הגמרא בנדרים דנה בדין ידות לנדרים - אדם שאומר רק חלק מדיבור הנדר, כאילו אוחז רק בידית של הכלי, ו בדף ו ע"ב היא מסתפקת אם יש יד לקידושין או לא.

טעם הספק
אור שמח (שם) מבאר שאף שפשוט לגמרא שיש דין ידות בנדרים, שתלויים רק בדעת הנודר. בקידושין הגמרא הסתפקה מכיוון שהקידושין תלויים בעוד גורם, שהוא הסכמת האישה ואולי בזה לא נאמר דין ידות, כיון שבמקום שיש ב' צדדים צריך לומר דיבור שלם. אבני מילואים (לו, יא) מבאר שיש הבדל בין קידושין שיש בהם שני דינים: אמירה ומעשה, והדיבור אינו מספיק לבדו, אלא צריך גם לעשות מעשה קניין, לכן בהם התורה לא חידשה את החידוש המיוחד שקיים בנדרים - שדיבור כמעשה, לכן הגמרא מסתפקת האם חידוש ידות שהתחדש בנדרים, שבהם דיבור הוא כמעשה קיים גם בקידושין שבהם דיבור מפרש את המעשה.

המקרה שבו הגמרא הסתפקה
לדעת הר"ן , אם היה מדובר בגמרא באופן שנתן פרוטה לכל אישה, הרי שאין ספק ששתי הנשים מקודשות, גם אם דיבור הקידושין לא היה מושלם. אך, מדובר בגמרא באופן שאדם נתן לאשה אחת ב' פרוטות, עבור קידושיה, ולאחר מכן אמר לאשה אחרת, שהוא רוצה לקדש גם אותה בכסף זה.

לדעת הרמב"ם (אישות ד, ב) מדובר כשאשה מינתה את חברתה להיות שליחה שלה להתקדש ולקבל את כסף הקידושין, המקדש לאחר שמסר לאשה השליחה ב' פרוטות, אומר לשליחה שהוא רוצה לקדש גם אותה.

אמנם, הטור (אבן העזר סימן לו) מבאר שמדובר שנתן לאשה עצמה שאותה הוא רוצה לקדש את כסף הקידושין, אבל רק אחרי זמן מה אמר לה 'ואת'.

זמן אמירת הקידושין?
רבי יוסף קארו בספרו 'בדק הבית' כתב שוודאי שכל הראשונים עסקו במקרה שבו המקדש אמר בזמן של תוך כדי דיבור למסירת הכסף את אמירת הקידושין, אחרת האישה אינה מקודשת.

אך מקשה האבני מילואים (שם, ס"ק ו) שלכאורה הגמרא אמרה בבבא בתרא (קל, א) שבקידושין הדין הוא שתוך כדי דיבור אינו כדיבור? לכן הוא מבאר שלמרות שלא מועילה חזרה תוך כדי דיבור בקידושין, בכל אופן כאן כשהוא רק מברר מה הייתה כוונתו מתחילה, מועיל ההסבר תוך כדי דיבור, אבל אם הפסיק ביניהם שיעור שיכל לשנות דעתו, אינה מקודשת.

לסיכום: הגמרא הסתפקה האם יש יד לקידושין, ויש שפירשו את הספק מטעם שבקידושין יש צד נוסף, ויש שפירשו מטעם שהדיבור אינו מחליף את המעשה. לגבי עצם המקרה ישנו מחלוקת בין הראשונים, ולכמה ראשונים מדובר כשלא נתן בידה לשם קידושין, אלא רק אחרי זמן פירש את דבריו, ועל כך ביארו האחרונים, שלמרות שבקידושין לא ניתן לחזור 'תוך כדי דיבור', אבל בשביל לפרש את דבריו מועיל גם תוך כדי דיבור.