בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • חקת
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב נתנאל והרבנית רחל בן חיים

עין טובה

*הקושי בנסיגה לקראת סוף הדרך. *כל דעביד רחמנא - לטב עביד. *ה' נושע בתשועת ישראל

undefined

הרב נעים בן אליהו זצ"ל

5 דק' קריאה
"וַיִּסְעוּ מֵהֹר הָהָר דֶּרֶךְ יַם סוּף לִסְבֹב אֶת אֶרֶץ אֱדוֹם וַתִּקְצַר נֶפֶשׁ הָעָם בַּדָּרֶךְ: וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּאלֹהִים וּבְמֹשֶׁה לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לָמוּת בַּמִּדְבָּר כִּי אֵין לֶחֶם וְאֵין מַיִם וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל: וַיְשַׁלַּח ה' בָּעָם אֵת הַנְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִים וַיְנַשְּׁכוּ אֶת הָעָם וַיָּמָת עַם רָב מִיִּשְׂרָאֵל: וַיָּבֹא הָעָם אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמְרוּ חָטָאנוּ כִּי דִבַּרְנוּ בַה' וָבָךְ הִתְפַּלֵּל אֶל יְקֹוָק וְיָסֵר מֵעָלֵינוּ אֶת הַנָּחָשׁ וַיִּתְפַּלֵּל מֹשֶׁה בְּעַד הָעָם: וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף וְשִׂים אֹתוֹ עַל נֵס וְהָיָה כָּל הַנָּשׁוּךְ וְרָאָה אֹתוֹ וָחָי: וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה נְחַשׁ נְחֹשֶׁת וַיְשִׂמֵהוּ עַל הַנֵּס וְהָיָה אִם נָשַׁךְ הַנָּחָשׁ אֶת אִישׁ וְהִבִּיט אֶל נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת וָחָי" 1 .
כשיצא עם ישראל ממצרים האמין בה' ובמשה עבדו, שלא יאונה להם כל רע, וכך היה. בן לילה יצאו כל צבאות ה' ממצרים. יש אומרים 7 מליון איש ויש אומרים הרבה יותר, וכולם היו ממושמעים ונאמנים. ראו את מעשה גבורתו של הקב"ה בניסים גלויים: "וַיָרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' בְּמִצְרַיִם וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת ה ' וַיַּאֲמִינוּ בּה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ 2 .
ובהיותם במדבר הקב"ה יישר להם את הדרך והגן עליהם מלפנים ומאחור, עמוד אש לפניהם ועמוד ענן אחריהם, וכל העולם חל ופחד מהם, וטיפל בהם הקב"ה בעין טובה, האכילם והשקם.
אם כן, מדוע קצרה נפש העם בדרך? היש דרך יותר נעימה וטובה מזו? 39 שנים הכל היה בסדר ומה כעת? מה קרה?
חז"ל מסבירים את התנהגותם של בני ישראל בכך שהם ראו כבר את ארץ ישראל ומאוד רצו להכנס אליה אבל אז קרה שהם היו צריכים לחזור אחורנית 7 מסעות 3 . הם הרגישו שהם כבר בגאולה הם כבר בארץ ישראל ולבסוף מצאו את עצמם חוזרים על עקבותיהם 7 תחנות אחורה.
אכן זו תופעה טבעית ומובנת, שלעיתים האדם חש מתוסכל מכך שהוא רואה את סוף הדרך, רואה את האור שבקצה המנהרה, אך מוצא את עצמו שלא רק אינו מתקדם לכיוון היעד, אלא הוא נסוג ומתרחק מאוד מהיעד הנכסף.
אם זה דבר טבעי מקובל ומובן, מדוע בני ישראל מקבלים עונש על כך? הרי היינו מצפים מהקב"ה שיבין את הקשיים של עם ישראל בדרך, שהם כל כך רוצים להכנס לארץ ישראל אך בהוראת משה רבנו חוזרים על עקבותיהם?
אולם כאן יש יסוד גדול שהתורה רוצה ללמדנו. כל מה שעושה הקב"ה הוא לטובה. גם אם לאדם נראה שהוא נסוג אחור, וגם אם לאדם נדמה שהוא לא מגיע אל היעד - הרי שעליו לבטוח בעיניים עצומות על ה' יתברך שיוציא ויציל ויגאל ויקח את האדם למקום שבו הוא צריך להיות.
ידוע שבצבא עושים לחיילים המיועדים להיכנס ליחידות המיוחדות מבחן בו הם הולכים מרחקים עצומים וסוחבים על עצמם משקל רב. והנה החיילים רואים אורות בקצה הדרך, ומבינים ששם הבסיס ושם יגיעו וינוחו, ומקבלים כוח ומתחילים לרוץ. מגיעים הם לבסיס - והנה להפתעתם המפקד אינו עוצר אלא חוצה את הבסיס, יוצא מצידו השני וממשיך לרוץ. גם חיילים שהחזיקו מעמד עד עכשיו נשברים ופורשים. רק החיילים שלא מתייאשים וממשיכים בכל זאת עד כמה קילומטרים - מתקבלים לסיירת, כי יודעים שלהם יש ציות מוחלט למפקדים.
כשהביטחון בה' הוא מוחלט הרי שכל ממה שעובר על האדם הוא רואה בעין טובה. "כל מה דעביד רחמנא – לטב עביד" 4 זו דרך חיים. ומספרת הגמרא:
רבי עקיבא יצא לדרך והגיע לעיר אחת, ולא הסכים אף אחד לארח אותו. אמר: "כל מה שה' עושה - הכל לטובה". הלך וישן בשדה, והיה איתו תרנגול, חמור ונר. באה רוח וכיבתה את הנר. בא חתול בר ואכל את התרנגול. בא אריה ואכל את החמור. אמר: "כל מה שה' עושה - הכל לטובה". באותו הלילה בא חיל גויים ושבו את כל בני העיר. אמר להם: לא אמרתי לכם, כל מה שה' עושה - הכל לטובה! אילו היה הנר דולק - היו מוצאים אותי. אילו היה התרנגול קורא או החמור נוער היו שומעים ומוצאים אותי, ואילו הייתי לן בעיר היו שובים אותי איתם.
כך פסק את ההלכה רבי עקיבא, גדול חכמי ישראל שכל דברי התורה הם לפי שיטתו 5 , הוא זה שנכנס בשלום לפרדס ויצא בשלום 6 , והוא אומר לנו לומר: "כל מה שעושה הקב"ה הכל לטובה". וכך נפסקה ההלכה בשו"ע 7 שלעולם יהיה רגיל האדם לומר כך. האמירה הזו היא דרך חיים, היא אמונה גדולה.
לכן אם הקב"ה גזר על בני ישראל בשנת ה-39 לנדודי המדבר לחזור אחורה 7 מסעות הרי שזה אך ורק לטובתם.
אנו לא יודעים מה טובה יכולה לצמוח מכל דבר שקורה לנו אבל בטוחים אנו שהקב"ה מוליך אותנו במסע החיים ו"עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ" 8 ומשגיח עלינו השגחה פרטית ומדוייקת לטובה.
בארץ ישראל הנהגת ה' אינה ישירה כמו במדבר. אין ענני כבוד ולחם מן השמים, באר ושאר הניסים, אלא אדם יורד לתוך שדהו ועובד. לכן צריך דווקא שם התחזקות באמונה, וזה היה המבחן של בני ישראל לפני הכניסה לארץ.
אחרי שבני ישראל נכשלו בהתרעמותם וחוסר האמונה בטובת ה' כשחזרו אחורה במסעות, שולח ה' את הנחשים. המילה נחשים באה מלשון "נחש" - דרך עובדי עכו"ם שהם עושים נחש, סימנים לפיהם העולם מתקיימים, ואת זה אסרה התורה עלינו: "לֹא תְנַחֲשׁוּ" 9 , מפני שאנו מאמינים שהכל מה', ולא חס ושלום מכל מיני דרכי טבע וגורל. כשה' שולח בהם את הנחשים הוא רומז להם לחזור לאמונה. רמז נוסף בנחשים הוא שהנחש סולק מהאמונה, ה' אמר לו כשכביכול הוא לא רוצה אותו תחת השגחתו. הוא הביא לו מזונו מוכן - העפר שנמצא בכל מקום, וכך אינו צריך לתפילת הנחש על מזונו ולהשגיח עליו. כך אמר ה' לישראל כאן: אני רוצה שתאמינו בי ותתפללו אלי, ולא שחס ושלום תהיו מסולקים מההשגחה כמו הנחש.
מספרים על אדם אחד שחי בירושלים, שבנו התרחק מלימוד התורה ונמשך למסחר ורצה לצאת לאמריקה, לעשות שם ביזנס. פחד את יהודי ירא שמיים שבאמריקה ימשך בנו אחרי דעות זרות ויעזוב את התורה והמצוות. אמר לו: "ראה שאני נותן לך פרנסה גם בהיותך בארץ נכר, אך זאת רק בתנאי שתניח בכל יום תפילין". אמר הבן בליבו: "איך ידע אבי מעבר לים אם אני מניח תפילין או לא?", והפסיק להניח תפילין ולהתפלל. לאחר זמן ראה שלא הגיע שום כסף מאת אביו. שלח לו מברק ושאל אותו. אמר לו אביו: "מאחר ואינך מניח תפילין אינך מקבל". תמה הבן איך האב יודע, וכשחזר לארץ שאל אותו. אמר לו האב: "אני הנחתי בתיק התפילין שלך שטרות כסף. אם היית פותח אותם להניחם - היית מוצא את הכסף".
כך אנחנו שתחת השגחת ה', אם נפעל בדרכי המצוות והאמונה נקבל פרנסתנו בהשגחת ה', אך אם לא נפעל בדרך האמונה - ה' לא ישגיח עלינו להשפיע לנו.
ומהי התרופה לנחשים?
התרופה היא להסתכל למעלה. המשנה 10 מסבירה שלא שחס ושלום הנחש ממית או מחיה, אלא שעל ידיו היו ישראל מסתכלים כלפי מעלה ומשעבדים את ליבם לאביהם שבשמים.
אם האדם נקלע חלילה לצרה ומצוקה, עליו לשים בטחונו בה' שיושיע אותו מכל צרה. הציפייה הזו לישועה היא מצווה גדולה, ובשכר הקיווי שמקווה האדם לישועה תבוא הגאולה. ועל כך התפלל יעקב אבינו עליו השלום ואמר בברכתו לבנו דן: "לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי ה'" 11 , שכיוון שראה ברוח קודשו את שמשון שלא נעזר באף אחד ולא מבקש טובה מאף אחד ובוטח רק בעצמו – הוא מבקש עליו ישועה 12 . ידוע ששמשון הגיבור הגדול סמך רק על כוחותיו וכל 20 שנות מלכותו ששפט את ישראל לא ביקש מאף אחד לעזור לו אפילו בדברים קטנים ופעוטים 13 . רק בסוף ימיו כשניקרו הפלשתים את עיניו וקשרוהו לעמודי שיש הוא מתפלל לה' ואומר: זָכְרֵנִי נָא 14 - שלא ביקשתי טובה וישועה מאף אחד, "אַךְ הַפַּעַם הַזֶּה" - אני מבקש ממך ישועה שתעזור לי. על אותה שעה התפלל יעקב אבינו ע"ה ואמר "לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי ה'".
תשועתם של עם ישראל היא תשועתו של הקב"ה, שהרי אנו עמו ונחלתו ושמו קרא בשמנו. כשעם ישראל נושע אז כביכול גם הקב"ה נושע, כפי שכתוב בפסוק: "זֶה ה' קִוִּינוּ לוֹ נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בִּישׁוּעָתוֹ" 15 , ובהושיע את עצמו יושיע אותנו 16 . וזהו שאנו מתפללים בתפילת 18 ומבקשים את ישועת ה' "לישועתך קיוינו כל היום" 17 . כביכול ה' נמצא איתנו בצרותינו ואנו מבקשים את ישועת ה', ובישועתו נוושע גם אנו, ותשועת ה' כהרף עין.
על כן ישים האדם את ליבו וישים את עינו עין טובה לראות את מעשה ה' שהכל לטובת האדם להיטיבו אחריתו מראשיתו.




^ 1.במדבר כ"א, ד'-ט'
^ 2.שמות ט"ז, ל"א
^ 3.פירוש רש"י עה"ת במדבר כ"א, ד'
^ 4.ברכות ס:
^ 5.עיין סנהדרין פו.
^ 6.חגיגה יד:
^ 7.שולחן ערוך או"ח ר"ל, ה'
^ 8.שיר השירים ב', ט'
^ 9.ויקרא י"ט, כ"ו
^ 10.ראש השנה ג', ח'
^ 11.בראשית מ"ט, י"ח
^ 12.עיין פירוש רש"י עה"ת בראשית מ"ט, י"ח
^ 13.סוטה י:
^ 14.שופטים ט"ז
^ 15.ישעיהו כ"ה, ט'
^ 16.אלשיך הקדוש בראשית מ"ט, י"ז
^ 17.תפילת שמונה עשרה ברכת "צמח דוד".


את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il