- מדורים
- קרוב אליך
מתוך העלון קרוב אליך גליון מס 75
שוברים את הכללים - שבועות עם חב"ד
המלאכים נאבקו על התורה. הם קראו לקדוש ברוך הוא: תנה הודך על השמים! הם התקוממו כנגד משה רבנו, האורח יוצא הדופן שהופיע פתאום בעולם העליון, ותמהו: מה לילוד אשה בינינו?! אבל כידוע, משה בסופו של דבר ניצח, והתורה עשתה את דרכה אלינו, בני ישראל.
על מה יצא הקצף? האם אי־אפשר היה להשאיר עותק אחד של התורה בבית דין של מעלה? מתברר שלא. בשמים אין עותק נוסף. הרי "לא בשמים היא". התורה היא רק מה שלומדים כאן, מה שפוסקים כאן, בבית המדרש שבעולם הזה. "היושבת בגנים, חברים מקשיבים לקולך" – החברים, מלאכי השרת, מטים אוזן ומקשיבים לקולם של היושבים בגנים, בבתי המדרש, כי רק בידם נמסר המפתח של האוצר היקר מכל.
אדם פשוט אינסופי
חג השבועות איננו החג של יצירת התורה. הרי "אלפיים שנה קדמה תורה לעולם". גם האבות למדו וקיימו את התורה והעבירו אותה לבניהם אחריהם. חג השבועות הוא זמן מתן תורתנו – היום שבו התורה ניתנה לנו.
מה בעצם מבדיל בין התורה שלנו לתורתם של האבות, לפני מעמד הר סיני? אין זה סוד, "גדול המצווה ועושה", אבל מדוע? האם אין להעריך יותר את העושה בהתנדבות, מתוך רצונו החופשי? אלא שכאשר יש בידינו ציווי, נמצא בידינו כוחו של המצַווה. עד שניתנה התורה, יכול היה אדם לעבוד את ה' לפי השגותיו ובהתאם לכוחותיו. ובכן, אמנם האבות הם אבות, אבל מהו אדם פשוט? רק אדם פשוט. אבל עכשיו נמצא בכל תיבה ובכל תג בתורה, בכל מצווה, בכל דבר הלכה, כוחו האינסופי והבלתי־מוגבל של נותן התורה. לא בשמים, לא בגן עדן ולא בעולם העליון, שהרי "נתן לנו את תורתו".
כל רגע של לימוד תורה הוא אינסוף. כל מעשה פעוט של מצווה הוא אינסוף. יכול אני להיות אדם קטן או אדם גדול, גאון או איש פשוט – מה זה חשוב? הן לא ממני הכוח, דבר ה' הוא המדבר בפי. רצון ה' הוא המניע את ידיי ואת רגליי.

הוא התחיל
תכליתה של התורה לקדש ולרומם את חיי החומר, לחבר ולאחד ארץ ושמים. למעשה, עד מתן־תורה היה הדבר בלתי אפשרי. "משל למה הדבר דומה? למלך שגזר ואמר: בני רומי לא ירדו לסוריא ובני סוריא לא יעלו לרומי. כך כשברא הקדוש ברוך הוא את העולם, גזר ואמר: השמים שמים לה', והארץ נתן לבני אדם. כשביקש ליתן את התורה, ביטל את הגזרה הראשונה ואמר: התחתונים יעלו לעליונים, והעליונים ירדו לתחתונים, ואני המתחיל, שנאמר וירד ה' על הר סיני".
אם מכוחנו אנו באים, אין אנו יכולים לגשר על הפער שבין הגשם והרוח. עליונים למעלה ותחתונים למטה. אבל אם בידינו כוחו של נותן התורה ומצווה המצוות – הרי כוחו הבלתי־מוגבל "מבטל את הגזירה", חודר בכל ומאיר בכל הדרגות, בכל העולמות. התורה והמצווה מקדשות את בשר הגוף ואת חיי המעשה, והופכות גם את הצמר והקלף החומריים ל"חפצא" של מצוה, לחפץ של קדושה. והיכן התחיל הכל? "ואני המתחיל, וירד ה' על הר סיני". זו תמצית סודו המופלא של חג מתן תורה.
על מה יצא הקצף? האם אי־אפשר היה להשאיר עותק אחד של התורה בבית דין של מעלה? מתברר שלא. בשמים אין עותק נוסף. הרי "לא בשמים היא". התורה היא רק מה שלומדים כאן, מה שפוסקים כאן, בבית המדרש שבעולם הזה. "היושבת בגנים, חברים מקשיבים לקולך" – החברים, מלאכי השרת, מטים אוזן ומקשיבים לקולם של היושבים בגנים, בבתי המדרש, כי רק בידם נמסר המפתח של האוצר היקר מכל.
אדם פשוט אינסופי
חג השבועות איננו החג של יצירת התורה. הרי "אלפיים שנה קדמה תורה לעולם". גם האבות למדו וקיימו את התורה והעבירו אותה לבניהם אחריהם. חג השבועות הוא זמן מתן תורתנו – היום שבו התורה ניתנה לנו.
מה בעצם מבדיל בין התורה שלנו לתורתם של האבות, לפני מעמד הר סיני? אין זה סוד, "גדול המצווה ועושה", אבל מדוע? האם אין להעריך יותר את העושה בהתנדבות, מתוך רצונו החופשי? אלא שכאשר יש בידינו ציווי, נמצא בידינו כוחו של המצַווה. עד שניתנה התורה, יכול היה אדם לעבוד את ה' לפי השגותיו ובהתאם לכוחותיו. ובכן, אמנם האבות הם אבות, אבל מהו אדם פשוט? רק אדם פשוט. אבל עכשיו נמצא בכל תיבה ובכל תג בתורה, בכל מצווה, בכל דבר הלכה, כוחו האינסופי והבלתי־מוגבל של נותן התורה. לא בשמים, לא בגן עדן ולא בעולם העליון, שהרי "נתן לנו את תורתו".
כל רגע של לימוד תורה הוא אינסוף. כל מעשה פעוט של מצווה הוא אינסוף. יכול אני להיות אדם קטן או אדם גדול, גאון או איש פשוט – מה זה חשוב? הן לא ממני הכוח, דבר ה' הוא המדבר בפי. רצון ה' הוא המניע את ידיי ואת רגליי.

קרוב אליך (533)
הרב צבי מאיר זילברברג
28 - אם אתן שנת לעיני - שבועות עם ברסלב
29 - שוברים את הכללים - שבועות עם חב"ד
30 - אור השורש - שבועות עם איז'ביצא
טען עוד
תכליתה של התורה לקדש ולרומם את חיי החומר, לחבר ולאחד ארץ ושמים. למעשה, עד מתן־תורה היה הדבר בלתי אפשרי. "משל למה הדבר דומה? למלך שגזר ואמר: בני רומי לא ירדו לסוריא ובני סוריא לא יעלו לרומי. כך כשברא הקדוש ברוך הוא את העולם, גזר ואמר: השמים שמים לה', והארץ נתן לבני אדם. כשביקש ליתן את התורה, ביטל את הגזרה הראשונה ואמר: התחתונים יעלו לעליונים, והעליונים ירדו לתחתונים, ואני המתחיל, שנאמר וירד ה' על הר סיני".
אם מכוחנו אנו באים, אין אנו יכולים לגשר על הפער שבין הגשם והרוח. עליונים למעלה ותחתונים למטה. אבל אם בידינו כוחו של נותן התורה ומצווה המצוות – הרי כוחו הבלתי־מוגבל "מבטל את הגזירה", חודר בכל ומאיר בכל הדרגות, בכל העולמות. התורה והמצווה מקדשות את בשר הגוף ואת חיי המעשה, והופכות גם את הצמר והקלף החומריים ל"חפצא" של מצוה, לחפץ של קדושה. והיכן התחיל הכל? "ואני המתחיל, וירד ה' על הר סיני". זו תמצית סודו המופלא של חג מתן תורה.

קרוב אליך פרשת בא תשפ"ג
גליון 452
רבנים שונים | שבט תשפ"ג

קרוב אליך פרשת לך לך תשפ"ג
גליון מספר 440
רבנים שונים | חשון תשפ"ג

למה יצחק אהב את עשו
גליון 151
הרב ד"ר יונתן זקס זצ"ל | כסלו תשע"ז

קרוב אליך פרשת וארא תשפ"ג
גליון מספר 451
רבנים שונים | טבת תשפ"ג
המדריך המלא לבדיקת פירות ט"ו בשבט
קילוף פירות וירקות בשבת
מה המשמעות הנחת תפילין?
כיצד הופכים את צום עשרה בטבת לששון ולשמחה?
רכישת ארבעת המינים בשנת השמיטה
דיני קדימה בברכות
נס חנוכה בעולם שכלי ?
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
סוכת עראי דיגיטלית
חנוכה הכשרת כלי הזוגיות
האם מותר לקנות בבלאק פריידי?
הַמַּבִּיט לָאָרֶץ – וַתִּרְעָד
פרשת מטות מסעי תשע"ח
הרב שמואל אליהו | כ"ו תמוז תשע"ח

3 דברים קצרים לט"ו בשבט
תשע"ו, גליון 109
רבנים שונים | טו בשבט תשע"ו

בנפול אויבך אל תשמח!?
הרב אביעד שטטמן | ו' ניסן, התשס"ד
