בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • שיעורים נוספים
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

אשר בן חיים

ביקורת

ישנם שלשה סוגי ביקורת ולכל אחד מהם יש ביקורת חיובית ושלילית; איש חכם לב יבחר בביקורת החיובית וירחיק עצמו מהשלילית.

undefined

הרב מישאל דהאן זצוק"ל

תשס"ה
4 דק' קריאה
יודע הנבון והאיש החכם כי יש שלשה סוגי ביקורת, והם: א. ביקורת הפעולה. ב. ביקורת חבירו. ג. ביקורת המקרא. ובכולם יש ביקורת חיובית ויש ביקורת שלילית. הביקורת החיובית רצויה היא ומקובלת על כל איש חכם לב, והמודה על האמת. והביקורת השלילית, פשוטה כמשמעה, ונפש היפה והחכמה תסלוד ממנה. ננסה בעז"ה להסביר את שלש הנקודות הנ"ל והביקורת החיובית והשלילית שבהן, וכן את התוצאה הנובעת מביקורת שלילית לעבודתו יתברך.

א. ביקורת הפעולה - ידוע שאין פעולה גשמית שכולה חיובית בהחלט או שלילית בהחלט. כי בכל פעולה, יש צד חיובי וצד שלילי. וכן גם בצד החיובי, אפשר למצוא איזה נקודה שלילית. וכן בצד השלילי, אפשר למצוא איזה נקודה חיובית.

הביקורת החיובית הרצויה בשעת הדיון, צריכה להתנהל בכיוון אחד בלבד, והוא, מה עדיף. האיש החכם שוקל את הפעולה על כל צדדיה ובחינותיה החיוביים והשליליים, ומגיע למסקנה הנכונה, לרחק או לקרב, או למצוא פתרון אחר, וכל זה עושה מתוך התחשבות בדעת הזולת, ושיקול דעת רציני לגופו של ענין, ובדרכי נועם, מבלי לפגוע בכבוד אחרים כלל וכלל.

הביקורת השלילית - ראשית, האיש הסכל ברוב סכלותו ופחזותו נוטה תמיד לצד השלילי, במצאו איזה נקודה שלילית גם בצד החיובי, ובזה שולל הוא עצם הפעולה מיסודה. וכל זה עושה ללא שיקול רציני, וללא הצעת פתרון אחר. שנית, כל דבריו בשצף קצף, וכמתלהלה יורה חצים, ובזה פוגע בכבוד אחרים, וברור שאינו לוקח בחשבון דעת אחרים בכלל. ובסכלותו לא ידע כי זאת ביקורת עקרה, שאינה מובילה לשום מטרה או תכלית, והעדרה טוב ממציאותה. וכידוע נקל להיות מבקר מלהיות מחבר.

ב. ביקורת חבירו - הביקורת החיובית היא, היוצאת מן הלב, והנובעת מתוך אהבה וידידות, ורוח טובה לתועלת חבירו ולטובתו, להדריכו ולכוונו בדרך הנכונה והישרה בעיני אלקים ואדם, בין אם היא בדרכי ה' יתעלה, ובין אם היא בדרכי העולם והחברה. והיסוד לזה, שהביקורת תהיה במתק שפתיים, ברוח טובה ושקטה, ורק בינו לבינו. ביקורת כזאת עושה פרי, וגם חבירו מחזיק לו טובה על כך, אם לא בפיו אז בלבו.

הביקורת השלילית באה בקול רעש, ובדברים בוטים כמדקרות חרב, ובתוך רבים. וברור הדבר שהיא מחטיאה את המטרה אשר כאילו התכוון אליה. ביקורת כזאת על פי רוב היא נובעת מתוך קנאה, או שנאה גלויה או סמויה, ובכוונה לגרום לו נזק או צער ולפגוע בכבודו. ושום תועלת לא תצמח ממנה, והיא רק מעמיקה השנאה בלב חבירו.

ג. ביקורת המקרא - הביקורת החיובית היא, שהמבקר הנו בראש וראשונה מאמין בתורה מן השמים, ומקיים מצוותיה, כפי קבלת רבותנו הקדושים, וכי כל מגמתו היא רק להבין עמקי התורה וצפונותיה ציציה ופרחיה העמוקים ורחבים מני ים. ובמדה שלא יצליח להבין עמקם של דברים, או אפילו שמצוה זו או אחרת אינה עולה בקנה אחד עם שכלו האנושי, אינו נמנע מלקיימה, ותולה הסיבה בשכלו המוגבל. וכמ"ש כי לא דבר רק הוא מכם (דברים ל"ז מ"ז), ובארו רבותנו הקדושים (ירושלמי ספ"ח דכתובות) כי לא דבר רק הוא, ואם רק מכם, ז"א מאי-ידיעתכם.

הביקורת השלילית. שהמבקר אינו מאמין בתורה, ובודאי שאינו מקיים מצוותיה, וכל כוונתו בזה רק למצוא פורקן ואמתלא לדעותיו הכוזבות והמסולפות ולהשקיט מצפונו המעיק עליו. אדם כזה אינו אלא רשע ערום, ואסור לענות לו או להתווכח אתו (ראה סנהדרין ל"ח ע"ב, ד"ה תנן התם). ויאכל בדי עורו, בבחינת הלעיטהו לרשע וימות.

הנזק הנובע מביקורת שלילית לעבודתו יתברך. האיש הרגיל בביקורת שלילית, הנו, מטבע הדברים, אדם פזיז ואין דעתו יציבה, ובכל דבר הוא רואה רק הצד השלילי ולא הצד החיובי. ולכן כל מעשיו ללא שיקול, כי דעתו משובשת ללא ספק. וככה הוא רואה גם בעבודת ה' יתעלה. ואם גם תזדמן לו לפעמים איזה מצוה, עושה אותה כמצות אנשים מלומדה, וערכה כמעט אפסי.

והנה מלבד שלשה סוגי הביקורת הנ"ל שיש בהם חיוב ושלילה כאמור, יש עוד סוג אחר של ביקורת שכולו חיוב, וכולל בתוכו כל השלשה הנ"ל, והוא ביקורת עצמית. ז"א שהוא בעצמו מבקר את מעשיו הוא. וזה מתבטא בין בדברים שבין אדם לחבירו ובין בדברים שבין אדם למקום. והיות וטבע האדם שאינו מבקר את עצמו הוא, אלא את אחרים, וכמ"ש רבותינו הקדושים, אין אדם רואה חובה לעצמו (שבת קי"ט ע"א). ובדרך הלצה שמעתי שממליצים על זה מ"ש רז"ל, שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים (פסחים ה' ע"ב), כי האדם רואה תמיד את מעשיו הוא באור חיובי, ושל אחרים באור שלילי, למרות שהאמת היא, שכאשר יתבונן ויתעמק בהם היטב יגיע למסקנא אחרת לגמרי.

לכן להגשמת מדה נעלה ונשגבה זו של ביקורת עצמית, דרושים שלשה תנאים. א. התבודדות. ב. התרכזות השכל. ג. לצייר לו בדמיונו, שאיש אחר ולא הוא עשה המעשה ההוא, ורק אז ישפוט בצדק אם המעשה חיובי ורצוי, או שלילי וטוב העדרו. ביקורת כזאת נקראת בשם "חשבון הנפש", או "מארי דחושבנא" בהגדרת רז"ל בזוה"ק בכמה מקומות. מי שמגיע למדרגה גבוהה כזאת, אין ספק שכל מעשיו יהיו חיוביים ורצויים, וקדוש יאמר לו.

המורם מכל האמור, שעל האדם להרגיל את עצמו שהביקורת שלו תהיה תמיד חיובית ורצויה, וזה ע"י שיקול מעמיק ויסודי, ולא שלילית ובלתי רצויה. ואם יזכה, יגיע גם לביקורת עצמית, ואז ימצא הן ושכל טוב בעיני אלוקים ואדם.

-------------------
מתוך הספר "מוסר מלכים" בהוצאת משפחת הרב המחבר. להזמנות: 5244664.- 050 המעוניינים לתרום ספרים או כסף לספרייה תורנית ולהנציח את יקיריהם מוזמנים לפנות לטלפון הנ"ל.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il