מסיים הרב את ההקדמה
לָזֹאת מָצָאתִי לִי חוֹבָה לְהוֹצִיא אֶת הַחֹבֶרֶת הַזֹּאת, אֲשֶׁר סִדַּרְתִּיהָ לְהִלְכוֹת שְׁבִיעִית בּע"ה. אֲקַוֶּה לִשְׁמוֹ ית' כִּי יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאֲדִיר וִיזַכֶּה אוֹתִי וְאֶת כָּל לִמּוּדֵי־ד', וּבְיוֹתֵר אֶת אַחַי אֲשֶׁר אֶקְרָא לָהֵם נֹעַם אֵלּוּ תַּלְמִידֵי־חֲכָמִים שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְהַרְחִיב דְּבָרִים עַל הַמִּצְוֹת־הַתְּלוּיוֹת־בָּאָרֶץ בִּכְלָל וְעַל מִצְוַת שְׁבִיעִית בִּפְרָט. וְיַחַד עִם העֶסֵֶק בהַּלֲכָוֹת המַעַּשִׂיּוֹת יתְִכּוֹנֵן הַלֵּב בְּטוּב־טעַםַ־ודַָעתַ לְהַשְׂכִּיל בְּנֹעַם ד' בְּאוֹר דַעַת אֱלהִֹים, בְּרוּחַ מָלֵא עֵצָה וּגְבוּרָה, וְהַחוֹנֵן לָאָדָם דַעַת הַנּוֹתֵן אוֹר חָכְמָה עַל אַדְמַת קֹדְשׁוֹ, אֲשֶׁר זִכָּנוּ לְהִסְתוֹפֵף בְּחֶבֶל נַחֲלָתוֹ, יְמַלְּאֵנוּ רוּחַ דֵעָה וִיחַזְּקֵנוּ בְּשֵׁכֶל טוֹב, וְיַצִּילֵנוּ מִכָּל שְׁגִיאָה, לְמַעַן עַמּוֹ וְנַחֲלָתוֹ.
הרב קורא לכל תלמידי החכמים לעסוק בענייני מצוות התלויות בארץ בכלל ובמצוות השביעית בפרט.
וּמְהֵרָה יֵאָמְנוּ דְּבָרָיו לִנְבִיאוֹ: "וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם מִן־הַגּוֹיּם וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל־הָאֲרָצוֹת וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל־אַדְמַתְכֶם. וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל־גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם. וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשׁה אֶתֵּן בּקִרְבְּכֶם וַהֲסִרתִֹי אֶת־לֵב הַאֶבֶן מִבְּשׁרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בּשׁר. וְאֶת־רוּחִי אֶתֵּן בּקִרְבְּכֶם וְעָשׁיתִי אֶת אֲשׁר־בְּחֻקַּי תּלֵכוּ וּמִשׁפָּטַי תּשׁמְרוּ וַעֲשׁיתֶם. וִישׁבְתֶּם בּאֶָרץ אֲשׁר נָתַתִּי לַאֲבֹתֵיכֶם וִהְיִיתֶם לִי לְעָם וְאָנֹכִי אֶהָיָה לָכֶם לֵאלהִֹים. וְהוֹשׁעְתִּי אֶתְכֶם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וְקָרָאתִי אֶל־הַדָּגָן וְהִרְבֵּיתִי אֹתוֹ וְלאֹ־אֶתֵּן עֲלֵיכֶם רָעָב. וְהִרְבֵּיתִי אֶת פּרִי הַעֵץ וּתְנוּבַת הַשׁדֶה לְמַעַן אֲשׁר לאֹ תּקְחוּ עוֹד חֶרְפַּת רָעָב בּגּוֹיּם".
"כּה אָמַר ד' אֱלֹהִים בּיוֹם טַהֲרִי אֶתְכֶם מִכֹּל עֲונוֹתֵיכֶם וְהוֹשׁבְתִּי אֶת הַעִָרים וְנִבְנוּ הַחֳרָבוֹת. וְהָאֶָרץ הַנְּשׁמָּה תּעָבֵד תּחַת אֲשׁר הַיְתָה שׁמָמָה לְעֵינֵי כָּל עוֹבֵר. וְאָמְרוּ הַאָרֶץ הַלֵּזוּ הַנְּשׁמָּה הַיְתָה כּגַן עֵדֶן וְהֶעָרִים הַחֳרֵבוֹת וְהַנְשׁמּוֹת וְהַנֶּהֱרָסוֹת בּצוּרוֹת יָשׁבוּ. וְיָדְעוּ הַגּוֹיּם אֲשׁר יִשׁאֲרוּ סְבִיבוֹתֵיכֶם כּי אֲנִי ד' בּנִיתִי הַנֶּהֱרָסוֹת נָטַעְתִּי הַנְּשׁמָּה אֲנִי ד' דִּבַּרְתִּי וְעָשׁיתִי".
עיה"ק יפו תּ"ו, הַתר"ע.
הרב כתב את ספר "שבת הארץ", ואנו למדנו רק את ההקדמה. ישנה גם פתיחה רחבה ועמוקה, ואחר כך ביאור על כל הלכות שמיטה של הרמב"ם. כל זאת כתב הרב בחודש אחד.