בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • שופטים
לחץ להקדשת שיעור זה
עדיף דמוקרטיה או דיקטטורה? (סנהדרין כ ע"ב)

מינוי מלך – מצווה לכתחילה או היתר דיעבדי?

undefined

הרב יאיר וסרטיל

אייר התשע"ה
8 דק' קריאה
בפרשת שופטים עוסקת התורה בעניין המלך (דברים יז, טו):
"שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה' א-להיך בו מקרב אחיך תשים עליך מלך לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא אחיך הוא".
באופן פשוט הדברים כתובים כציווי גמור ומשמע שהתורה מצווה אותנו למנות מלך. אולם אם נעיין בפסוק הקודם נראה שהדברים אינם כה פשוטים. שם מובאת הקדמה שאינה אופיינית לשום מצווה:
"כי תבא אל הארץ אשר ה' אלהיך נתן לך וירשתה וישבתה בה ואמרת אשימה עלי מלך ככל הגוים אשר סביבתי".
מה עניינה של הקדמה זו? מדוע מובא סיפור שהעם יבוא ויבקש מלך? נראה שזהו מעין תנאי, שרק אם יבוא העם וידרוש מלך קיימת מצווה זו, והדברים תמוהים. אם אכן יש מצווה למנות מלך מדוע להתנות אותה בכך שהעם ידרוש ולא פשוט נצטווינו למנות, וכי יש מצווה בתורה שמותנית בכך שהעם יבקש לעשותה?! יתירה מזו, מצוטטת כאן בקשה שמאוד אינה משדרת אידיאליות ולכתחילאיות "ככל הגויים אשר סביבתי". האם דווקא הרצון להידמות לכל הגויים הוא התנאי והפתח לזכות במצווה חשובה זו של מינוי המלך?!
בליבון פרשה זו יש להתבונן ולהשוות למסופר בספר שמואל א' (ח, ד-ז). שם פנה העם אל שמואל בבקשה למנות מלך "ככל הגויים", והדבר היה רע בעיני שמואל, תגובה שקיבלה גיבוי גם מהקב"ה שהשיב על כך לשמואל "כי לא אתך מאסו, כי אותי מאסו ממלך עליהם". נביא את המסופר שם תחל ניכנס לבירור:
"ויתקבצו כל זקני ישראל ויבאו אל שמואל הרמתה. ויאמרו אליו הנה אתה זקנת ובניך לא הלכו בדרכיך עתה שימה לנו מלך לשפטנו ככל הגוים. וירע הדבר בעיני שמואל כאשר אמרו תנה לנו מלך לשפטנו ויתפלל שמואל אל ה'. ויאמר ה' אל שמואל שמע בקול העם לכל אשר יאמרו אליך כי לא אתך מאסו כי אתי מאסו ממלך עליהם."
ב סנהדרין כ ע"ב נחלקו התנאים לגבי פרשיית המלך בשמואל, בה יידע שמואל את העם בזכויותיו הנרחבות של המלך, במטרה להניא אותם מתשוקתם למנות מלך.
"רבי יוסי אומר כל האמור בפרשת מלך מלך מותר בו רבי יהודה אומר לא נאמרה פרשה זו אלא כדי לאיים עליהם שנאמר שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך."
ומיד לאחר מכן מביאה הגמרא מחלוקת נוספת:
"וכן היה רבי יהודה אומר שלש מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ להעמיד להם מלך ולהכרית זרעו של עמלק ולבנות להם בית הבחירה. רבי נהוראי אומר לא נאמרה פרשה זו אלא כנגד תרעומתן שנאמר ואמרת אשימה עלי מלך וגו'."
רבי יהודה סובר שמינוי המלך היא מצווה וזמן קיומה הוא בכניסתנו לארץ. רבי נהוראי חולק ואומר שלא נאמרה פרשה זו אלא כנגד תרעומתן של ישראל. לאיזו פרשה רבי נהוראי מתכוון? רש"י מסביר שכוונתו לפרשיית "שום תשים" שבחומש דברים ובא לומר שאין זו מצווה אלא הפרשה נאמרה רק כנגד תרעומתן של ישראל, לפי שגלוי לפניו שעתידים להתרעם על כך ולומר והיינו גם אנחנו ככל הגויים. כדברי רש"י מדוייק מהוכחתו של ר' נהוראי ,שנאמר ואמרת אשימה עלי מלך", ומילים אלו נאמרו בפרשייה שבחומש דברים. נמצא ששאלתנו מחלוקת מפורשת בגמרא היא, לפי רבי יהודה זו אכן מצווה ואילו לפי רבי נהוראי אין מצווה כזו.
אולם המהרש"א מפרש את הגמרא באופן אחר וכותב שכוונת ר' נהוראי לפרשיית המלוכה שבשמואל, כפי הנוסח שמצאנו בפיסקה הקודמת בגמרא, ששם רבי יהודה התבטא באותה מטבע לשון וכוונתו שפרשיית המלך בשמואל לא נאמרה אלא כדי לאיים עליהם. לדברי המהרש"א לא מצאנו בגמרא דעה מפורשת שאין מצווה למנות מלך, אלא ר' נהוראי מתייחס רק לבקשה שהייתה בימי שמואל שהיא הייתה שלא כהוגן.
גם בין מפרשי המקרא נחלקו בשאלה זו מן הקצה אל הקצה. יש סבורים שזוהי מצווה גמורה; יש סבורים שרשות; ויש שאף סבורים שזהו עניין שלילי ולכתחילה לא ראוי למנות מלך. לאומרים שזו מצווה או על כל פנים רשות יש להבין מה הייתה הטרוניא כלפי בני דורו של שמואל. מאידך לאומרים שזהו דבר שלילי וכן לאומרים שזו רשות יש לבאר מדוע כלל נכתבה פרשייה זו בתורה ומה באה ללמדנו.
הספורנו כותב שמינוי שופט הוא דבר טוב כדי שלא תהא עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה אמנם המלכת מלך כמלכי הגויים שזרעו ממשיך להחזיק במלכותו אחריו היא דבר נמאס אצל הקב"ה. עד כדי כך הספורנו רואה בכך דבר נמאס עד שמדמה את פרשיית המלך לאשה יפת תואר, שלא נתנה התורה רשות לשאת אותה אלא משום שדיברה כנגד יצר הרע, ולכן רמזה שסופו לשנאותה ולהוליד ממנה בן סורר ומורה, וכך גם בעניין המלוכה.
לפי פירושו מאוד מובנת הקדמת התורה "ואמרת אשימה עלי מלך" ועוד הוסיפה "ככל הגויים" שזהו אכן דבר נמאס ולא טוב, אלא שאם זהו מצב הדור ורצון העם התורה התירה זאת אך קבעה תנאים כשם שקבעה לגבי אשת יפת תואר. לכן נכתבה הפרשייה כדי ללמדנו מהם התנאים המותרים – שיהא מקרב אחיך וגם שה' אלוקיך יבחר בו. כמו כן ברור מדוע בקשת העם למלך בימי שמואל לא נתקבלה בשביעות רצון עד שהקב"ה אמר "אותי מאסו". אמנם הקושי בשיטתו הוא שנמצא לפי זה שכל זרע המלוכה של בית דוד שאנו מתפללים יום יום שה' יקימנו ויצמיחנו מחדש הוא דבר נמאס שהתחיל בלית ברירה מתוך מצבו הירוד של העם. אפשר להבין שבעבר היה צורך וכך השתלשלו פני הדברים, אולם אם עצם המלוכה היא דבר נמאס מדוע גם לעתיד לבוא כשמלאה הארץ דעה את ה' תמשיך ותתקיים בעוז מלוכה זו?!
האבן עזרא לא ציין שזהו דבר נמאס אלא רק שאין זו מצווה כי אם רשות. בדרך זו הלך גם האברבנאל והסביר שלכן הקדימה התורה "ואמרת אשימה עלי מלך", וכתב שלפי זה תובן תמיהה נוספת, מדוע בכלל צריך ציווי על כך, הלא אם כהמשך הפסוק כתוב שה' יבחר את המלך מדוע אנו מצווים למנותו, ולא יהיה זה כנביא ושופט שה' בוחר בו ואינו מצוונו למנותו. האברבנאל עצמו (בהקדמה הראשונה לפרשייה זו) על פי הנסיון יצא חוצץ כנגד שלטון מלוכני-דיקטטורי וצידד בעד שלטון דמוקרטי, ואלו דבריו:
"ההקדמה האחת הנה ראוי שנדע אם המלך הוא דבר הכרחי ומחוייב... הנה תהיה באמת מחשבתם בחיוב המלך והכרחיותו כוזבת, לפי שאינו מהבטל שיהיו בעם מנהיגים רבים מתקבצי' ומתאחדים ומסכימים בעצה אחת ועל פיהם תהיה ההנהגה והמשפט וזהו כנגד התנאי הראשון, ולמה לא תהיינה הנהגותיהם משנה לשנה או לג' שנים כשני שכיר או פחות מזה, ובהגיע תור שופטים ושוטרים אחרים יקומו תחתיהם ויחקרו את פשעו הראשונים באמונתם ואשר ירשיעון ישלם כל אשר הרשיע לעשות ... ולמה לא יהיה גם כן יכלתם מוגבל ומסודר כפי הדתות והנמוסים הדין נותן שיחיד ורבים הלכה כרבים, ושיותר קרוב להיות הפשע באדם אחד... ובהיות הנהגותיהם זמניות והם עתידים לתת את הדין אחרי ימים מועטים יהיה מורא בשר ודם עליהם ומה לנו להביא על זה טענות שכליות והנה הנסיון גובר על ההקש , הביטו וראו הארצות שהנהגתם על ידי המלכים, והיום הזה ראינו כמה ארצות שהנהגותיהם ע"י השופטים ומושלים זמניים נבחרים ביניהם ומלך אלקים עמהם, משפט נבחרה להם בסדור מוגבל, והם הרודים בעם העושים בעניני המלחמות לא יעמוד אם לשבט אם לארצו" 1 .
הרמב"ם (מלכים א, א) פוסק שהמלכת מלך היא מצווה ומביא את המימרא ששלוש מצוות נצטוו בכניסתם לארץ ואחת מהן היא מינוי מלך שנאמר "שום תשים עליך מלך".
לשיטת הספורנו מובן מדוע בקשת העם למלך בימי שמואל לא נתקבלה בשביעות רצון, אולם לפי השיטות שמינוי מלך אינו מאוס אלא רשות וכל שכן לשיטות שזוהי מצווה צריך לברר מה הבעיה שהייתה בבקשתם 2 .
רש"י בסנהדרין (כ ע"ב ד"ה עמי הארץ קלקלו) מבאר שהמלך נצרך כדי לשפוט את העם ולא כדי שילחם מלחמותיו, וזו לשונו: "דאילו זקנים שאלוהו לשופטם ולרדות הסרבנים שבהם, אבל עמי הארץ תלו עליו מלחמותיהם שאמרו ויצא בראשינו ונלחם את מלחמתנו". ולכאורה כך מפורש ומדוייק במימרא שבגמרא עליה מוסב רש"י:
"תניא רבי אליעזר אומר זקנים שבדור כהוגן שאלו שנאמר תנה לנו מלך לשפטנו אבל עמי הארץ שבהן קלקלו שנאמר והיינו גם אנחנו ככל הגוים ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו ."
מהי הבעיה בבקשת מלך שיצא למלחמות? בדברי רש"י לא מבוארת התשובה לכך, אולם הרד"ק שגם הלך בדרך זו מבאר שזו בעיה בביטחון בה'. עד כה ה' הלך עימהם ונלחם להם כל מלחמותיהם וכעת אינם סומכים על כך אלא רוצים מלך שיחזק את תחושת בטחונם וילחם מלחמותיהם.
מהרמב"ם (מלכים א, ח; פרק ד; ו, ב ועוד) משמע שהמלחמה היא אחת מתפקידיו של מלך, וכן דייק בשיטתו הציץ אליעזר (בספרו הלכות מדינה), ואם כן לשיטתו לא יתכן שהבעיה בבקשת העם הייתה רצונם שילחם מלחמותיהם. ואף שאפשר לומר שלכתחילה לא זו המטרה לשמה ממנים מלך אלא שלאחר שיש מלך עליו לבצע תפקיד זה, מסתבר יותר שזו בקשה לגיטימית לשיטה זו.
בדרשות הר"ן (דרשה יא), ברלב"ג ובמצודות (בשמואל) הסבירו שהבעיה הייתה דווקא מצד הרצון למלך שישפטם, להפך ממימרתו של רבי אליעזר שזה היה רצון הזקנים ששאלו כהוגן. בפרט בדרשות הר"ן מאריך בהבדל המהותי שבין משפט המלוכה למשפט הסנהדרין, שמשפט הסנהדרין הוא משפט אלוקי המשכין קדושה בתוך עם ישראל ואילו משפט המלך הוא רק תיקון חברתי כמו משפט כל העמים שהוא רק תיקון וסדר חברתי. רצון העם היה להתנתק מהמשפט של מערכת הסנהדרין ובמקומו להקים מערכת משפט של תיקון חברתי ככל העמים, ולכן בקשתם הייתה מאיסה בקב"ה.
הרמב"ם עצמו (מלכים א, ב) מתייחס במפורש לבקשת המלוכה בימי שמואל ומבאר שהקלקול היה שלא שאלו מפני שרצו לקיים המצווה אלא מפני שקצו בשמואל הנביא, שנאמר כי לא אותך מאסו כי אותי מאסו. הקב"ה אומר שלא קצו בשמואל כפי שמביא הרמב"ם עצמו בהלכה זו ובכל זאת כותב שהבעיה הייתה שקצו בשמואל. ויש לפרש שהקיצה בשמואל היא היא הקיצה בקב"ה, כלומר, ההנהגה של נביא היא הנהגה ישירה על פי דבר ה' והעם קצו בהנהגה כזו של נביא ורצו הנהגה של מלך, הנהגה המאפשרת מקום נרחב יותר להתחשבות ברצון העם, בתפישתו המדינית-חברתית וכד'.
האברבנאל , כפי שהובא למעלה, סובר שמבחינה מעשית מלוכה היא לא דבר רצוי אולם מכל מקום התורה לא התייחסה לכך לא בשלילה ולא בחיוביות אלא כדבר הרשות. לגבי הבקשה בזמן שמואל מנמק שהבעיה הייתה שלא היה להם צורך אמיתי במלך. ה' יצא לפניהם במלחמות וכך ניצחו בכל מלחמות כיבוש הארץ, ושמואל שפטם, ואם כן לא היה צורך אמיתי בבקשתם אלא רק הרצון להידמות לכל העמים, ולכן היה בכך ביטוי למאיסה בה'.
נסיים בדברי הנצי"ב (העמק דבר) המביא את דברי חז"ל שזו מצווה למנות מלך, ותמה לפיכך על ההקדמה התמוהה בתורה "ואמרת אשימה עלי מלך", ממנה משמע שזו רשות. ומבאר שאמנם זו מצווה אך היא מותנית ברצון העם. הטעם לכך הוא שיש מדינה שאינה יכולה לסבול שלטון מלוכני ולעומת זאת יש מדינה שבלא מלך הרי היא כספינה בלא קברניט. הנהגת הכלל משמעותית ונוגעת לסכנת נפשות הדוחה מצוות עשה, ולכן אי אפשר לצוות באופן מוחלט על מינוי מלך כל זמן שלא עלה בהסכמת העם לסבול מלך, וזאת על ידי שרואים העמים סביבותיהם שבהם נוהג שלטון מלוכני ומתנהגים בסדר יותר נכון. כאשר נמצאים במצב כזה מתחייבים במינוי מלך וכעת שמתקיים התנאי זוהי מצווה גמורה ולא רק דבר הרשות.
לאור דברי הנצי"ב ניתן לעמוד גם על הטענה שטען האברבנאל כנגד שלטון המלוכה, שזהו שלטון גרוע המזמין שחיתויות. ולכאורה קשה, אם כן מדוע אנו שואפים לתקומת מלכות בית דוד ומתפללים על כך מידי יום "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח". ונראה שאכן הדבר תלוי במצב הדור ומנהיגיו. בשעה שהדור אינו ברמה מוסרית גבוהה אכן שלטון זה מסוכן, ובשעה זו אכן כדאי שהעם לא יבקש מלוכה, וכדברי הנצי"ב גם לא יהיה מצווה בה, אך לעתיד לבוא בע"ה מלאה הארץ דעה את ה' וכולם יהיו בלי יראת שמים הקודמת לחכמתם, אכן שלטון המלוכה לא רק שיהיה אפשרי אלא אף יהיה אידיאלי יותר 3 (לפי האברבנאל עצמו תמיד מצוות המלוכה היא רשות אך מדברי הנצי"ב עולה שבמצב מתוקן זהו השלטון האידיאלי).
נסיים בברכת "והשיבה שופטינו כבראשונה".




^ 1.וממשיך ומביא שם דוגמאות: "הלא ידעת אם לא שמעת כי ארץ רבה שהיתה מושלת בכל העולם אכלה כל ארעא תדושינה ותדוקינה בהיות הנהגתה ע"י הקונשולי"ש שלמים וכן רבים ובהנהגות זמניות, אמנם אחר כך היתה למס, ועוד היום שררת ויניציא"ה הגברת רבתי בגוים שרתי במדינות, ומלכות פלורי"נציאה צבי היא לכל הארצות ומלכיות אחרות גדולות וקטנות אין מלך בהם, והם מתנהגים על פי מנהגים נבחרים לימים קצובים, והנה המלכיות הנבחרות אשר אין בהם נפתל ועקש לא ירים איש את ידו ואת רגלו על כל דבר פשע, והמה כובשות ארצות לא בחכמה בתבונה ובדעת, וזה כלו ממה שיורה שמציאות המלך בעם אינו הכרחי".
^ 2.בתוספתא (סנהדרין ד, ה) מובאת המימרא שזו מצווה והתוספתא שואלת בפירוש מה הייתה הבעיה בימי שמואל ומשיבה "לפי שהקדימו עליהן". כוונת התוספתא אינה בהירה ונאמרו בכך מספר פירושים.
^ 3.בשלטון המתחלף מידי פעם יש חסרונות גדולים. לדוגמא: ישנן הנהגות שדורש זמן ליישמן וכאשר מידי שנים ספורות משתנה המנהיג ומביא עמו גישה חדשה יש בכך פגיעה גדולה ביכולת התכנון והיישום של תוכניות רב שנתיות. מעבר לכך, קשה למנהיג להרגיש אחריות לטווח הארוך ולנטוע חרובים שמפריים ייהנה המלך שלאחריו.


את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il