- משפחה חברה ומדינה
- ישראל והעמים
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
רוני תחיה בת טובה
בין התורה והתרבות הכללית
התרבות הכללית היא עגלה שמגמתה להיות נושאת את התוכן האלוקי, אך אי אפשר לצעוד בשבילי התנ"ך עם מי שמתכחשים לאמונה
נקודת המוצא: התורה היא דבר ד', התורה אלוקית; ולעומת זאת התרבות הכללית היא יצירה אנושית, וכמה שהיא תהיה מפותחת ומתקדמת ורחבה, הפער בין התורה לבין התרבות הכללית הוא כגובה שמיים מארץ וכגובה מחשבות אלוקים ודרכיו ממחשבות בני אדם.
כאשר האמונה ממלאה את הלב ואור ד' מחיה את הנשמה, מתוך כך ניתן לפנות אל התרבות הכללית, אל היצירה החופשית ואל המדע והם יסייעו להופעת אורה של תורה. הם יהיו רקחות וטבחות וכך הם יגיעו למרום גובהם. העושר הרוחני שבתרבות הכללית לא רק שאינו סותר את אורה של תורה, אלא הוא דרוש ונצרך להופעתה הרחבה של תורה. כמו שאמרו חכמים: "דירה נאה וכלים נאים מרחיבים דעתו של אדם", כך עולם רוחני, תרבותי, מוסרי, ערכי, עדינות נפשית וכלים תרבותיים מרחיבים דעתו של אדם ודעת התורה מופיעה בכלים נאים ובהרחבה.
התרבות הכללית היא הגוף, והתורה היא הנשמה. הגוף אין לו משמעות וקיום ללא הנשמה, והנשמה זקוקה לגוף כדי להתגלות על ידו.
אין התורה והתרבות הכללית שתי עגלות שהולכות זו לצד זו. התרבות הכללית היא עגלה שמגמתה להיות נושאת את התוכן האלוקי, את אורה של תורה. היא אמורה להיות מרכבה לשכינה, "השמיים כסאי והארץ הדום רגלי". השמיים והארץ הם מגלים את הופעת ד' בעולם. וכך גם החוכמה האנושית, התרבות והמדע והאמנויות השונות – על ידי כולם מתגלה כבוד ד' בעולם. כל מה שברא הקב"ה ברא לכבודו.
זאת התפיסה האמונית האחדותית, אשר עומדת בניגוד גמור לגישה שאומרת שיש שני עולמות: עולם אמוני תורני ועולם תרבותי אנושי, שתי מפות דרכים, והיהודי המודרני מנווט בין שתי מפות הדרכים, בין עולמו האמוני ובין התרבות העולמית. על זה אמר אליהו הנביא: "עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים, אם ד' האלוקים לכו אחריו" וכו'.
אנו צורכים תרבות כשם שאנו צורכים מזון. המזון - לצורך קיום הגוף, והתרבות - לצורך הרחבת הנפש. אך כשם שאנו מברכים על המזון לפניו ואחריו מפני שלד' הארץ ומלואה, כי הוא זן ומפרנס לכול, כך אנו ניגשים לתרבות כי לד' הארץ ומלואה, כולל גם העושר הרוחני, התרבותי והאנושי.
אך עם תרבות שמתכחשת לאמונה יש לנו מלחמה. יכולים אנו לפעול יחד עם אנשים שמתכחשים לאמונה למען קיומו של עם ישראל, גם בצבא, גם בכלכלה, גם בתיקונים מוסריים אנושיים וגם בתרבות ובאמנות. כל זה מתוך הכרה כי כל תיקון בישראל, כל שכלול בישראל, הוא גילוי כבוד שמיים, הוא סיפור כבודו יתברך. גם אם השותפים לתיקון עדיין לא מכירים בזה. אך אין אנו יכולים לצעוד יחד בשבילי התנ"ך, זה ליד זה, אנשי האמונה עם אלו שמתכחשים לאמונה. כאן אנו במצב מלחמה זה נגד זה. מלחמה שהיא לא בחיל ולא בכוח פיזי, כי אם ברוח.
מתוך העיתון .
כאשר האמונה ממלאה את הלב ואור ד' מחיה את הנשמה, מתוך כך ניתן לפנות אל התרבות הכללית, אל היצירה החופשית ואל המדע והם יסייעו להופעת אורה של תורה. הם יהיו רקחות וטבחות וכך הם יגיעו למרום גובהם. העושר הרוחני שבתרבות הכללית לא רק שאינו סותר את אורה של תורה, אלא הוא דרוש ונצרך להופעתה הרחבה של תורה. כמו שאמרו חכמים: "דירה נאה וכלים נאים מרחיבים דעתו של אדם", כך עולם רוחני, תרבותי, מוסרי, ערכי, עדינות נפשית וכלים תרבותיים מרחיבים דעתו של אדם ודעת התורה מופיעה בכלים נאים ובהרחבה.
התרבות הכללית היא הגוף, והתורה היא הנשמה. הגוף אין לו משמעות וקיום ללא הנשמה, והנשמה זקוקה לגוף כדי להתגלות על ידו.
אין התורה והתרבות הכללית שתי עגלות שהולכות זו לצד זו. התרבות הכללית היא עגלה שמגמתה להיות נושאת את התוכן האלוקי, את אורה של תורה. היא אמורה להיות מרכבה לשכינה, "השמיים כסאי והארץ הדום רגלי". השמיים והארץ הם מגלים את הופעת ד' בעולם. וכך גם החוכמה האנושית, התרבות והמדע והאמנויות השונות – על ידי כולם מתגלה כבוד ד' בעולם. כל מה שברא הקב"ה ברא לכבודו.
זאת התפיסה האמונית האחדותית, אשר עומדת בניגוד גמור לגישה שאומרת שיש שני עולמות: עולם אמוני תורני ועולם תרבותי אנושי, שתי מפות דרכים, והיהודי המודרני מנווט בין שתי מפות הדרכים, בין עולמו האמוני ובין התרבות העולמית. על זה אמר אליהו הנביא: "עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים, אם ד' האלוקים לכו אחריו" וכו'.
אנו צורכים תרבות כשם שאנו צורכים מזון. המזון - לצורך קיום הגוף, והתרבות - לצורך הרחבת הנפש. אך כשם שאנו מברכים על המזון לפניו ואחריו מפני שלד' הארץ ומלואה, כי הוא זן ומפרנס לכול, כך אנו ניגשים לתרבות כי לד' הארץ ומלואה, כולל גם העושר הרוחני, התרבותי והאנושי.
אך עם תרבות שמתכחשת לאמונה יש לנו מלחמה. יכולים אנו לפעול יחד עם אנשים שמתכחשים לאמונה למען קיומו של עם ישראל, גם בצבא, גם בכלכלה, גם בתיקונים מוסריים אנושיים וגם בתרבות ובאמנות. כל זה מתוך הכרה כי כל תיקון בישראל, כל שכלול בישראל, הוא גילוי כבוד שמיים, הוא סיפור כבודו יתברך. גם אם השותפים לתיקון עדיין לא מכירים בזה. אך אין אנו יכולים לצעוד יחד בשבילי התנ"ך, זה ליד זה, אנשי האמונה עם אלו שמתכחשים לאמונה. כאן אנו במצב מלחמה זה נגד זה. מלחמה שהיא לא בחיל ולא בכוח פיזי, כי אם ברוח.
מתוך העיתון .
המאבק בלאומנות הערבית
הרב אליעזר מלמד | סיון תשפ"א
תקנות חז"ל למניעת התבוללות
הרב שמואל אליהו | תמוז תשפ"ג
אבות ובנים
פרשת ויגש תשנ"ט
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | אור לח' טבת תשנ"ט
בין ישראל לעמים
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | י"ד באייר ה'תשנ"ג
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
ראש מוסדות ישיבת בית אל, לשעבר רב הישוב בית אל, מייסד ערוץ 7. מתלמידיו הקרובים של מרן הרצי"ה זצ"ל .
נתיבות עולם - נתיב העבודה – סיכום פרק ט (3)
שיעור מס' 97
כ"ד סיון תשפ"ג
בזכות מה נקרע הים?
שיחת מוצ"ש פרשת בשלח תשפ"ב
י"ג שבט תשפ"ב
נתיבות עולם - נתיב העבודה – סיכום פרק יח (6)
שיעור מס' 117
כ"ב תמוז תשפ"ג
הסיבות לחורבן ותיקון
ה' אב תשפ"ג
איך מכניסים את ה' אל תוך הלב?
השלמת התמונה
איך יוצרים את השבת ?
אחדות זו מעבדה של בירורים
למה תמיד יש מחלוקת??
החיבור הרוחני של פסח ושבועות
איך מגדירים כללי מלחמה?
למה אומרים "במה מדליקין" בערב שבת?
בצלאל ואהליאב - חיבור של קצוות
הלכות קבלת שבת מוקדמת
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?