מגלה עמוקות מני חושך

באחד הכפרים בפולין התגורר יהודי עשיר בעל אחוזות. כשהגיעו בנותיו לפרקן השיאן לתלמידי חכמים ורווה נחת מיוצאי חלציו. הוא הקדיש להם בתי מגורים באחוזותיו וסיפק את כל צורכיהם, וכך יכלו חתניו לעסוק בתורה באין מפריע.
כשהגיעה בתו הצעירה לפרקה, חיפש בעבורה חתן שיעלה בהצטיינותו על חתניו המבוגרים. הוא פנה לעיר סמוכה שבה שכנה ישיבה ידועה, סיפר לראש הישיבה על מטרת בואו וביקש לבחור בשבילו אחד ממצויני הישיבה.
ראש הישיבה הראה לו בחור צנום בשם נתן שלא הותיר רושם מיוחד, והסביר שמדובר בעילוי גדול בעל מידות טרומיות שמצניע את הליכותיו. העשיר קיבל את הצעתו, לקח את הבחור אל בתו והציגו בפני חתניו. הם השתדכו ונקבע מועד לחתונה.
כאשר החתנים החלו לשוחח עם גיסם בדברי תורה, הבחינו כי אין הוא פוצה את פיו בפלפולי תורה וסברו כי הפעם נכשל חותנם בבחירת חתן, אבל חששו לומר לו.
כשהתקרב מועד החתונה החליטו לגלות לחותנם את הדבר. ניסיונות החותן לשכנעם כי מדובר בבחור שמצניע את מידותיו נכשלו, אך הוא המשיך בהכנות לחתונה.
יום הכלולות הגיע והעשיר הכין סעודה כיד המלך. החתן סירב לבקשת גיסיו להשמיע פלפולי תורה בהתאם למנהגם. הדבר פגע בהם והם החליטו להיפטר ממנו בהקדם.
הם נטפלו לחתן הצעיר בדרישה שייתן גט לאשתו, אבל הוא לא שעה להם. כשביקשו מגיסתם כי תתבע מבעלה גט, ענתה לתדהמתם כי היא מרוצה ממנו וחלילה להם לדרוש זאת. הם סברו כי היא פוחדת מבעלה ובעצה אחת עם חותנם החליטו כי ידיר את בתו ובעלה מנכסיו ויגרשם.
למחרת קרא האב לבתו ולחתנו והעמיד בפניהם ברירה: להתגרש או להיות מנודים מנכסיו. הם הביעו את סירובם להיפרד והוא הורה להם לצאת מאחוזתו, וכדי לא להותירם ללא קורת גג לראשם התיר להם להתגורר בחורבה בקצה אחוזתו, עד שימצאו בית מגורים.
בלית ברירה ארזו בני הזוג את חפציהם, נטשו את דירתם המרווחת ועברו לבקתה רעועה בקצה שדותיו.
לילה אחד העשיר לא מצא מרגוע לנפשו והחל לחשוש לגורלה של בתו ובעלה שגירשם בחרפה. הוא התהלך במרחבי אחוזתו ומבלי לשים לב התקרב אל הבקתה שבה התגורר הזוג המנודה והבחין באור קלוש המבצבץ ממנה. ואז חשב, שאם כבר הגיע לכאן ייכנס לשאול בשלום בתו.
הוא התקרב לדלת ולתדהמתו ראה את בתו מנמנמת על אבן ליד הדלת. הוא סבר שבעלה גירשה ואינו מאפשר לה ללון בבקתה. האב הקיצה והתעניין לפשר ישיבתה בחוץ. היא השיבה בפשטות: "בעלי לומד עם אליהו הנביא ואני נוהגת לשהות מחוץ לבית בעת לימודם כדי לא להפריעם".
האב זעק בחימה: "איש גס רוח זה, אשר אינו יודע קרוא וכתוב, לומד עם אליהו הנביא?! איזה אליהו ואיזה נביא?! אלמדו לקח על שהוא מתעלל בך!"
הוא רץ באמוק לאחוזתו, העיר את חתניו וסיפר להם על מעללי חתנו. לאחר מכן האיץ בהם לבוא אל הבקתה כדי להציל את בתו מידי אותו רשע וללמדו לקח אחת ולתמיד.
כולם מיהרו אל הבקתה ובהתקרבם עוררו רעש גדול. הבעל יצא אליהם וביקש שלא יתקרבו לבקתה כי מסכנים הם את נפשם. הם לעגו לדבריו, ואחד החתנים התפרץ בכוח לבקתה, וכאשר עלה במדרגות הן קרסו והוא נפל, התבוסס בדמו ושבק חיים.
העשיר וחתניו נחרדו והבינו מיד כי התאונה הנוראה אירעה בגלל התנהגותם אל גיסם שהתגלה כצדיק נסתר.
למחרת האסון בא האב לבקתה כדי לבקש את סליחתו של חתנו. בתו אמרה לו כי בעלה קיבל על עצמו גלות שתכפר על הריגת נפש בשגגה וכבר יצא מהבית.
האב שמצפונו ייסרו שלח איגרת לכל רבני ופרנסי הערים והעיירות ובה תיאר קווים לדמות חתנו וכן כל מה שאירע, והתחנן כי אם ייתקלו בו ישדלוהו לשוב לביתו.
ר' נתן הצטרף לעניים הנודדים ממחוז למחוז. באחד הימים התארח עם עני מפוקפק בבית אמידים. אותו עני ניצל את ההזדמנות וגנב חפץ יקר ערך. בעל הבית חשד דווקא בר' נתן. הוא הובא אל ראשי הקהילה שגזרו עליו גזר דין של גנב במקומם - לעבור בין שורות של תושבי הקהילה ולספוג השפלות ויריקות.
קולות הרעש הגיעו לאוזני רב המקום והוא הגיע לראות על מה המהומה. כאשר הבחין בפני היהודי הנענש ראה כי הן הפנים המתוארות במכתבו של העשיר.
הרב ניגש לר' נתן והזמינו לביתו. אז התברר כי אכן הוא האיש המבוקש. כשהבין החתן שהתגלתה זהותו הודה על האמת.
הרב אמר לר' נתן כי נמחלה לו שגגתו על ידי הביזיונות שספג, וכעת עליו לשוב לביתו ולהתחיל בחיים חדשים. הרב שלח לחותן איגרת מיוחדת והודיע לו על התפתחות האירועים.
החותן קיבל את חתנו בכל הכבוד הראוי והעניק לו ולבתו בית מרווח למען יוכל להגות בתורה ללא הפרעה.
ברבות הימים נודע החתן, רבי נתן נטע שפירא, בקדושתו העילאית ובספרו המופלא 'מגלה עמוקות'.
מתוך העיתון .