בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • הכשרת כלים וכשרות לפסח
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב מרדכי צמח בן מזל

מהלכות הכנה לגאולה

שֶׁתְּהֵא שִׁעְבּוּד גָּלֻיּוֹת עִקָּר, וִיצִיאַת מִצְרַיִם טָפֵל לוֹ

undefined

הרב שמואל אליהו

ג' ניסן התשע"ה
14 דק' קריאה 65 דק' צפיה
שם ה' נקרא עליך
ארבע כוסות של גאולה
המשנה (פסחים י) אומרת: "ואפילו עני שבישראל לא יאכל עד שיסב ולא יפחתו לו מארבע כוסות של יין". והסביר רש"י שהן כנגד ארבע לשונות של גאולה האמורות בגלות מצרים: "והוצאתי אתכם", "והצלתי אתכם", "וגאלתי אתכם", "ולקחתי אתכם".
בספר "מגיד מישרים", שכתב רבי יוסף קארו מפי המגיד, מובא כי ארבע כוסות היין הן כנגד ארבע אותיות של שם ה'. הכוס הראשונה כנגד אות י', השנייה כנגד ה', השלישית כנגד ו' והרביעית כנגד ה' ("מגיד מישרים" פרשת צו).
שם ה' בלחם האמונה
גם המצות רומזות לארבע אותיות שם השם. כך מובא ב"לשם ייחוד" שלפני מצוות "יחץ", שכאשר חותכים את המצה האמצעית משלוש המצות, חולקים אותה לשתי חתיכות. האחת דומה לאות ו' משם הויה והאחרת דומה לאות ד', וביחד עם אות י' של מצה עליונה נוצרת האות ה' משם הויה. המצה העליונה היא כנגד אות י' משם הויה, והמצה התחתונה מהשלוש היא כנגד ה' אחרונה משם הויה.
כִּי ה' אֱלֹקֶיךָ בְּקִרְבֶּךָ אֵל גָּדוֹל וְנוֹרָא
בשתי המצוות הללו אנו כביכול מכניסים אל קרבנו את שם ה' – הכול כדי להרגיש "כִּי ה' אֱלֹקֶיךָ בְּקִרְבֶּךָ אֵל גָּדוֹל וְנוֹרָא" (דברים ז כא). בקרבך ממש. ובאמת ההרגשה הזאת נדרשת לליל הסדר, שהרי הפסוק הזה נאמר בצאת בני ישראל למלחמה, בשעה שהצטוו לא לפחד מהאומות "לֹא תַעֲרֹץ מִפְּנֵיהֶם". וגם אנחנו בשעה זו מתחזקים להרגיש כל אחד באופן אישי כאילו הוא יצא ממצרים.
כך מסביר הקב"ה למשה בסנה את עניין יציאת מצרים: "וַיֹּאמֶר כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ". כך אומר ה': "וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים אֶל משֶׁה אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה, וַיֹּאמֶר כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם" (שמות ג יד). זה עיקר הגילוי של יציאת מצרים, גילוי מתמשך של ה' ממש בתוכנו.
קדש
שַׁבָּתוֹת לִמְנוּחָה וּמוֹעֲדִים לְשִֹמְחָה
הכוס הראשונה מארבע הכוסות של ליל פסח היא כוס של קידוש. בשנה זו היא גם כוס של קידוש השבת. על כן אומרים לפני הקידוש "שלום עליכם", "אשת חיל" ואחר כך "יום השישי" וכו', ואם לא אמרם – יצא. אמנם אם לא הזכיר בקידוש של פסח גם את השבת – לא יצא. וצריך להזכירו בתוך הברכה במילים: "וַתִּתֶּן לָנוּ ה' אֱלֹקֵינוּ בְּאַהֲבָה שַׁבָּתוֹת לִמְנוּחָה" וכו'. וצריך להזכירו גם בחתימת הברכה: "בָּרוּךְ אַתָּה ה' מְקַדֵּשׁ הַשַׁבָּת וְיִשְֹרָאֵל וְהַזְּמַנִּים".
אם אדם טעה ולא הזכיר שבת בתוך הברכה וגם לא בחתימת הברכה – צריך לחזור ולברך. אם הזכיר שבת בתוך הברכה או בחתימת הברכה – לא צריך לחזור ולברך.
ארבע כוסות או יותר?
ה"בית יוסף" (אורח חיים סימן תעג) הביא את המשנה (פסחים קיז ע"ב) שאמרה "בין הכוסות הללו אם רצה לשתות - ישתה, בין שלישי לרביעי - לא ישתה". הכוס הראשונה היא לפני קריאת ההגדה והשנייה היא בסוף המגיד לפני אכילת המצה.
אעפ"כ כתב ה"כל בו" שלא כדאי לשתות יין במהלך קריאת ההגדה עצמה "שלא ישתכר וימנע מעשות הסדר ומקריאת ההגדה". עוד הביא משם רב יונתן "ראוי להזהר שלא לשתות אם לא לצורך גדול בין ראשון לשני". לכן אם צמא במהלך ההגדה יכול לשתות מעט מיץ ענבים וכד' כדי לשמור על ערנות, אבל לא לשתות יין בכמות שהוא יהיה עלול להפסיד את הריכוז במהלך קריאת ההגדה.
עוד כתב ב"בית יוסף" שם, כי במקרה שפסח יוצא במוצאי שבת ולא הבדיל במהלך הקידוש, יבדיל אחרי קריאת ההגדה ולא במהלך קריאת ההגדה. וכתב המשנה ברורה (ביאור הלכה תעג ד"ה הרשות בידו) כי מכאן משמע שה"בית יוסף" פוסק כמו הרמב"ן שאסר לשתות במהלך ההגדה ולא כ"בעל המאור" שהתיר.
יש לומדים מדבריו של ה"בית יוסף" שהעתיק ל"שולחן ערוך" את דברי ה"כל בו" ורב יונתן כי יש הבדל בין הבדלה במהלך ההגדה, שזה מפסיק את רצף המחשבה ומבלבל את הריכוז, לבין שתייה קלה לצורך גדול שמותרת אפילו במהלך קריאת ההגדה. כי אין בה הפרעה.
אמנם בברכת "אשר גאלנו" בוודאי שאסור לשתות, כדברי התוס' בפסחים (ק"ג ע"ב). שכתב: "ואף על גב דבין ראשון לשני אם רצה לשתות ישתה, מכיון דהתחיל 'אשר גאלנו' אסור לשתות. והוי כמו ברכת המזון".
כרפס - יחץ
עם התיאבון לא בא האוכל
כרפס הוא סלרי שמטבילים במי מלח, והוא כמו החמוצים שמביאים בדרך כלל עם האוכל לעורר את התיאבון. כאן מביאים אותם ומעוררים את התיאבון, אבל מביאים תיאבון בלי אוכל. אחר כך מראים לילדים איך מחלקים לשניים מצה יבשה, ואומרים להם: זה מה שאכלנו במצרים. בקושי היה מה לאכול. גם כשהיינו מאוד רעבים למשהו.
ממש כפי שהיה בשואה, במחנות ובגטאות. לחם יבש בצמצום רב. אנשים היו מתהלכים רעבים כל היום, ומחפשים לעצמם משהו לאכול, ורבים היו מתים ברעב ובחוסר כל. כך היינו במצרים. ואת הסיפור הזה צריך להמחיש לילדים שלנו.
זכרנו את המילקי אשר נאכל בגרמניה
למה זה חשוב כל כך להראות לילדים ולהסביר להם? כי טבעם של אנשים לא חכמים לומר שפעם היה טוב מאוד והיום גרוע מאוד. על זה אומר קהלת (ז י) "אַל תֹּאמַר מֶה הָיָה שֶׁהַיָּמִים הָרִאשֹׁנִים הָיוּ טוֹבִים מֵאֵלֶּה, כִּי לֹא מֵחָכְמָה שָׁאַלְתָּ עַל זֶה".
בני ישראל המתלוננים במדבר דיברו שלא בחכמה. הם אמרו: "זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם, אֵת הַקִּשֻּׁאִים וְאֵת הָאֲבַטִּחִים וְאֶת הֶחָצִיר וְאֶת הַבְּצָלִים וְאֶת הַשּׁוּמִים". חכמינו שואלים: תבן לא נתנו ליהודים במצרים האם דגים היו המצרים נותנים להם חינם?
בוודאי שלא. אין זאת אלא שהאנשים במדבר ציירו לעצמם ציורים דמיוניים על הטוב הנפלא של הגלות. מעין מה שיש אנשים לא חכמים במיוחד שמהללים את החיים בגרמניה. הם מספרים לנו שהמילקי שם הוא זול יותר מזה שנמכר בארץ. משום מה הם שוכחים את השנאה הגדולה של הגרמנים אלינו בשנות השואה הנוראה.
זכרנו את הביטחון בהיפר-כשר בצרפת
אחרים מהללים את הטוב של צרפת, הם אומרים כי שם אין סכנה ליהודים. שם כביכול יש ליהודים יותר אפשרויות לשמור מצוות. בישראל, כידוע, גוזרים פאות של עולים יהודים בעל כורחם, מעבירים אותם על דתם ושולחים אותם לבתי-ספר של חולין. ואילו בצרפת, כידוע, אין התבוללות של 65% שנישאים לגויות.
כדי למנוע את הציורים הדמיוניים של הטוב הנפלא בגלות לעומת הקושי של הגאולה, מביאים את המצה המחולקת ומראים לילדים שלנו מה אכלנו בגלות. ממחישים להם את החיים הגרועים בכל גלות שהיא. שלא יפתחו דמיונות שווא וירצו לחזור למצרים או לגלות אחרת.
ביצה קשה
חגיגה לפני הסעודה
בזמן שבית המקדש היה קיים היו מקריבים קרבן פסח, שה כבשים או שה עיזים, וכן קרבן חגיגה. "חֲגִיגָה הָיְתָה בָאָה מִן הַצֹּאן, מִן הַבָּקָר, מִן הַכְּבָשִׂים וּמִן הָעִזִּים, מִן הַזְּכָרִים וּמִן הַנְּקֵבוֹת. וְנֶאֱכֶלֶת לִשְׁנֵי יָמִים וְלַיְלָה אֶחָד" (פסחים ו ד).
אנו אוכלים את האפיקומן זכר לקרבן פסח, ואוכלים את הביצה זכר לקרבן חגיגה. על כן המנהג בבית מרן הרב אליהו זצוק"ל לאכול את הביצה אחרי הקידוש, כרפס ויחץ, לפני ששואלים "מה נשתנה". כי אחרי האפיקומן והארוחה אין לאכול דבר. אם יאכלו את הביצים בתוך הארוחה – לא יהיו ניכרות וייחשבו כחלק מהארוחה.
מגיד
כָּל מַאן דִּצְרִיךְ לֵיתֵי וְלֵיכוּל
הגמרא מספרת על רב הונא, ריש גלותא של בבל, שבצעירותו נאלץ למכור את חגורתו כדי לקנות יין לקידוש. ראה אותו רב קושר את מכנסיו בחבל ובירך אותו ש"יטבע" בבגדים יפים. העשיר רב הונא, ובחתונת בנו כיסו אותו בטעות בני הבית בבגדי החתונה המהודרים שלהם. כך התקיימה הברכה ברב הונא בהידור רב (מגילה כז ע"ב).
רב הונא לא שכח את ימי עוניו והיה רגיש לכאבם של העניים. הגמרא (תענית כא) מספרת כי הוא היה מנצל את מעמדו כריש גלותא לתקן את בתי העניים שלא יקרסו בימי הגשמים. כמו כן היה נוקט צעדים על מנת שתהיה סחורה מצויה בשוק בשפע, והסוחרים לא יעלו את המחירים.
"כִּי הֲוָה כָּרִיךְ רִיפְתָּא הֲוָה פָּתַח לְדָשָׁא וְאָמַר: כָּל מַאן דִּצְרִיךְ לֵיתֵי וְלֵיכוּל". כשרב הונא היה אוכל, הוא היה פותח את דלת ביתו והיה אומר: כל מי שצריך – יבוא ויאכל. "אָמַר רָבָא, כּוּלְהוּ, מָצִינָא מְקַיֵּימְנָא, לְבַר מֵהָא, דְּלָא מָצִינָא לְמֶעֱבַד מִשּׁוּם דִּנְפִישִׁי בְּנֵי חֵילָא דִּמְחוֹזָא". אמר רבא: כל מה שעשה רב הונא אני יכול לעשות, מלבד זאת. אני לא יכול להכריז שכולם יכולים לבא ולאכול, כי יש הרבה עניים בעיר שאני גר בה.
אף שרבא אמר כי ההכרזה הזאת היא למעלה מיכולתו, כולנו מכריזים כך בליל הסדר, כי אנחנו גם מרגישים עשירים כמו רב הונא, וגם מרגישים את צערם של העניים שהיינו במצבם. כולנו היינו במצרים וכולנו הרגשנו על בשרנו את כאבו של הרעב.
פְּטַרְתָּן לְמֵימַר מַה נִּשְׁתַּנָּה
הגמרא (פסחים קטו ע"ב) מספרת על אביי שהיה יתום וגדל בביתו של רבה. ראה אביי שמוציאים את הקערה מהשולחן בליל הסדר ושאל את רבה: למה מוציאים? הרי עוד לא אכלנו. "אמר ליה רבה: פְּטַרְתָּן לְמֵימַר מַה נִּשְׁתַּנָּה". בשאלה שלך פטרת אותנו מלשאול "מה נשתנה".
על-פי מה שהתורה מלמדת אותנו בפרשת "והיה כי יביאך", לא חייבים לשאול דווקא את השאלות שכתובות בהגדה. השב לילד על כל שאלה שהוא שואל, ואל תשכח להסביר לו את הסיפור של עם ישראל, של יציאת מצרים ושל כל הניסים שקרו לנו בעבר וקורים לנו בהווה.
כנגד ארבעת הבנים של הקב"ה דיברה התורה
ראינו כי למרות שאביי לא היה הבן של רבה הוא מלמד אותו כאילו הוא בנו. מעין זה רואים גם בקריאת שמע שהתורה מצווה ללמד את הבנים. דכתיב: "וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ". והסביר שם רש"י "אלו התלמידים. מצינו בכל מקום שהתלמידים קרוים בנים". לפי זה יש חובה ללמד את כל הבנים של ה' יתברך ולספר להם על יציאת מצרים.
במכתבו לבבא סאלי בט' ניסן תשי"ב כותב הרבי מחב"ד על חשיבות חיזוק התורה בקרב העולים החדשים, ובמיוחד חיזוק " כל הדור הצעיר, אשר כל הבנים והבנות, אחד חכם ואחד רשע אחד תם ואחד שאינו יודע לשאול. ובסדר ההשתלשלות אבי"ע, שנגלה הקב"ה מעולם האצילות לעולם הבריאה, היצירה והעשיה. כולם יחד בשווה יספרו ביציאת מצרים". אפילו רשע שמלגלג על המצוות ועל מזוזה, אפילו שהוא לא הבן שלך. תסביר לו שהכול מתחיל בבחירת ה' בעמו ישראל. בהבטחת ה' לאברהם. ביציאת מצרים.
להתחיל בִּגְנוּת ולסיים בִּשְׁבָח
עוד אומרת המשנה, שהתשובה צריכה להתחיל בִּגְנוּת ולסיים בִּשְׁבָח. לספר לבן על הרע שהיה בגלות, כמו שהסברנו קודם, ולספר לו על הטוב שיש היום. לפי רב הכוונה היא להסביר את הרע הרוחני. "מִתְּחִלָּה עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה הָיוּ אֲבוֹתֵינוּ". ועכשיו הקב"ה הביא אותנו אליו, קרבנו לעבודתו, לימד אותנו להתנקות מעבודה זרה ולעבוד עבודת ה' נכונה. לפי שמואל מדובר ברע גשמי. "עֲבָדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה" וה' הוציאנו משם. ובליל הסדר אנחנו מודים על שניהם.
לְפִי דַּעְתּוֹ שֶׁל בֵּן – אָבִיו מְלַמְּדוֹ
המשנה במסכת פסחים ממשיכה ואומרת "לְפִי דַּעְתּוֹ שֶׁל בֵּן אָבִיו מְלַמְּדוֹ" – תן לו תשובה במילים שלו, ברמה שלו, שיבין. ואומר המשנה ברורה (תעב ס"ק נ) כי התשובות הן עיקר העיקרים. "ולא כמו שעושין איזה המון שאחר אמירת 'מה נשתנה' מניחים לילדים לילך ולישן, ואינם יודעים שום תשובה על שאלתם". צריך לענות לבן תשובה. וצריך לענות לו תשובה בשפה שלו, אם צריך - תן לו אגוזים ושקדים וכד' כדי שיהיה קשוב.
תשובת העבד במקום מה נשתנה
דוגמה לכך אפשר לקרוא בגמרא (פסחים קטז ע"א) שמספרת על רב נחמן שרצה לעורר את הילדים. קרא לעבדו ששמו היה דְרוּ ושאל אותו: אם האדון גם משחרר את העבד שלו וגם נותן לו כסף וזהב, מה יעשה העבד?
דְרוּ העבד חשב ואמר: הוא צריך לשמוח מאוד. הוא גם צריך להגיד תודה גדולה. הוא צריך לספר לכולם כמה בעל הבית שלו הוא איש טוב. גם כאן אומר רב נחמן כמו שאומר רבה. "אָמַר לֵיהּ: פְּטַרְתָּן לְמֵימַר מַה נִּשְׁתַּנָּה". פָּתַח וְאָמַר, "עֲבָדִים הָיִינוּ".
כאן העבד לא שאל כלום, להפך, שאלו אותו שאלה. ובכלל, איך התקיימה המצווה לספר לבן על יציאת מצרים? וצריך לומר כי באופן זה גרם רבי נחמן עניין לכל בני הבית, שהיטו אזנם לשמוע איך מרגיש עבד שמשתחרר. בעקבות שאלת אביי הקטן ובעקבות דברי העבד נוצרה שיחה בין המסובים, נשאלו עוד שאלות ומתוכן הגיעו לסיפור יציאת מצרים.

כאילו מביא הביכורים יצא ממצרים
המשנה אומרת שבסיפור ההגדה לבנים טוב להשתמש במילים של מביא הביכורים ולהסביר אותן. ולמה נבחרו דווקא המילים הללו? כי מביא הביכורים מספר את סיפור יציאת מצרים כאילו הוא יצא ממצרים. ממש כמו שהתורה אומרת.
שימו לב למילים של מביא הביכורים, שבוודאי גר בארץ ישראל, ובוודאי לא יצא ממצרים: "אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב: וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים וַיְעַנּוּנוּ וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ עֲבֹדָה קָשָׁה: וַנִּצְעַק אֶל ה' אֱלֹקֵי אֲבֹתֵינוּ וַיִּשְׁמַע ה' אֶת קֹלֵנוּ וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ וְאֶת עֲמָלֵנוּ וְאֶת לַחֲצֵנוּ : וַיּוֹצִאֵנוּ ה' מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה וּבְמֹרָא גָּדֹל וּבְאֹתוֹת וּבְמֹפְתִים: וַיְבִאֵנוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיִּתֶּן לָנוּ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ". את הכול הוא מספר כאילו הוא בעצמו יצא ממצרים והתפלל וזעק אל ה' וכו'. לכן לקחה המשנה את המילים שלו ואמרה לנו לספר לילדים שלנו על יציאת מצרים במילים שלו.
אילו לא הוציאנו ממצרים – כבני כושיים אתם לי
יש שואלים: מנין למספר ההגדה כי אם לא היינו יוצאים ממצרים היינו עדיין עבדים לפרעה? התשובה נמצאת אצל הכושים. עד לפני מאה שנה וחמישים שנה נמכרו 12 מיליון עבדים לאמריקה בלבד. שני מיליון מהם מתו באוניות בדרך מאפריקה לאמריקה. הם הועברו בתנאים לא אנושיים. מי שחלה או מת, נזרק לכרישים. 10 המיליון שהצליחו לשרוד עבדו בתנאים לא אנושיים. כל זאת רק עבדים כושים שנמכרו לאמריקה. כמה וכמה מיליונים מהם נמכרו לכל מדינות העולם. כמה מיליונים שועבדו בתנאים מחפירים מימי האימפריה הרומית ומימות נח.
אם הקב"ה לא היה מוציא אותנו ממצרים, היינו נמצאים במצב דומה לזה של הכושים במשך אלפי שנים. האנטישמיים בעולם לא היו נותנים ליהודים להרים את הראש ולהשתחרר. רק בזכות העובדה שהקב"ה גאל אותנו ממצרים אנחנו לא עבדים נרצעים אלפי שנים כמו הכושים המסכנים. צאו וחשבו כמה תודות צריך לומר לקב"ה על כך. כל הלילה לא יספיק לאמירת התודה.
וְהָיוּ מְסַפְּרִים בִּיצִיאַת מִצְרַיִם כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה
כך לימדונו רבותינו לספר ביציאת מצרים כל הלילה. ומנין למדו זאת? ממה שנאמר בתורה "ליל שימורים": "לֵיל שִׁמֻּרִים הוּא לה' לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, הוּא הַלַּיְלָה הַזֶּה לה', שִׁמֻּרִים לְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְדֹרֹתָם". פשט הדברים הוא שבברית בן הבתרים ה' הבטיח לאברהם שתהיה יציאת מצרים. מאז אלוקים שומר ומחכה מתי תהיה הגאולה ממצרים והגאולה משעבוד מלכויות. הוא לא מתייאש מאתנו או מהגאולה חלילה, הוא מצפה כל רגע מתי נהיה מוכנים לגאולה.
אבל הלילה הזה הוא גם ליל שימורים לנו. את המילים "שִׁמֻּרִים לְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְדֹרֹתָם" מפרש האבן עזרא שזה לא רק שימורים לאלוקים, זה גם שימורים בשבילנו: "שלא ישנו, רק יודו ויספרו גבורת השם בצאתם ממצרים, וככה רמזו חכמינו ז"ל: הִגִּיעַ זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית". ובאמת מי שיכול להיות ער עד הבוקר – הרי זה משובח.
גאולה בימינו
לְמַעַן תִּזְכּוֹר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ
מפורסם פירוש רש"י (ברכות יב ע"ב) על רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה שאומר "הרי אני כבן שבעים שנה". למה "כבן"? "כבר הייתי נראה זקן, ולא זקן ממש, שבאת עליו שיבה יום שהעבירו רבן גמליאל מנשיאותו ומינו רבי אלעזר בן עזריה נשיא".
באותו יום העבירו גם את שומר בית המדרש מתפקידו ואפשרו לכל מי שרוצה להיכנס ללמוד בבית המדרש. באותו יום גם התחדשו הרבה חידושים הלכתיים, כשם שמסופר בגמרא (ברכות כח ע"א). באותו היום דרש בֶּן זוֹמָא את הפסוק "לְמַעַן תִּזְכּוֹר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ", והסביר שכוונת הפסוק היא שצריך להזכיר את יציאת מצרים גם ביום וגם בלילה. לכן אנחנו קוראים פרשת "ויאמר" גם ביום וגם בלילה. וזה חידוש, כי בפרשת "שמע" ובפרשת "והיה אם שמע" כתוב "בשכבך ובקומך", דהיינו גם ביום וגם בלילה. אבל בפרשת "ויאמר" העוסקת בציצית לא נאמרו המילים הללו. אנו קוראים אותה גם בלילה בגלל שמוזכרת בה יציאת מצרים, ובגלל שיש מצווה להזכיר יציאת מצרים גם בלילות, כדעת בן זומא.
יציאת מצרים גדולה יותר, או הגאולה של ימות המשיח?
לדעת חכמים לא קוראים את פרשת "ויאמר" בלילה, אלא הפסוק בא ללמד שיזכירו את יציאת מצרים גם בימות המשיח. ובגמרא: "תַּנְיָא, אָמַר לָהֶם בֶּן זוֹמָא לַחֲכָמִים, וְכִי מַזְכִּירִים יְצִיאַת מִצְרַיִם לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ? וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר: 'הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה', וְלֹא יֹאמְרוּ עוֹד חַי ה' אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, כִּי אִם חַי ה' אֲשֶׁר הֶעֱלָה וַאֲשֶׁר הֵבִיא אֶת זֶרַע בֵּית יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ צָפוֹנָה, וּמִכֹּל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִדַּחְתִּים שָׁם' (ירמיה כג). אָמְרוּ לוֹ, לֹא שֶׁתֵּעָקֵר יְצִיאַת מִצְרַיִם מִמְּקוֹמָהּ, אֶלָא שֶׁתְּהֵא שִׁעְבּוּד גָּלֻיּוֹת עִקָּר, וִיצִיאַת מִצְרַיִם טָפֵל לוֹ".
לפי חכמים, גם לעתיד יזכירו את יציאת מצרים. אבל יציאת מצרים תהיה טפלה לנס של קיבוץ הגלויות שיהיה הרבה יותר גדול. לפי זה יוצא שגם לדעת בן זומא וגם לדעת חכמים, הניסים שיש ושיהיו בגאולה שאנחנו שרויים בה הם יותר גדולים מיציאת מצרים. ואם מתבוננים מבינים את כוונתם.
ניסי הגאולה בימינו
א] במצרים יצאנו ממדינה אחת. היום אלוקים אסף אותנו מ-102 מדינות. ב] במצרים היינו בגלות 210 שנה. בגלות אדום היינו 1900 שנה. ג] במצרים גזרו רק על הזכרים, האינקוויזיציה, היטלר וכל רודפינו גזרו על אנשים, נשים וטף, ורובנו הגדול ניצל מהם. ד] ביציאת מצרים רדפו אחרינו 600 רכב ברזל, ואנחנו מנינו 600,000 לוחמים. בגאולה הזאת עמדו מולנו 70 מיליון ערבים מוסלמים, אנשי מלחמה מנעוריהם, ואנחנו מתי מעט לוחמים. ה] בגלות מצרים באנו לארץ שיש בה שבעת עממים והיינו צריכים להילחם אתם קשות. היום באנו לארץ שהמלריה והקדחת והצרעות השאירו אותה כמעט ריקה, וכך יכולנו להילחם בקיימים ולהתיישב בה ביתר קלות. ו] בגאולה הזאת ה' "הָמָם מְהוּמָה גְדֹלָה" את אלו שנשארו פה. ברחו אל מעבר לגבול והשאירו לנו "בָתִּים מְלֵאִים כָּל טוּב אֲשֶׁר לֹא מִלֵּאתָ, וּבֹרֹת חֲצוּבִים אֲשֶׁר לֹא חָצַבְתָּ, כְּרָמִים וְזֵיתִים אֲשֶׁר לֹא נָטָעְתָּ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ" (דברים פרק ו יא).
יש עוד ניסים רבים שלא מנינו, ועדיין איננו בגאולה השלמה. שם נראה בוודאי ניסים רבים וגדולים מאלה ונודה לה' על גאולתנו ועל פדות נפשנו. והיה רגיל מרן הרב אליהו זצוק"ל לומר: "אז יאמרו בגויים הגדיל ה' לעשות עם אלה". הגויים יודעים מה הם תכננו לעשות לנו, הם יודעים טוב מאתנו אילו ניסים ה' עשה לנו ועצר את מחשבותיהם הרעות.
הלל
טעון הלל באכילתו
אנו קוראים את ההלל בליל הסדר כשהוא מפוצל. לפני אכילת מצה אומרים שני מזמורים ראשונים של ההלל. אחרי ברכת המזון גומרים את ההלל ומוסיפים עליו את הלל הגדול ו"נשמת כל חי", ובכך בעצם מסיימים את ההגדה. מי שיכול אחר כך ממשיך בפיוטים ובשיר השירים.
ובאמת הלל זה הוא מיוחד במינו, כיוון שהגמרא אומרת שהלל אומרים בדרך כלל רק ביום ואילו כאן אומרים אותו בלילה. כל הלל נאמר בעמידה, ובלילה זה אומרים אותו בישיבה (שנאמר: "הַלְלוּ אֶת שֵׁם ה' הַלְלוּ עַבְדֵי ה': שֶׁעֹמְדִים בְּבֵית ה' בְּחַצְרוֹת בֵּית אֱלֹקֵינוּ". הלל לה' הוא כמו האנשים הנמצאים בבית ה', ושם כולם עומדים חוץ ממלכי בית דוד). בתוך כל הלל אין לשתות או לאכול, וכאן אנחנו אוכלים ארוחה שלמה עם ברכת המזון בתוך ההלל. וכי לא היינו יכולים לומר את כל ההלל לפני או אחרי האוכל ולא תוך כדי אכילה?
נראה שחכמינו תיקנו את ההלל בכוונת מכוון תוך כדי האוכל, כי האוכל עצמו הוא ההלל. בלשון הגמרא נאמר על קרבן פסח "טעון הלל באכילתו". כשם שבהקרבתו של קרבן פסח נאמר (פסחים צה): "אֶפְשָׁר שָׁחֲטוּ יִשְׂרָאֵל אֶת פִּסְחֵיהֶן, וְנָטְלוּ אֶת לוּלְבֵיהֶן, וְלֹא אָמְרוּ שִׁירָה?" – גם כאן נאמר: אפשר לאכול קרבן פסח ולא לומר הלל? אשר על כן תיקנו חכמים את ההלל תוך כדי אכילת קרבן פסח ומצה. תוך כדי שתיית היין.
ויהי רצון שנזכה לשיר את ההלל בהקרבת קרבן פסח בבית המקדש עם כלי נגינה וחליל. ונזכה לאומרו בבית עם אכילתו, אמן ואמן.

סיפורים

לא עם-הארץ חסיד
סיפר הרב זצ"ל: אמו של ראש הישיבה הרה"ג יהודה צדקה זצ"ל, הייתה למדנית וחסידה, והיא שאלה את בעל הבן איש חי מה דין אישה שמתענה תענית חלום ביום טוב – האם יכולה להכין לבעלה לאכול, או שמא כיוון שאינה יכולה לאכול, פטורה מלהכין לבעלה?
אמו של ראש הישיבה הייתה גם מחמירה לא לאכול אורז בפסח, אבל בעלה היה אוכל. אמר לה בעלה: את כל החסידות שלך תעשי לעצמך, אבל בפסח תבשלי לי אורז. גם על זה היא שאלה את הבן איש חי, והוא ענה לה: אם לא עשית עם בעלך תנאי לפני החתונה – את צריכה ויכולה לבשל לו ואין בזה איסור.
על נשים שהיו מקפידות יותר מהבעלים שלהן בהלכות כשרות שמענו גם מאחד הפוסקים הגדולים שקראו לו חכם צבי. אומרים בשמו, שהיה אומר: איני פוחד משום רב בעולם, ואני יכול לעמוד על דעתי שעדיף לאכול אורז בפסח יותר ממצה שמורה, אלא שאני פוחד מאשתי שתאמר לי שנהייתי עם-הארץ.


מרוץ של נשמות
באחד מימי חול המועד פסח הגיע אדם לתפילת שחרית בבית הכנסת של הרב זצ"ל, וסיפר שאחייניתו, כבת 12, הלכה לאיבוד. הרב אמר שצריך ללכת ולהתפלל עליה בציון מרן החיד"א זצ"ל בגבעת שאול, אך מכיוון שעתה חול המועד, הנשמה של הצדיק עולה למעלה לפני החג ואיננה שם. לכן ילך לבית המשפחה וייתן שם צדקה, ולפני שייתן יאמר: "צדקה זו תהיה לעילוי אותן נשמות שילכו ויודיעו למרן החיד"א שאני בא להתפלל על ציונו עבור הילדה".
"אתה יודע מה יקרה לאחר שתיתן את הצדקה?" שאל הרב והמשיך: "מיליוני נשמות ירוצו בשמים כדי לזכות במצוות הצדקה שלך וירוצו לבקש את מרן החיד"א שמקומו גבוה מאוד בשמים. ואותה נשמה ראשונה שתגיע למרן החיד"א ותאמר לו זאת, היא זו שתזכה במצוות הצדקה. ואז נשמת מרן החיד"א תופיע בציון, ותלכו מיד לשם ותדליקו נר לכבוד מרן החיד"א. ותתפללו שם ובזכותו תיוושעו ותימצא הילדה". הם עשו כדברי הרב, והילדה נמצאה מיד אחר כך.



מובאות
כדי למנוע את הציורים הדמיוניים של הטוב הנפלא בגלות לעומת הקושי של הגאולה, מביאים את המצה המחולקת ומראים לילדים שלנו מה אכלנו בגלות. ממחישים להם את החיים הגרועים בכל גלות שהיא

"כל הדור הצעיר, אשר כל הבנים והבנות, אחד חכם ואחד רשע אחד תם ואחד שאינו יודע לשאול. ובסדר ההשתלשלות אבי"ע, שנגלה הקב"ה מעולם האצילות לעולם הבריאה, היצירה והעשיה. כולם יחד בשווה יספרו ביציאת מצרים"

תשובה כהלכה
ישועה כהרף דור . מרוב שמדברים אתנו על תהליכיות ועל כך שהקב"ה לא משנה את המציאות ואת הטבע, עלולים להרגיש שכבר אין ישועה כהרף עין ושהמצב לא יכול להשתנות לטובה בצורה בלתי הגיונית. האומנם?
בדרך כלל ההתפתחויות הן הדרגתיות. מדי כמה דורות יש התפתחות של הרף עין. דומה הדבר להיריון ולידה. תשעה חודשים של התפתחות הדרגתית, ובפעם אחת, שלא יודעים מתי תהיה אבל יודעים שתהיה – יש לידה. יש גם אירועים כמו הקמת המדינה, מלחמת ששת הימים ומאורעות חד-פעמיים ששינו את ההיסטוריה בבת אחת. בין לבין יש התפתחויות הדרגתיות מאוד משמעותיות.

תפילה באריכות . האם יש בעיה להתפלל בטיול עם מכנסיים שמגיעים עד לברכיים?
עדיף ללבוש מכנסיים ארוכים גם בטיול, ובכל מקרה רצוי שהחזן ילבש מכנסיים ארוכים. אם אין אפשרות אחרת, מותר.

לא למדוד ולא נעליים . האם מותר להיכנס לחנות למדוד נעליים שכנראה אני לא אקנה אותן כי בחנות אחרת מחירן זול יותר?
אם זה ספק אם תקנה – מותר. אם זה ודאי שלא תקנה – אסור, אפילו אם המוכר מסכים כדי שתהיה אצלו בחנות ואולי בהמשך תקנה.



את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il