הגענו לחלק האחרון של השנה, הרבע האחרון שמתחיל בימים האלה שבין מתן־תורה לבין־המצרים, וממשיך לט"ו באב, לחודש אלול עם השופר המעורר ומשם הישר לשנה החדשה שתבוא לטובה.
יש משהו במעגל הלא־נגמר של השנה היהודית שמכריח אותך לראות דברים בפרספקטיבה, מכריח לעצור ולהתבונן. החיים האלה הם מנוד עפעף אחד. הזמן קצר מאוד ובקלות יכול אדם להיבלע אל תוך הבלי העולם הזה ולשכוח עד כמה כל דקה כאן יקרה ואינה חוזרת.
אתה ספציפית
השליחות שלך היא חד־פעמית, אבל העולם הזה מנסה להשכיח ממך את כל זה, ובא לבלוע אותך לצרכים שלו ולדפוסי ההתנהגות שלו. הוא מנסה לבלוע אותך לטובת הסידורים, הדאגות והטרדות, הוא בא להשכיח ממך את העובדה שאתה חי. אדם חי, נשמה בתוך גוף שבאה לכאן לשליחות יחידנית, שליחות ספציפית מאוד שאף יצור אחר לא יעשה במקומה.
כאן באה תורתנו הקדושה והגאונית ומחלקת לנו את השנה לתקופות שונות. כל תקופה מייצגת רעיון רוחני אחר ודורשת ממנו עבודה שונה. לוח השנה מחייב אותנו לתת את הדעת על הרבדים העמוקים והרוחניים. בשנה שזורים ימי משמעות כאלה, ימי תודעה שבהם אתה חייב לזכור גם היסטוריה, מנהג וריטואל דתי, שאמור להזכיר לך משהו ולהבעיר את הנושא שעל הפרק בתוך הנפש פנימה.
אם תישאר תמיד

קרוב אליך (534)

הרב צבי מאיר זילברברג

add_alert

36 - יסורי מצפון, טוב או רע?

37 - קיץ הפוך

38 - מאזן מתחיל בפלוס

טען עוד

הקיץ היהודי מתחלק לשתי תקופות עיקריות, חודשי תמוז־אב וחודש אלול. שתי התקופות משקפות מצב תודעתי הפוך מזה המצוי בתקופה זו בשנה. בעולם, הקיץ מאופיין ביציאה החוצה, בהתפשטות, בתקופת חופשה ארוכה שכזו. ביהדות, לעומת זה, שתי התקופות העיקריות בקיץ משקפות הלך־רוח הפוך בדיוק – התכנסות פנימה, התבוננות עצמית שבשיאה הכנה רוחנית ועמוקה לשנה המתקרבת.
השוני הזה איננו מקרי. התורה תמיד לוקחת אותנו למקום הלא־צפוי בנפש שלנו. למקום המאתגר. איננו רצים אחר הגחמה או הרגע המגושם אלא מוצאים את המקום בנפש שיכול להכיל יותר מששיערנו. אם תישאר תמיד מי שאתה ומה שאתה, תישאר תמיד באותו מרחב גיאופיזי של מטר שבעים ומשהו על כך וכך, תישאר תמיד מצומצם ומוגבל בהגדרות המקובעות שהגדרת את עצמך. כשאני יוצא מעצמי, עושה את הדבר שמנוגד לתאווה הרגעית שלי אבל יותר נכון לטווח הארוך ולאמת, אני נהיה גדול יותר ממה שהייתי. ועוד יותר מכך – אני מכניס את האין־סוף, את ה"מעל לטבע", אל הסוף, אל הטבע.
זוהי השליחות העיקרית של כל אחד ואחת מאיתנו. לפתוח את עצמנו לאין־סוף. לגדול. למצוא אצלנו בנפש מקום עמוק ואמיתי, מקום שבו אתה מתגבר על יצר אחד ועל־ידי זה אתה גדל להיות מכון להשראת השכינה. זוהי גאולה פרטית, וממנה נזכה בעזרת ה' גם לגאולה הכללית.