המתבונן במחוץ על אנשי האמונה ורואה את העול הגדול של המצוות, תמה ואומר: מי יכול לעמוד בעול הקשה הזה? ובשביל מה הוא? הרגשה כזו יכולה להתעורר ברגעי חולשה גם אצל אנשים מאמינים. איך אפשר לשאת בעול מצוות כבד שכזה? אך אדרבא, מאהבת ה' אותנו נתן לנו הקב"ה תורה ומצוות, כמו שאנו אומרים בתפילה: "אהבת עולם אהבתנו, תורה ומצוות חוקים ומשפטים אותנו לימדת". וכמו שאמרו חכמים: "רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הירבה להם תורה ומצוות שנאמר: "ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר"".

כשהאמונה חלושה או כשאין אמונה כלל, המצוות נראות מכבידות. משל למה הדבר דומה? לאדם שאין לוחוש אסתטי, אין לו רגישות לחן וליופי שנכנס לבית מטופח, מלא חן, מקושט בקישוטים יפים שובי עין, ובכל זה הושקעה הרבה מחשבה וכסף. מי שאינו מבין בזה שואל את עצמו: לשם מה כל זה? הרי כל הקישוטים הללו רק מפריעים, בכל מקום מונח כלי יקר שצריך להיזהר שלא לשבור אותו, אי-אפשר להסתובב בחופשיות, ובשביל מה צריך להשקיע כוחות כה רבים לשמור על כל החפצים האלה? מי צריך את העול הזה? אבל מי שרגיש לחן וליופי, הבית המטופח מרומם את רוחו, נותן לו אושר נפלא, חמימות בלב, והוא מחפש איך לשפר את הבית יותר, איך להוסיף בו עוד קישוט, עוד ציור, עוד איזה דבר יפה לעיניים ומרנין לב.

מי שחסר אמונה בלב, נראה לו שהמצוות הרבות שמקיפות את כל סדר היום, מבוקר ועד ערב, יום יום, כל ימות השבוע, כל ימות השנה, מגבילות ומכבידות. אנשי תורה נראים בעיניו כאנשים שכבלו את עצמם בשלשלאות של ברזל, אסרו את עצמם באזיקים, אינם יכולים לאכול מה שרוצים, אי-אפשר לבלות איך שרוצים, השבת כובלת, אין חופש, אין חיים טבעיים. כך זה נראה לאנשים רחוקים מאמונה.

יסודות האמונה (51)

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א

add_alert

38 - 38. ישראל אשר בך אתפאר

39 - 39. עולן האהוב של המצוות

40 - 43. מעלות לשון הקודש - המשך

טען עוד

אבל כשהאמונה מאירה באורה הגדול וממלאה את הלב, עול המצוות נראה לגמרי אחרת. זה אינו עול אלא זכות, המצוות הן קישוטים נהדרים שתענוג להתקשט בהם, המצוות באמת ממלאות את כל החיים וזה הטוב שבהן. כל החיים מוארים באור המצוות. כל החיים מתעלים לאיכות חיים גבוהה א-לוקית. התורה באמת תמימה ומשיבת נפש והמצוות מאירות עניים, פיקודי ה' ישרים משמחי לב, כי אכן רצה הקב"ה לזכות את ישראל - לפיכך הרבה להם תורה ומצוות.

כשאדם נכנס לאוצר בו אבנים טובות ומרגליות, ונותנים לו לקחת ככל אשר יחפוץ, והוא ממלא שקים כבדים תושא אותם, האם העול כבד עליו? אדרבא, הוא שש לשאת עוד שקים, הכל לטובתו. וכך אמר דוד: "שישי אנוכי על אמרתך כמוצא שלל רב".

הרוצה לרדת לסוף דעתם של אנשי האמונה, צריך להביט עליהם בעיניים שלהם, לא בעיניים שלו. ואז הוא יוכל לראות את גדולת חייהם.