החיוב להניק - כלפי האב או התינוק?

הגמרא מביאה (נט ע"ב) את דברי בית הלל: "נתגרשה - אינו כופה, ואם היה מכירה - נותן לה שכרה וכופה ומניקתו, מפני הסכנה". כלומר, שאשה גרושה, אין הבעל יכול לכופה להניק, אלא שאם התינוק מכיר אותה וכבר התרגל לינוק ממנה, אז יכול הגרוש (אבי הילד) לכוף אותה להניק, אבל חייב לשלם לה שכר עבור ההנקה.

הגמרא (ס, א) מביאה מחלוקת באיזה שלב נחשב שהתינוק מכיר את האישה. לדעת ר' יוחנן אם הוא בן חמישים יום, ולדעת שמואל צריך לבדוק בפועל האם התינוק מכיר.

הרמב"ם ושו"ע (פב, ה) פסקו כדעת שמואל. שלא כדעת הרא"ש (ה, יז) והטור שפסקו כדעת ר' יוחנן.

רמ"א (אבן העזר סימן פב סעיף ה) הוסיף שאם אין לבעל כסף לשלם לה, כופים את האישה ומניקה.

מקשה החלקת מחוקק (ו), מדוע לכוף את האשה להניק בחינם, הרי אם בית הדין דואגים לתינוק, עליהם לתת לאשה שכר הנקה מדין צדקה? (קושיה דומה הקשה הראנ"ח סימן צה על רבינו ירוחם שהבין בו כדברי רמ"א). בית שמואל (במהדורא קמא) תירץ ש'זה נהנה וזה לא חסר', כיון שהיא מניקה ולא חסרה מזה. אך זה קשה שהרי הגמרא הביאה שאשה צריכה לאכול יותר כשהיא מניקה, וכן יש לה טורח והיא יכולה לעבוד פחות, וראייה לכך שפוחתים לה ממעשה ידיה (מכמות העבודה שהיא אמורה לעבוד בדרך כלל).

בני אהובה (אישות כא, טז) ובית מאיר תירצו שיש כלל בצדקה, שאם יש קרוב עשיר הוא קודם, ואותו בית הדין כופים לפני אחרים, ואכן אם ישנם קרובי משפחה עשירים כופים אותם ושוכרים מינקת, אך כאן מדובר כשאין קרובי משפחה עשירים, וכיון שלגבי הנקה היא נחשבת 'עשירה' כיון שיש לה חלב, לכן כיון שהיא קרובה והיא יכולה, ממילא היא חייבת בצדקה כלפי בנה יותר מאשר אחר.

הפלאה (קונטרס אחרון סימן פ) הולך לכיוון אחר. לדעתו, כיון שיש סכנה לתינוק שהוא עלול למות אם לא יינק, למרות שאין לה חיוב ישיר להניק אותו, היא חייבת להציל את ילדה, גם במחיר של צער לעצמה. ואף שהירושלמי שהובא בבית יוסף בסימן תכו שאדם חייב לסכן עצמו כדי להציל את חבירו לא נפסק להלכה, מכל מקום להצטער כדי להציל את חבירו אדם חייב. ובשאלה זו האריכו רבים והביאו מגמרא נדרים (פ עמוד ב) שדעת רבי יוסי שם היא שאדם יכול שלא להצטער, למרות שזה מונע חיים מאחרים (ובעניין זה דנו באריכות באגרות משה א, יורה דעה קמה, ושו"ת דברי יציב חו"מ סימן עט, ויביע אומר חלק י חו"מ סימן ו).

למרות האמור שאשה אינה חייבת להניק את בנה כשהיא אינה משועבדת לבעלה כתב רדב"ז (שו"ת ז, טז) לגבי אישה המסרבת להניק אף שמציעים לה שכר על כך: "זו מדת אכזריות, וחוששני לה שמא מן הגבעונים היא. שבני אברהם יצחק ויעקב רחמנים בני רחמנים הם".

לסיכום: חיוב האישה הבסיסי להניק את בנה הוא חלק מהחיובים לבעלה, וכשהאישה גרושה, אין לה חיוב להניק את הבן שלא בשכר. כאשר העובר אינו מסכים לינוק מאשה אחרת, ניתן לכוף אותה בשכר. לדעת רמ"א ניתן לכוף אותה גם להניק בחינם באופן שלאב אין כסף, והאחרונים דנו בדבריו אם זה מדין צדקה, או מדין שאדם חייב להציל את חבירו כשאין לו אפשרות. כמובן שמבחינה מוסרית אישה חייבת לנהוג ברחמים כלפי בנה, אך אין זה חיוב שניתן לכוף עליו בבית הדין.