בפרשתנו מוקדשים פסוקים רבים (46!) לחנוכת המשכן במשך שבעת ימי המילואים.
לפרשיה זו המשך גם בספר ויקרא החל מפרשת ויהי ביום השמיני, בתווך נמצאים חוקי הקרבנות, המשך הדברים מופיע גם בספר במדבר בפרשת בהעלותך.
מבנה בן שבעה ימים ואחריו יום שמיני, הוא מבנה החוזר על עצמו במקורותינו. נזכיר בקיצור פרשיות נוספות הבנויות על פי כלל זה:
• ברית המילה נכרתת ביום השמיני לאחר שבעה ימים מהלידה.
• שמיני עצרת נחגג ביום השמיני לאחר שבעת ימי הסוכות.
• חג השבועות נחגג ביום השמיני לאחר שבעה ימים כפול שבע.
כהרגלנו, נקשר את הפרשה גם לשנת השמיטה. גם פה אנו מקיימים את מצוות השמיטה כל שבע שנים ולאחר שבע שמיטות, אנו מגיעים לשנה השמינית היא שנת היובל.
נחזור אל שבעת ימי המילואים. כשם שהבריאה הוכנה במשך ששה ימים ואז הגיע יום השבת הוא היום השביעי, כך הוכן המשכן והוכנו הכהנים במשך שבעה ימים. כך בעניין השמיטה, ששת שנות העבודה קודמות לשנת השמיטה שנת השבע. שנה בה היבול קדוש והאדם מקדש עצמו בוויתור על הגשמיות והבעלות על הגשמי, הן בנכסי דלא ניידי הפקרת היבולים והן בנכסי דניידי, בשמיטת החובות. בשלב זה אנו מוזמנים ליהנות מקדושת השביעית ויבולה.
ננסה להבין את פשר המושג קדושה יותר לעומק. קדוש באופן בסיסי פרושו מופרש ומובדל. אבל מעיון בפרשתנו מתקבל ביאור חדש למושג. התורה מדגישה חזור והדגש בפרשתנו:
"וְשַׂמְתָּ הַכֹּל עַל כַּפֵּי אַהֲרֹן וְעַל כַּפֵּי בָנָיו וְהֵנַפְתָּ אֹתָם תְּנוּפָה לִפְנֵי יְקֹוָק:... וְלָקַחְתָּ אֶת הֶחָזֶה מֵאֵיל הַמִּלֻּאִים אֲשֶׁר לְאַהֲרֹן וְהֵנַפְתָּ אֹתוֹ תְּנוּפָה לִפְנֵי יְקֹוָק וְהָיָה לְךָ לְמָנָה: וְקִדַּשְׁתָּ אֵת חֲזֵה הַתְּנוּפָה וְאֵת שׁוֹק הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר הוּנַף וַאֲשֶׁר הוּרָם מֵאֵיל הַמִּלֻּאִים מֵאֲשֶׁר לְאַהֲרֹן וּמֵאֲשֶׁר לְבָנָיו" (שמות כ"ט כד-כז).
לקדש פירושו להרים, להניף לרומם. לכן, גם בפרשת בהעלותך כשהתורה עוסקת בצירוף הלויים אל הכהנים, שוב חוזרים ביטויים אלה וניעורים.
"וְהֵנִיף אַהֲרֹן אֶת הַלְוִיִּם תְּנוּפָה לִפְנֵי יְקֹוָק מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיוּ לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת יְקֹוָק:... וְהַעֲמַדְתָּ אֶת הַלְוִיִּם לִפְנֵי אַהֲרֹן וְלִפְנֵי בָנָיו וְהֵנַפְתָּ אֹתָם תְּנוּפָה לַיקֹוָק:... וְאַחֲרֵי כֵן יָבֹאוּ הַלְוִיִּם לַעֲבֹד אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְטִהַרְתָּ אֹתָם וְהֵנַפְתָּ אֹתָם תְּנוּפָה" (במדבר ח' יא-טו).
אם כך, אנו מבינים עכשיו הרבה יותר את המושגים: מקדש, קדוש, קדושת שביעית ועוד. תפקיד המשכן ואחר כך המקדש, על משרתיו הכהנים והלוים הוא לרומם, להניף מעלה להעלות את החיים למדרגה רוחנית הרבה יותר גבוהה. תפקיד שנת השבע הוא לרומם, להניף את האדם מעבר לצורך הבסיסי לדאוג לצרכיו החומריים.
אנו רוצים מקדש כדי להתעלות! אנו זוכים בשנת השבע למתנה מיוחדת של יכולת להתעלות, להתקדש ולהיפרד מעול החומריות. (אין לזה קשר ישיר לקרבנות שמטרתם לקרב ולחבר, אבל על כך נדון בהזדמנות קרובה).

הבה נתפלל כי בזכות הימים המקודשים השבתות והחגים, שנת השבע ושנת היובל, בזכות המקומות הקדושים
ובזכות ההתקדשות וההיטהרות של המחשבות והמעשים, נזכה גם אנו להיות מונפים.