכה ראשונה, ואם היה מתחיל ממקום שפסק- אינו מברך, כי הוא גומר קריאת הראשון על סמך ברכתו עכ"ל ודעת כולם מסכמת שהשני מברך בתחלה ובסוף וכן דעת המרדכי (מגילה סי' תתלב) כמו שאכתוב בסמוך:
אבל הרמב"ם כתב בפי"ב מהלכות תפלה (סי' ו) קרא ונשתתק יעמוד אחר תחתיו ויתחיל ממקום שהתחיל הראשון שנשתתק ומברך בסוף
נראה מדבריו שהעומד תחת אותו שנשתתק מברך בסוף ולא בתחלה , וצריך לומר שהוא מפרש דהכי קאמר זה שעומד תחתיו יתחיל ממקום שהתחיל הראשון ולא יברך לפניו אלא סומך על ברכת הראשון , שאם תאמר יתחיל ממקום שפסק ולא יברך לפניו, יהא נראה שקריאתו של זה מובדלת מקריאתו של ראשון ונמצא שהראשונים נתברכו לפניהם ולא לאחריהם והאחרונים נתברכו לאחריהם ולא לפניהם
ואפילו אם היינו אומרים שזה האחרון יברך קודם שיתחיל ממקום שפסק הראשון שנמצא שהאחרונים נתברכו לפניהם ולאחריהם מכל מקום הראשונים לא נתברכו לאחריהם ולכן אנו אומרים שיתחיל ממקום שהתחיל הראשון, דהשתא הוי כאילו כולה קריאה אחת היא , וברכת הראשון תעלה לכל הפסוקים כולם, וכן ברכת אחרון שמברך בסוף תעלה גם כן לכל הפסוקים כולם כן נראה לי ליישב דעת הרמב"ם:
והמרדכי (שם) כתב שרבינו יואל פירש טעם הירושלמי משום דכיון דנשתתק הוי ליה היסח דעת ועל כן צריך השני לברך, הא לאו הכי היה יוצא השני בברכת הראשון, וראיה מדתניא בתוספתא דמגילה (פ"ב ה"ב) ומייתי לה בירושלמי (מגילה ריש פ"ד) מעשה ברבי מאיר שקרא מיושב בבית הכנסת של טבעין ונתנה לאחר ובירך עליה ופריך בירושלמי זה קורא וזה מברך א"ר ירמיה מכאן שהשומע כקורא משמע דאדם יוצא בברכת חבירו ואפילו הכי כשנשתתק צריך השני לברך
שו"ע סימן קמ סעיף א:
הקורא בתורה ונשתתק, העומד יתחיל ממקום שהתחיל הראשון, ויברך בתחלה ובסוף; ולהרמב"ם לא יברך בתחלה. הגה: ואפילו בזמן הזה שש"ץ קורא, דינא הכי (הר"י פרק אין עומדין).
משנה ברורה:
(א) הקורא בתורה וכו' - וכ"ש אם נשתתק תיכף לאחר הברכה קודם שהתחיל לקרות, דאינו יוצא השני בברכתו: (ב) ממקום שהתחיל הראשון - ר"ל אבל לא יתחיל ממקום שפסק הראשון ויברך לפניהם ולאחריהם, שא"כ יהיו אותם הפסוקים שקרא הראשון נתברכו לפניהם ולא לאחריהם וכ"ש אם יתחיל במקום שפסק הראשון ויברך אחריהם לבד 2 דהו"ל הראשונים ברכה לפניהם ולא לאחריהם והאחרונים לאחריהם ולא לפניהם, לכך מתחיל ממקום שהתחיל הראשון ומברך לפניהם ולאחריהם: (ג) ויברך בתחלה - ולא יוכל לסמוך על ברכה ראשונה שבירך הנשתתק שהמברך בתורה אינו מברך להוציא אחרים בברכתו אלא כאו"א מן הקרואים מברך לעצמו ועיין באחרונים שכתבו דכשחוזר ומברך אינו חוזר לאמירת ברכו כ"א הברכה בלבד שהוא עיקר ברכת התורה: (ד) ולהרמב"ם וכו' - ס"ל דסומך על ברכת הראשון וכתבו האחרונים דהעיקר כדעה הראשונה : (ה) ואפילו בזה"ז וכו' - הטעם דמה שהש"ץ קורא כאלו קורא הוא דיינינן ליה:
ביאור הלכה: * ממקום שהתחיל הראשון - היינו האיש שנשתתק, ואפילו נשתהא זמן כדי לגמור כל הקריאה, אעפ"כ אינו חוזר לראש הסדר, אלא למקום שהתחיל הנשתתק [תשובת רמ"מ סי' פ"ה ועיין דגמ"ר ומגן גבורים]:
שו"ע סימן רפד סעיף ה: אם נשתתק המפטיר באמצע ההפטרה, הבא לסיימה לא יתחיל ממקום שפסק הראשון אלא צריך לחזור להתחיל ממקום שהתחיל הראשון, כמו בס"ת .
משנה ברורה: (ט) כמו בס"ת - ולענין ברכה לפניה יש דעות בריש סימן ק"מ ע"ש הטעם וה"ה הכא ועיין בפמ"ג שכתב דספק ברכות להקל ועיין במה שכתבנו בסימן ק"מ בבה"ל. ועיין שם בס"א בהג"ה דאפילו במקום שהש"ץ קורא בס"ת ג"כ הדין דצריך להתחיל ממקום שהתחיל הראשון וה"ה כאן:
פסקי תשובות:
אם העולה לתורה נתעלף או נחלש מאד וכדו' באמצע עליתו, וצריך לעמוד אחר תחתיו, יברך בתחילה ובלי אמירת "ברכו", ויתחיל הבעל קורא שוב הקריאה מהיכן שהתחיל עם הראשון, וכל זה לענין העולה לתורה שנשתתק,
אבל בעל קורא שנחלש באמצע קריאתו ואין בכוחו להמשיך הקריאה או שאינו בעל קורא הקבוע ובאמצע קריאתו הגיע הקבוע יכולים להתחלף והשני ימשיך הקריאה מהיכן שפסק הראשון אמנם מהיות טוב נכון שיתחיל השני ממקום שהתחילו לקרוא לזה העולה אם אין בזה משום טירחא דציבורא כגון שלא הספיק הראשון לקרוא העולה אלא מספר פסוקים, ובשבת שאפשר לעשות הוספות יש אפשרות שמיד כשהגיע הבעל קורא השני יסיים העולה עלייתו ויברך ברכה אחרונה ויעלה אחר לתורה ויתחיל הבעל קורא השני קריאתו.
5. כתוב דעות הפוסקים בספר תורה שנמצא בו טעות

בית יוסף אורח חיים סימן קמג:
וכתב הר"ן (גיטין כז:) אהא דאין קורים בחומשים, ומכאן למד רבינו להלכה ולא למעשה, שאם נמצא טעות בס"ת באחד מן החומשים מותר לקרות בשא ר, דהא אין החומשים מעכבין זה את זה אלא מפני כבוד הציבור וכיון שהס"ת שלם שפיר דמי ע"כ:
וכתוב בתשובת הרשב"א שנשאל על ס"ת שאינו עשוי כהלכתו או שיש בו אחד מן הדברים הפוסלים אם מותר לברך בו או אסור, וכתב השואל שמצא תשובה להרמב"ם (מהד' בלאו סי' רצד פאר הדור סי' ט) שהתיר לקרות ולברך על ס"ת פסול אם אי אפשר להיות להם ס"ת כשר
והרשב"א תמה על תשובה זו וסתר ראיותיו והעלה שבילדותו כתב כך ואח"כ חזר בו וכתב בהלכות ס"ת פ"י (ה"א) נמצאת למד שעשרים דברים הם שכל אחד מהם פוסל ס"ת ואם נעשה בו אחד מהם הרי הוא כחומש שמלמדין בו התינוקות ואין בו קדושת ס"ת ואין קורים בו ברבים
ובסוף התשובה כתב וזה לשונו ועם סתירת ראיותיו וטענותיו אני מורה לך הלכה למעשה שלא ראיתי מי שעשה בזה מעשה, גם בכפרים שאין שם ס"ת וקורים בספרים שאינם נגללים, ואין נכתבים כהלכתם לא ראיתי בעולם מי שבירך בהם לא בתחלה ולא בסוף ע"כ
ותשובה זו כתבה ה"ר דוד אבודרהם (עמ' קלד) והכל בו (סי' כ יג.) בספריהם. ואף על פי שכתב הכל בו שדעת גדולי נרבונה כדעת אותה תשובה של הרמב"ם אנו על דברי הרשב"א יש לנו לסמוך וכ"ש במקום שהרמב"ם בחיבורו מסכים עמו וכן כמה גדולים וכ"ש במקום ברכה ששומעין לאומרים שלא לברך.
וכן כתב בעל מגדל עוז בתחלת הלכות (ס"ת) [תפילין] על מה שכתב הרמב"ם (הל' תפילין פ"א ה"ב) ס"ת דחסר אות אחת פסול דהכי משמע בהקומץ רבה (מנחות ל.) ובפרק קמא דבתרא (טו.) ונהגו בכל ספרד וקטלוניא שאם נמצא בו טעות אפילו בסוף הפרשה מחזירין אותו ומביאין אחר במקומו וקוראים גם מברכין כבתחלה וכן הסכים הרמ"ה והראב"ד והרמב"ן והרשב"א ז"ל ע"כ וכן כתב בתשובת הרשב"א (ח"א סי' רכז וסי' רל) וכן כתוב בתשובות הרא"ש כלל ג' (סי' ח) ס"ת שנמצא בו טעות כיון שפסול הוא, הקריאה שקראו- לאו כלום היא , נמצא שגם הברכה שברכו אינה ברכה, והקוראים בכשר צריכים לברך על קריאתה, כי נתקנה ברכה לקריאה זו שמוציאין בה הרבים, אף על פי שהקורא בירך על התורה לפני פרשת הקרבנות חוזר ומברך על קריאת התורה עכ"ל וכן כתב רבינו בטור יורה דעה סימן רע"ט וכן נוהגים. והמרדכי בפ"ב דמגילה (סי' תשצג) כתב חילוקים בזה ואיני מאריך בהם לפי שלא נהגו כן:
והאגור (סי' קצה) כתב שהרא"ש סובר שאע"פ שנמצא טעות בס"ת אין להחזירו ולהוציא אחר משום דאין לנו ס"ת כשרים שלא ימצא בהם חסר או יתר וכן כתב הר"י אור זרוע (הל' שבת סי' מה) וכן כתב המרדכי (פ"ג) [פ"ב] דמגילה (סי' תשצג) ונהוג עלמא כוותיה ע"כ
ומה שהעיד על הרא"ש עדות בטלה היא, שכבר כתבתי לשונו בסמוך והוא בהיפך ממש, ואפשר דטעות סופר הוא באגור, וצריך להגיה הר"ש במקום הרא"ש. גם מה שכתב דנהוג עלמא כוותיה זהו אפשר לבני אשכנז אבל בני ספרד אינם נוהגים אלא כתשובת הרא"ש שכתבתי בסמוך וכן ראיתי תמיד מעשים בכל יום בפני גדולי הדור:
ומיהו מורי הרב הגדול מה"ר יעקב בירב זלה"ה הנהיג היכא דנמצא טעות בס"ת בשעת הקריאה להוציא ס"ת אחר ולהתחיל ממקום שנמצא הטעות ולהשלים הקורים על אותם שקראו במוטעה, ואם נמצא הטעות באמצע קריאה הקורא גומר קריאתו בספר הכשר ומברך לאחריה ואין חוזר לברך לפניה כי ברכה שבירך לפניה בס"ת הפסול וכן קריאה שקראו בו עלתה להם בדיעבד, וכן אנו נוהגים אחריו . וטעם הדבר אכתוב בטור יורה דעה סימן רע"ט (ד"ה ספר) בסייעתא דשמיא:
שו"ע קמג סעיף ד:
אם נמצא טעות בס"ת בשעת קריאה, מוציאין ספר תורה אחרת , ומתחילין ממקום שנמצא הטעות, ומשלימין הקורים על אותם שקראו במוטעה; ואם נמצא טעות באמצע קריאת הקורא, גומר קריאתו בספר הכשר, ומברך לאחריה, ואינו חוזר לברך לפניה. הגה: ואם כבר קראו עמו ג' פסוקים ואפשר להפסיק, פוסקים שם, ומברך אחריה ומשלימים המנין בספר תורה האחר שמוציאין (מרדכי פ"ב דמגילה) והא דמוציאין אחר, דוקא שנמצא טעות גמור, אבל משום חסירות ויתרות- אין להוציא אחר , שאין ספרי תורה שלנו מדוייקים כל כך שנאמר שהאחרת יהיה יותר כשר (אגור ופסקי מהרי"א סי' פ' וריא"ז ומהרי"ל פסקו דאין להביא ס"ת אחרת, וב"י פסק דצריך להוציא ס"ת אחרת) לכן צריך לחלק כך; ובשעת הדחק, שאין לצבור רק ס"ת פסול ואין שם מי שיכול לתקנו, י"א דיש לקרות בו בצבור ולברך עליו (כל בו ואבודרהם), ויש פוסלין (תשובת הרשב"א תפ"ז ות"ה /תת"ה/ ומיימוני פ"י מהלכות ס"ת); ואם חומש אחד שלם בלא טעות, יש להקל לקרות באותו חומש, אף על פי שיש טעות באחרים (ר"ן).
משנה ברורה:
(יג) אם נמצא טעות וכו' - כדי להבין את דברי זה הסעיף אקדים לזה הקדמה קצרה והוא. דהנה דעת רוב הפוסקים דספר תורה שחסר תיבה אחת או אות אחת או שנמצא בה טעות- פסולה לקרות בה , ולדידהו אם נמצא בה טעות אפילו לאחר שכבר קראו ז' קרואים, צריך לחזור לראש בס"ת הכשר ולברך עליה, דאותה קריאה ראשונה כמאן דליתא דמיא ודעת מקצת פוסקים דאפילו חסר כמה פסוקים וכ"ש כשנמצא בה טעות בעלמא אף דלא נקראת ס"ת לענין שיקיים בה מ"ע של כתיבת ס"ת מ"מ מותר לקרות בה אם אין לו אחרת
והנה המחבר בסעיף ג' סתם דלכתחלה אין להוציא ס"ת פסולה לברך עליה אפילו במקום שאין לו אחרת אחרי דרוב הפוסקים סוברין דאסור, אך אם נמצא הטעות אחר שכבר קראו הסדרא פסק הר"ר יעקב בי רב דלענין דיעבד סומכין על דעת קצת פוסקים הנ"ל שמכשירין לקרות בה ועלתה להם הקריאה ואין צריך להוציא ס"ת אחרת והסכימו עמו האחרונים בזה.
וה"ה אם נמצא הטעות בין גברי לגברי ועדיין לא השלימו הז' קרואים לענין מה שכבר קראו סומכין על דעת המקילין הנ"ל שיצאו בדיעבד אך לקרות בה עוד אסור ומוציאין אחרת ומתחילין ממקום שפסקו הקריאה ומשלימין הקרואים עם אותם הראשונים שקראו במוטעת והיינו דגם הם מצטרפין להז' קרואים כיון שהוא בדיעבד וכנ"ל.
[וכתבו האחרונים דמ"מ אם אפשר, טוב יותר שיקראו ז' קרואים בס"ת שהוציאו] וכ"ז אם כבר בירך ברכה אחרונה בפסולה, אבל אם באמצע קריאתו מצאו טעות, אפילו כבר קראו הרבה פסוקים [וכ"ש כשלא קראו עדיין ג' פסוקים] וגם אפי' גמר קריאתו לגמרי, כל שלא בירך עדיין ברכה אחרונה אין לברך ברכה אחרונה על הפסולה, דזה הוא לכתחלה, אלא יוציאו אחרת, ויקראו שם ג' פסוקים ויברך שם ברכה אחרונה לבד זהו שיטת מהר"י בי רב שהעתיקו המחבר בסעיף זה.
ודעת המרדכי:
שאם כבר קראו ג' פסוקים ואפשר להפסיק שם שאינו ב' פסוקים סמוך לפרשה פוסקים שם ומברך ברכה אחרונה ומוציאין אחרת לעלות שמה יתר הקרואים,
ואם עדיין לא קרא ג"פ או שקרא ג"פ אלא שנשאר רק ב"פ סמוך לפרשה שאי אפשר להפסיק שם יקרא הטעות בע"פ ויגמור קריאתו בפסולה ויברך ברכה אחרונה ואח"כ יוציא אחרת
[וכן אם הוא בר"ח וכיוצא שצריך להשלים הפרשה לחובת היום ואין להוסיף על הקרואים וא"כ כשהטעות בקריאת הרביעי א"א להפסיק שמה לברך ברכה אחרונה שא"כ יצטרך להוסיף על מנין הקרואים וכיון שא"א להפסיק שמה יגמור הקריאה בספר הפסול ויברך ברכה אחרונה]
והרמ"א בהג" ה עשה כעין הכרעה ביניהם והוא דאם לא קרא עדיין רק שני פסוקים או אפילו קרא ג"פ אך שא"א להפסיק שם כגון שהוא ב"פ סמוך לפרשה וכיו"ב לא יברך ברכה אחרונה אלא יוציא אחרת ויגמור קריאתו שמה ויברך ברכה אחרונה וכדעת המחבר אבל אם כבר קרא ג"פ והוא במקום שאפשר להפסיק שם דעתו כהמרדכי דיברך ברכה אחרונה על הפסולה ואח"כ יוציא אחרת ועתה נבוא לבאר דברי השו"ע בפרט:

אינו מברך ברכה אחרונה בפסול, ומוציא ס"ת אחר, ויגמור הקריאה בכשר ויברך ברכה אחרונה
ברכה אחרונה בפסול, ומוציאים ס"ת אחר קורא הטעות בע"פ, וגומר הקריאה בפסול, ומברך ברכה אחרונה בפסול, ויוציא ס"ת אחר
כמרדכי - ברכה אחרונה בפסול, ומוציאים ס"ת אחר כשו"ע - אינו מברך ברכה אחרונה בפסול, ומוציא ס"ת אחר, ויגמור הקריאה ויברך שם
(יד) בשעת קריאה - פי' שלא קראו עדיין רק מקצת העולין, דבנשלם סדר הפרשה ואח"כ נמצא הטעות- אין מוציאין אחרת, דבדיעבד סמכינן אפוסקים דמכשירין קריאה בס"ת פסולה. ומיירי המחבר דנמצא הטעות בין גברי לגברי, ולכך כל האנשים שכבר קראו עולין למנין ז' ואף האחרון דהוי דיעבד גמור: (טו) ממקום שנמצא הטעות - מיירי שבמקום שפסק העולה שם נמצא הטעות, ולהכי כתב דמתחילין ממקום זה, וה"ה אפילו לא נודע להם הטעות עד אחר שקראו אחר הטעות ג' או ד' פסוקים, ג"כ אין מתחילין אלא ממקום שפסקו, דבדיעבד עלתה להם מה שקראו בספר הפסול [מ"א]: (טז) על אותם וכו' - היינו דגם אותם שקראו כבר מצטרפין למנין שבעה, וה"ה בשני וחמישי למנין שלשה ומ"מ אם אפשר לקרות ז' קרואים ממקום שפסקו עד סוף הסדרא ודאי ראוי ונכון לעשות כן לכתחלה [אחרונים]: (יז) באמצע קריאת וכו' - היינו אפילו כבר קראו כמה פסוקים כל שלא בירך עדיין ברכה אחרונה אינו יכול לפטור עצמו במה שכבר קרא בס"ת הפסולה דזה הוי כלכתחלה שהרי יכול לקרות ג"פ בספר כשר וע"כ גומר וכו': (יח) גומר קריאתו - היינו שיקרא שם שלשה פסוקים: (יט) ואינו חוזר לברך וכו' - דס"ל דברכה ראשונה שבירך העולה בתחלת קריאתו בספר הראשון עולה גם לזו דהא דעתו היה מתחלה על פרשה זו מה לי ס"ת זו או אחרת: (כ) לפניה - וה"ה כשנמצא הטעות בין ברכה לקריאה גוללין ס"ת זו ומוציאין ס"ת אחרת לקרות בה והעולה שכבר בירך א"צ לברך שנית אם לא הפסיק בשיחה בינתים ובמקום שנהגו בזה שהעולה חוזר ומברך ג"כ אין למחות בם שיש להם על מה שיסמוכו:
(כא) ואם כבר וכו' - דעה זו חולקת על המחבר כמו שכתבנו לעיל בהקדמה והו"ל לכתוב בלשון וי"א אלא שכן דרכו בכמה מקומות: (כב) ואפשר להפסיק - פי' שהוא ג' פסוקים סמוך לפרשה דאם היה רק ב"פ סמוך לפרשה א"כ א"א לו לפסוק שם יגמור קריאתו בספר הכשר עד הפרשה וכנ"ל: (כג) ומברך אחריה - דס"ל דכיון שקראו ג"פ קודם שנודע הטעות יצא בזה ידי קריאה וממילא צריך לברך אחריה וא"צ שוב לגמור קריאתו בספר הכשר,
אבל בשנמצא הטעות אחר שקראו רק ב"פ דא"א לו לפסוק שם, מודה להמחבר דגומר קריאתו בספר הכשר ומברך אחריה.
ועיין בבה"ל שבררנו בשם כמה אחרונים דכן יש לנהוג למעשה כפסק השו"ע וכפי מה שהכריע הרמ"א אם לא במקום שיש מנהג קבוע בעיר כדעת המ"א שתפס בשיטת המרדכי שהבאתי בהקדמה אין להם לשנות מנהגם.
נוהגין שלא להוציא ס"ת אחרת בשביל מפטיר דהיינו אם נמצא טעות אחר שכבר קראו כל הסדרא קודם שאמרו קדיש- לא יוציא ס"ת אחרת בשביל המפטיר, וסמכינן בדיעבד על אותו שקרא אחרון, שעולה גם בשביל מפטיר (ולא יקרא עוד הפעם בתורה) כדקיי"ל בסימן רפ"ב מפטיר עולה למנין שבעה והקדיש יאמר לאחר ברכות ההפטרה האחרונות ואם לא נודע הטעות עד לאחר שאמרו קדיש יקרא למפטיר בס"ת זו ג"פ בלא ברכה ולא יאמר קדיש עוד הפעם לאחר ההפטרה.
ואם נמצא הטעות באמצע קריאת השביעי דעת מ"א שגומר הקורא עד סוף הסדרא בס"ת זו ועולה לו קריאה זו גם בשביל המפטיר כדקיי"ל בסימן רפ"ב וכנ"ל ויברך לאחריה ואח"כ יפטיר בנביא ואח"כ יאמר קדיש
והרבה אחרונים חולקין על זה וסוברין דאין חילוק בין טעות שנמצא בשביעי לטעות שנמצא בשאר הקרואים ולכן אם לא קרא עדיין ג"פ גומר קריאתו בספר הכשר ואם כבר קרא ג"פ בשביעי וה"ה באחרון פוסק ומברך ויקרא לאחר בס"ת כשר ממקום שפסק והלאה ומשמע ממגן גבורים דכן יש לנהוג אם לא במקום שנהגו בזה כהמ"א.
ואם נמצא הטעות לאחר שקראו שבעה וכבר בירך באחרונה ועדיין לא קראו כל הסדרא לכו"ע צריך להוציא אחרת שהרי על כרחך צריכין להשלים כל הסדרא ויקראו בשניה בברכה ויכולין להוסיף כשאר שבתות.
אם נמצא טעות בס"ת בשעת קריאת המפטיר בשבת יגמור קריאתו ולא יברך אחריה וכל זה לענין מפטיר של שבת אבל בהפטרת יום טוב או של ארבע פרשיות וכיוצא שקריאת המפטיר בספר השני הוא לחובת היום ונמצא בו טעות יש להוציא אחרת כמו אם היה טעות בקריאת סדרא של שבת:



ביאור הלכה סימן קמג סעיף ד:
* אם נמצא טעות בס"ת וכו' - עיין מ"ב שהערכנו את שלשת השיטות היינו:
א. דעת השו"ע שהיא דעת מהר"י בי רב
ב. ודעת המרדכי
ג. והכרעת הרמ"א ביניהם
ועיין במ"א שמצדד להורות כהב"ח שתפס בשיטת המרדכי [משום דנ"ל עיקר לדינא דכשיוציאו ס"ת אחרת יצטרך לברך עליה וממילא כשיגמור קריאתו שם יש חשש ברכה שאינה צריכה דשמא הלכה דיוצאין ידי קריאה גם בס"ת פסולה וממילא היה אז הברכה ראשונה כתיקונה והוא עתה ברכה שא"צ כשיברך שנית על אותן הפסוקים עצמן,
אך שיטתו ג"כ מוקשה מאד דבשלמא המרדכי גופא סובר לדינא דיוצאין בס"ת פסולה כדמוכח שם בדבריו דלא הוי בה כ"א מטעם דדברים שבכתב אסור לומר בע"פ אבל לא מטעם דפסולה היא וע"כ הוא מתיר לגמור קריאתו שם אבל אנן דמחמירין שלא לקרות לכתחלה אף במקום שאין לנו ס"ת כשרה משום דרוב הפוסקים סוברין דאין יוצאין בזה ידי קריאה א"כ איך נתיר לכתחלה לברך ברכה אחרונה שהיא לדידהו ודאי ברכה לבטלה משום גרם ברכה שאינה צריכה אח"כ ומצאתי שכבר הקשה קושיא זו הגאון מהר"ז מרגליות בפתחי שערים שלו]
ד. והנה דעת הגר"א בביאורו ג"כ כהמרדכי בזה דכשיקח ס"ת אחרת יצטרך לברך עליה וראיה ע"ז מההיא דפ' בא לו שהובא במרדכי וע"ז כתב שעל ראיה זו אין להשיב אבל בעיקר דינא דמרדכי שסובר דיגמור קריאתו בספר הפסול ויברך אח"כ בודאי לא ס"ל כוותיה דהא הוא סבר דעיקר כהפוסקים דאין יוצאין ידי קריאה אפילו בדיעבד בס"ת פסולה וצריך לחזור לראש בס"ת כשרה וממילא כשיברך שם אין כאן ברכה שאינה צריכה דברכה ראשונה שבירך מקודם כמאן דליתא דמיא וכמו שכתב בתשובת הרא"ש.
והנה אף שבדורות הראשונים היה המנהג בכמה מקומות לחזור לראש וכמו שכתב התשב"ץ וכדעת הגר"א מ"מ עתה לפי מה שנתפשטו ספרי השו"ע משמע מן האחרונים שבכל המקומות נתפשט המנהג כהוראת מהר"י בי רב שא"צ לחזור לראש הסדר דבדיעבד מה שכבר קראו אנו סומכין על קצת פוסקים המקילין אבל אם הוא עוסק עדיין באמצע הקריאה ונמצא טעות יש בזה דעות חלוקין ומקומות חלוקין במנהג יש מקומות שנתפשט המנהג רק כהשו"ע וכהכרעת הרמ"א וכמו שכתב הש"ך בי"ד סימן רע"ט ויש מקומות שנתפשט המנהג כהמרדכי וכמו שהובא במ"א ובאמת במקום שמתפשט המנהג קשה מאד לשנות המנהג דכל אחד יש לו על מי לסמוך ויכולין אנו לקרות עליהם "ועמך כולם צדיקים", וכמו שכתב השערי אפרים אך במקום שאין כאן עדיין מנהג קבוע משמע מהמ"א דיש לנהוג כהמרדכי וכן העתיקו הח"א והדה"ח
[ודברי הח"א מוקשה מאד שכתב בסל"ג אם נמצא טעות בס"ת הכריעו האחרונים (עיין מ"א סימן קמ"ג וביאור הגר"א) דבמקום שאין מנהג קבוע אם נמצא טעות באמצע הקריאה אפילו לא קרא עדיין ג' פסוקים יקרא הטעות בע"פ וישלים ג"פ ויברך באחרונה וכו' עי"ש שהעתיק כל דברי המ"א
והנה מה שציין ע"ז לעיין בביאור הגר"א משמע דלפיכך תפס שיטה זו משום דהמ"א והגר"א סוברין כן ובאמת אין הגר"א סובר כן דיברך לאחריו והיא ברכה לבטלה לדידיה ומה שכתב שעל ראית המרדכי אין להשיב הוא רק דיצטרך לברך ברכה ראשונה כשמוציא ס"ת וכמו שכתבתי למעלה] אמנם שאר הרבה אחרונים תפסו כולם לדינא כפסק השו"ע וכהכרעת הרמ"א הלא הם הלבוש ביו"ד רע"ט והש"ך שם [והט"ז שסובר בעיקר הדין כהשו"ע] והא"ר בשם כמה פוסקים ונהר שלום ור"י עמדן ובספר מגן גבורים וע"כ נכון מאד לנהוג לכתחלה כדעת השו"ע והרמ"א במקום שאין מנהג קבוע להיפך ועיין בנהר שלום שהאריך בזה.
ועיין בספר שערי אפרים שהאריך בזה בפת"ש ודעתו ג"כ שלא כהמ"א וכתב עוד שאם נהגו שאם נמצא טעות גמור באמצע הקריאה שלא לקרות להלן ושלא לברך לאחריה בספר הפסול אף שכבר קראו ג"פ אלא לגלול את זו בלא ברכה שלאחריה ולהוציא אחרת ולברך ברכה שלפניה יש להם על מה שיסמוכו [ובאמת זו היא דעת רוב הראשונים ודעת הגר"א אלא דלדידהו צריך לחזור מראש הסדר] ומ"מ נראה שא"צ להתחיל מראש הסדר רק יש לו להתחיל מראש הקריאה שקראו עם עולה זה שנמצא הטעות בקריאתו שמאחר שבלא זה הוא חוזר ומברך, טוב שיקרא גם פסוקים אלו בספר הכשר בברכה וכו', ומ"מ אין די שיקרא בחזרה אותן פסוקים שקרא בפסול לבד, רק צריך להוסיף עליהם ולקרות להלן מהם עכ"פ ג' פסוקים עכ"ל:

6. על איזה טעות מוציאים ספר תורה אחר

בית יוסף אורח חיים סימן קמג:
...וכן כתב בתשובת הרשב"א (ח"א סי' רכז וסי' רל) וכן כתוב בתשובות הרא"ש כלל ג' (סי' ח) ס"ת שנמצא בו טעות כיון שפסול הוא הקריאה שקראו לאו כלום היא... והאגור (סי' קצה) כתב שהרא"ש סובר שאע"פ שנמצא טעות בס"ת אין להחזירו ולהוציא אחר משום דאין לנו ס"ת כשרים שלא ימצא בהם חסר או יתר וכן כתב הר"י אור זרוע (הל' שבת סי' מה) וכן כתב המרדכי (פ"ג) [פ"ב] דמגילה (סי' תשצג) ונהוג עלמא כוותיה ע"כ ומה שהעיד על הרא"ש עדות בטלה היא שכבר כתבתי לשונו בסמוך והוא בהיפך ממש ואפשר דטעות סופר הוא באגור וצריך להגיה הר"ש במקום הרא"ש. גם מה שכתב דנהוג עלמא כוותיה זהו אפשר לבני אשכנז אבל בני ספרד אינם נוהגים אלא כתשובת הרא"ש שכתבתי בסמוך וכן ראיתי תמיד מעשים בכל יום בפני גדולי הדור:
שו"ע קמג, ד: אם נמצא טעות בס"ת בשעת קריאה, מוציאין ספר תורה אחרת
הגה : ...והא דמוציאין אחר, דוקא שנמצא טעות גמור , אבל משום חסירות ויתרות אין להוציא אחר, שאין ספרי תורה שלנו מדוייקים כל כך שנאמר שהאחרת יהיה יותר כשר (אגור ופסקי מהרי"א סי' פ' וריא"ז ומהרי"ל פסקו דאין להביא ס"ת אחרת, וב"י פסק דצריך להוציא ס"ת אחרת)...
משנה ברורה :
(כה) טעות גמור - כגון שהיה חסר או יתר תיבה או אות אחת או שהיה קרי במקום כתיב או פתוחה במקום סתומה או להיפוך וכן אם כתב פתוחה או סתומה במקום שא"צ או שחיסרה בכל אלו צריך להוציא אחרת, וה"ה אם נמצא שתי תיבות שלא הרחיק כראוי עד שתינוק דלא חכים ולא טיפש קורא כתיבה אחת או להיפוך שהרחיק באמצע התיבה עד שנראה לתינוק הנ"ל כשתי תיבות או כדרלעמר פדהצור אליצור עמינדב וכהנה, שמקובל בידנו שתיבה אחת היא, אם נמצא בשתי שיטות צריך להוציא אחרת.
אותיות ותיבות שנמחקו קצת אם רישומן ניכר שתינוק דלא חכים ולא טיפש יכול לקרותן א"צ להוציא אחרת [ואפילו לכתחלה מותר], אבל אם הוסר הדיו השחור ונשאר מראה אדמדם הוי שינוי מראה ופסול , כ"כ בדה"ח בשם א"ר ועיין במה שכתבנו לעיל בסימן ל"ב במ"ב ס"ק קכ"ח בשם החתם סופר ובפרט לענין להוציא אחרת בודאי אין להחמיר בזה.
נקרעו התפירות שבין יריעה ליריעה אפילו נקרע הרוב ועדיין מחוברת בחמש או בשש תפירות של קיימא כשר אבל בפחות מזה יש להוציא אחרת (מיהו מה שנמצא נקרע בחומש אחד מן החומשים בס"ת זו אין לפסול שאר החומשים לקרות בהם כמו שיתבאר בסוף ההג"ה).
אם בשעת הקריאה נמצא אות אחד דבוק לחבירו אם הדביקות הוא בכל אורך האות או שנשתנה צורת האות ע"י הדביקות או שטעה וכתב דל"ת במקום רי"ש או בי"ת במקום כ"ף בכל אלו דינם כטעות גמור שצריך להוציא אחרת ואפילו אם ע"י דבוק זה לא נתקלקל אות השורש רק אות השימוש, כגון וי"ו או יו"ד המשמשת, אם אין שם דבק באורך האות רק מעט ולא נשתנה צורת האותיות וניכרים היטב, לכתחלה אין להוציא ס"ת זו לקרות בה כ"ז שלא גררו הדבק, ואם לא נודע והוציאו ס"ת ונמצא בשעת קריאה אם הדביקות בסוף האות שאם יגררו הדבק לבד יהיה חוזר להכשרו אזי בחול שאפשר לגרר ונקל לעשותו אף בשעת קריאה יש לגרר ויקרא להלן, ואם אין שם מי שיכול לגרר בקל ובלי הפסד וקלקול ויש טורח צבור לחזור אחר מי שיגרור במתון או אם אירע בשבת שא"א לגרור מותר לקרות בו כך
ואם הדביקות הוא בתחלת כתיבת האות או באמצעה שממקום הדיבוק ולהלן נכתב בפסול, יש להוציא אחרת, אף דלא נשתנה צורת האות עי"ז, ויש מקילין שא"צ להוציא אחרת אף באופן זה, כיון שלא נשתנה צורת האות עי"ז, (ואף דמ"מ צריך גרירה, קי"ל כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו, ודינו כאלו כבר נגרר, ואפילו בשבת שא"א לגרור מכח איסור שבת, מ"מ כיון שאינו מחמת הספר, אלא איסור שבת רביע עליה א"צ להוציא אחרת), ובשעת הדחק שאין שם אחרת וצריך שהות להביא ממקום אחר ס"ת כשרה יש לסמוך ע"ז לגמור הקריאה בס"ת זו.
אם נטף שעוה על איזה אות עיין לעיל בסימן ל"ב בבה"ל מה שכתבתי בשם דה"ח ובסימן ש"מ במ"ב סק"י ועיין דעת שערי אפרים בזה בשער ה' אות ז'. ויש עוד הרבה אופנים שצריך להוציא ס"ת אחרת על ידם אך קצרה היריעה מהכילם ימצאם המעיין בפמ"ג ובספר שערי אפרים בשער ה' ו' ובדרך החיים אך נקוט האי כללא בידך כל מקום שהוזכר בהלכות ס"ת שהוא פסול ודאי יש להוציא אחרת ודבר שהוא מחלוקת הפוסקים יש להקל לענין קריאת התורה שלא להוציא אחרת (מאחר דיש קצת פוסקים המקילין לקרות בס"ת פסולה):
(כו) משום חסרות ויתרות וכו' - כגון ווי"ן או יודי"ן מלאים או חסרים שלא נשתנה בהם הענין והמבטא כגון במקום שהיה צריך לכתוב אבותינו מלא וי"ו ונמצא חסר או להיפוך וכן במקום שהיה צריך לכתוב מלא ביו"ד שימושית ונמצא חסר או להיפוך אבל טעות שנשתנה במבטא אף שלא נשתנה הענין כגון כבש שהיה כתוב במקום כשב או שלמה שמלה צריך להוציא אחר , וכן ה"ה אם כתב מגרשיהן במקום מגרשיהם דהא איכא שינוי לשון וכן אם כתב רחבה במקום רחבו צריך להוציא אחרת אף על גב דנוכל לקרות בחולם כמו אהלה וכן בפסוק והנה תומים בבטנה אם כתב תומים מלא באלף תאומים אף על גב שהענין אחד צריך להוציא אחרת שהרי נרגש במבטא וכן בתיבת ונחנו מה אם כתב ואנחנו מה וה"ה אם נשתנה הענין עי"ז אף על גב שלא נשתנה במבטא כגון בתיבת ונמצה דמו כתב ונמצא דמו או בתיבת מאן יבמי שהוא שרש מיאון כתב מאין ביו"ד וכן כל כיוצא בזה צריך להוציא אחרת ועיין בדה"ח ובשערי אפרים שהאריכו בפרטים אלו:
(כז) אין להוציא אחרת - וה"ה אותיות גדולות וקטנות שנמסרו במסורה או עייני"ן הפוכות או פאי"ן כפופות וכה"ג שנמסרו במסרה- לא שינוי מקרי להוציא אחרת, דלא עדיף מחסרות ויתרות הנ"ל. וכן אם נמצא חסר הנקודות שיש בס"ת לפעמים, כמו איה שרה אשתך דוירא, וכיוצא בו שראוי להיות שם נקודות ע"פ המסורה, אם נחסרו הנקודות א"צ להוציא אחרת:
הרב יששכר חזן ב"ועתה כתבו" כתב שכל מה שאמרנו שיש מצבים שאין להוציא עליהם את ס"ת, זה רק לשיטת הרמ"א, אך לשיטת בני ספרד, יש להוציא ס"ת על כל סוג של טעות:
וכל זה לדעת רמ"א אמנם לדעת מרן הב"י לעולם כל שנמצא טעות בקריאה מוציאין ס"ת אחר , אף אם נמצא דיבוק בעלמא בין האותיות, וכ"ש אם נמצא חסר ויתר וכן הוא מנהג ירושלים וכן המנהג הפשוט בערי ספרד להוציא ס"ת אחר בכל מין חסר ויתר עפ"י המסורת שנהגו בה הסופרים, ואפילו בענין שיש מתירים בחסר ויתר אעפ"כ המנהג להוציא ס"ת אחר, משום דבזוה"ק 3 פרשת אחרי (דף עא) החמיר מאוד בענין זה שכתוב שם דעל יתרון ו' דהוה בקרא "ושוסעת שסע פרסות" דחו להני מתיא מבני מתיבתא ואמרי לה דהס"ת פסול ומשקר בשמא דמלכא וכו'. וגם אם נמצאה הטעות לאחר שקרא ג' פסוקים אין חילוק, דלעולם מוציאין ס"ת אחר, וישלימו בו הקריאה, ולא יברך ברכה אחרונה על מה שקרא בספר הפסול, דלדעת מרן, כל מה שבידינו לתקן מתקנינן, ויוציאו אחר כדי שיברך ברכה אחרונה על הקריאה שבספר הכשר.



^ 1. שו"ת מהר"ם פדואה סימן פח: אמנם כמנהג שלנו וכעובדא דידך לייח' תיבה וארון על יום או יומים ולתת בו הס"ת ולהוציאו בשעת הקריאה ולהשי' אות' על העמוד והקוראי' בתורה יעקרו ממקומם לקרא על העמוד ואחר כך יחזירו הס"ת לארון לא עלה על לב שום אדם לאוסרו כי אין בו פגם לס"ת מאח' שמיוחד לה ארון ועמוד להוציאה ולהכניסה ואין הפרש לב"ה של עראי או ב"ה של קבע אם כן יפה עשית ויפה הורית כי אף אם היה עובדא דידך דומה לירושלמי ולהג"ה הנ"ל לא יצאת מחק הגדר מאחר שהיה גדול וכ"ש מאחר שייחד ארון ועמוד לס"ת כמנהג שלנו אם כן אין בו בית מיחוש
^ 2.כשיטת הרמב"ם
^ 3. זוהר כרך ג (ויקרא) פרשת אחרי מות דף עא עמוד א: תאנא א"ר יהודה יומא חד הוו אזלי (קמד א צא) ר' חזקיה ור' ייסא באורחא ערעו בגוש חלב והוה חריב, יתבו סמוך לבי קברי ור' ייסא הוה בידיה חד חוטרא (ס"א קיטרא) דס"ת דאתקרע, עד דיתבו אתרגיש חד קברא קמייהו וצוח ווי ווי דהא עלמא בצערא שכיח הא אורייתא הכא דאתגלייא, או חייא אתו לחייכא עלן ולכספא בכסופא עלן באורייתייהו, אזדעזעו רבי חזקיה ורבי ייסא אמר ר' חזקיה מאן את, א"ל מיתא אנא והא אתערנא לגבי ס"ת, דזמנא חדא הוה יתיב עלמא בצערא ואתו חייא הכא לאתערא לן בספר תורה ואנא וחבראי אקדימנא לגבי דמיכי חברון וכד אתחברו בג"ע ברוחיהון דצדיקייא אשתכח קמייהו דההוא ס"ת דאייתו לקמן אינון חייא הוה פסול ומשקר בשמא דמלכא על דאשתכח וא"ו יתיר בההוא קרא (ויקרא יא) דושסעת שסע שתי פרסות ואמרו דהואיל ושקרו בשמא דמלכא דלא יתובון לגביהון ודחו לי ולחבראי בההיא שעתא מבי מתיבתא
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il