עיקרי ההלכות
א.חז"ל גזרו שלא לאכול פת של גויים, "כדי שנתרחק מהם... שלא נימשך בהתערבנו עמהם להתפקרות במה שאסור".
ב. נחלקו הפוסקים בדין פת של מחללי שבתות ומומרים. למעשה פוסקים רבים מקלים ומתירים אותה.

א. יסודות איסור פת גויים
חכמינו ז"ל גזרו שלא לאכול פת של גויים. הגמרא מתארת שגזירתם לא התפשטה בכל ישראל, לכן תוקפה אינו מוחלט, עד כדי כך שבדור מאוחר יותר מהדור בו גזרו את הגזירה, היא הותרה למעשה.
הראשונים חלוקים האם ההיתר היה כללי, או שיש לו תנאים מסוימים (דווקא ממאפיה ולא מאדם פרטי, דווקא כשאין שם מאפיה של יהודי) 1 .
הרמב"ם מסביר שהגזירה היא "כדי שנתרחק מהם ולא נתערב עמהם, כדי שלא נימשך בהתערבנו עמהם להתפקרות במה שאסור, והוא ענין אומרם משום חתנות". כדעת הרמב"ם סוברים רוב הראשונים, ואין הבדל בין גוי עובד עבודה זרה לגוי שאינו עובד עבודה זרה 2 .
למעשה בימינו כמעט ואין אפשרות להתיר פת של גוי, מאחר ומלבד החשש מדין פת גוי, יש חששות אחרים של כשרות המוצרים המשמשים להכנת הפת 3 .

ב. פת של מחללי שבתות
כאמור לעיל סיבת הגזירה בפת גויים הייתה "כדי שלא נמשך בהתערבנו עמהם להתפקרות במה שאסור".
לכאורה טעם זה שייך גם ביהודים שאינם שומרים תורה ומצוות.
מאידך עיקר הגזירה כפי שעולה מן הגמרא הייתה על מנת שלא נתחתן עם גויות, ודאי שלטעם זה אין לאסור פת של יהודי, יהיה מי שיהיה, שהרי מותר להתחתן איתו.
למעשה נחלקו בזה האחרונים ולדעת פוסקים רבים פת של מחללי שבתות מותרת, כמובן בתנאי שהמרכיבים כשרים (כמבואר לעיל) 4 .

-ההפניות הממוספרות, מפנות לדף מקורות מצורף-