עיקרי ההלכות
א.אבקת פירה או מנה חמה שבישלוה גוים במפעל, מותרת באכילה מפני שתהליך הייבוש מפקיע את הבישול שהתבצע קודם לכן במפעל.
ב. אם הגוי עירה מים רותחים על מנה חמה או אבקת פירה, מותר, מפני שאין איסור בישולי גוים בעירוי.

א. בישולי גוים באבקה להכנת 'פירה' ו'מנה חמה'
הפוסקים דנו מה הדין כאשר בישול הגוי הוא בשלבים הראשונים של הכנת המאכל, והמאכל צריך עוד תיקון לאחר בישול הגוי.
השאלה מתבטאת למעשה בבישול גוי של אבקה להכנת פירה ובמנה חמה. בתהליך הייצור של פירה ומנה חמה מבשלים בשלב ראשון את החומרים (חלקם עד שיעור בן דרוסאי וחלקם יותר), אחר כך מייבשים אותם ומשווקים אותם באופן זה כך שבהוספת מעט מים רותחים המאכל מוכן תוך כמה דקות.
מה הדין כאשר שלבי הייצור במפעל נעשים ע"י גוי, ומה הדין כאשר ההכשרה לאכילה (הוספת המים) נעשית על ידי גוי?
בשאלה הראשונה זכינו לתשובות משני ראשי ישיבת מרכז הרב, הגר"ש ישראלי זצ"ל (שמחר יום שישי יום הזכרון העשרים לפטירתו) ומו"ר הגר"א שפירא זצ"ל, אשר שניהם פסקו להיתר.
סיבת ההיתר היא מפני שבשו"ת אבקת רוכל כתב הבית יוסף שאם מייבשים את המאכל אחרי שהגיע לשליש בישול, בטל שם הבישול הראשון ואין בזה בישול גוים 1 .

ב. גוי שהכשיר 'מנה חמה' לאכילה
לפי האמור לעיל, יש לאסור במקרה בו הגוי הוסיף את המים והכשיר את ה'מנה חמה' לאכילה.
שהרי, כשהתרנו בשאלה הראשונה, כשבמפעל כל העובדים גוים והם בשלו, יסוד ההיתר היה שהבישול הראשון הסתלק מאחר וייבשו את המאכל ואינו ראוי לאכילה כמו שהוא, ועל פי זה הוספת המים ל'מנה חמה' היא בישולה ויש לאסור.
אמנם, מכמה מקורות משמע שעירוי לא נאסר בדין בישולי גוים, ועל כן למעשה נראה שיש להתיר. [אך בשבט הלוי משמע לכאורה שמחמיר וסובר שגם עירוי נאסר בבישול גוי ולפי זה המחמיר אינו מן המתמיהים] 2 .