בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • יתרו
לחץ להקדשת שיעור זה

חלוקת הפרשיות בעשרת הדברות

undefined

הרב נתנאל יוסיפון

שבט תשע"ה
2 דק' קריאה
חלוקת הפרשיות בעשרת הדברות
מספרים על רבי חיים מבריסק, שכבר בילדותו התפרסם כעילוי גדול. פעם רצה אחד מגדולי ישראל להשתעשע עם חיים הילד בלימוד, והקשה לו קושיא חריפה וקשה.
תירץ הילד מדעתו תירוץ מסוים. אמר לו אותו גדול – והלא תירוצך כבר כתוב בספר פלוני?
ענה הילד – מי שהולך בדרך המלך פוגש אנשים נוספים. כשאנו מתרצים תירוץ, ומוצאים שכבר קדמנו אחד מגדולי ישראל, סימן שקו המחשבה שלנו טוב ואמיתי.
הפעם, ברצוני להעלות בבימה זו קושיא, שאין לי עליה תירוץ, ולא מצאתי שהמפרשים הקלאסיים מקשים אותה. יתכן והנחת היסוד שלי מוטעית. אשמח לתירוציכם ותיקוניכם כאן בתגובות.
המעיין בעשרת הדברות יגלה, שכל דברה מופיעה בפרשייה נפרדת. אפילו דברות קצרות, כ- 'לא תרצח' וכו', זכו כל אחת לפרשיה משלה. באופן חריג, הפרשיות אפילו מחלקות את הפסוק באמצע, כדי לאפשר לכל דברה פרשיה משלה.
לעקרון זה, יש חריג ראשון בשתי הדברות הראשונות. אנוכי ו – לא יהיה לך מאוגדות בפרשיה אחת. זוהי חריגה מובנת. שתי הדברות הראשונות הם, למעשה, שני פנים של אותה מצווה. שתיהן עוסקות במצוות האמונה בה', כאשר 'אנוכי' היא המצוות עשה בעניין, ו'לא יהיה לך' היא מצוות לא תעשה. מצוות האמונה בה' מקבלת את השלמתה באיסור לא תעשה לעבוד אלילים. לפיכך, דרשו חז"ל את הפסוק – 'אחת דיבר אלוקים, שתיים זו שמעתי', על דברות אלו שהן אחת שהיא שתיים (מכות כג:- כד. ורש"י).
הקושיא הגדולה מצויה דווקא בחריג השני. הדברה האחרונה בעשרת הדברות היא – לא תחמוד. והנה, למרבה ההפתעה דברה זו מתחלקת לשניים (שמות כ, יג)– לא תחמוד בית רעך, לא תחמוד אשת רעך, ועבדו... וכל אשר לרעך. המילים 'לא תחמוד' חוזרים פעמיים בדיבר, ומחלקים בין הציווי על הבית לציווי על כל השאר. יותר מזה – החלק הראשון בדיבר, 'לא תחמוד בית רעך', זוכה לפרשיה מיוחדת משלו המחלקת את הפסוק באמצעו.
וכך בעשרת הדברות, יש לנו עשר פרשיות, אולם החלוקה לפרשיות לא חופפת את החלוקה לדברות. וצריך להבין את פשר חלוקת הציווי על 'לא תחמוד' לשניים.
עניין זה חוזר על עצמו גם בפרשת ואתחנן, כשהתורה שבה ומספרת על עשרת הדברות. שוב – שתי הדברות הראשונות מאוגדות בפרשיה אחת, והדברה האחרונה מחולקת לשתיים. שם יש גם שינוי מסוים בלשון – החלק השני בציווי, לא נאמר כ – 'לא תחמוד', אלא כ- 'לא תתאווה'. גם סדר הציוויים מתהפך בין יתרו לואתחנן – ביתרו, הפרשיה הראשונה עוסקת ב- בית רעך והשנייה באשת רעך, ואילו בואתחנן הראשונה עוסקת באשת רעך והשנייה בבית, עבד וכל השאר. אשמח לתגובות.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il