אהלה של שרה משמש כסמל לכל בת ישראל הרוצה לצעוד בעקבותיה. בתחילת הפרשה הכתוב מציין "וַיֵּט אָהֳלֹה בֵּית אֵל מִיָּם וְהָעַי מִקֶּדֶם וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַיקֹוָק וַיִּקְרָא בְּשֵׁם ה'" (בראשית י"ב ח). חז"ל דורשים "ויט אהלה אהלה כתיב מלמד שנטע אהל שרה תחלה ואח"כ נטע אהלו" (בראשית רבה פרשה לט ד"ה טו ויעבור אברם). אהלה של שרה הפך לסמל למידת הצניעות כמבואר בגמרא "ויאמרו אליו איה שרה אשתך ויאמר הנה באהל - להודיע ששרה אמנו צנועה הייתה" (מסכת בבא מציעא פז ע"א). חז"ל מייחסים לאהלה של שרה תכונות מופלאות:

מדרש זה מופיע בהקשר למקום בו התורה מספרת על חתונתם של יצחק ורבקה:

לעומת זה, מצינו את הביטוי " אהלה " פעמיים כשהוא מופיע בהקשר שלילי לחלוטין. הראשון אצל נח מצינו "וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה וַיִּטַּע כָּרֶם: וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר וַיִּתְגַּל בְּתוֹךְ אָהֳלֹה " (בראשית ט' כ-כא). השני בנבואת יחזקאל "בֶּן אָדָם שְׁתַּיִם נָשִׁים בְּנוֹת אֵם אַחַת הָיוּ: וַתִּזְנֶינָה בְמִצְרַיִם בִּנְעוּרֵיהֶן ...: וּשְׁמוֹתָן אָהֳלָה הַגְּדוֹלָה..." (יחזקאל כ"ג ב-ד). רש"י (בראשית ט' כא) בעקבות המדרש (תנחומא) קושר בין שני האזכורים:

על פי זה מסביר לנו רש"י כי כישלונו של נח בעקבות נטיעת הכרם והשכרות הוא מעין כישלונה של ממלכת ישראל ובירתה שומרון שחיי פריצות התנהלו בה תוך כדי שתיית יין. כשלון שהביא לחורבנה. אם כן התנ"ך מציב בפניינו שני אהלים. הראשון אהלה של שרה. אהל זה היה המקום בו עסקה שרה בפעילות של קריאה בשם ד'. שרה המחנכת הדגולה הייתה זו שגיירה את הנשים, הכניסה אותן תחת כנפי השכינה ולימדה אותם את דרך החסד והצדקה של המאמינים בא-ל אחד. כאן המקום לציין כי למרות שגם אברהם עסק באהלו באותה הפעילות והוא גייר את האנשים, קודם כל הוא נטה את אהלה של שרה. (יתכן וכבר אז היה ידוע הסוד שאם מקרבים את האשה יש סיכוי גדול שגם הבעל והילדים יתקרבו, מה שלא תמיד נכון בכיוון ההפוך). פעילותה של שרה הפכה לסמל חיובי לדורות מכיוון שכל פעולותיה נעשו תוך כדי השמירה על גדרי הצניעות, כפי שחז"ל מדגישים. לעומת זה אהלו של נח ו" אהלה "- שומרון שלא הקפידו על עקרון זה הפכו לסמל שלילי.

נסיים ונזכיר כי הברכה שנבחרה לפתוח את עבודת ד' בכל בוקר היא "מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל" (במדבר כ"ד ה).