בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • נצח ישראל למהר"ל
לחץ להקדשת שיעור זה
כ' סיון התשע"ה

פרק כ"ז חלק ה'

undefined

בשביל הנשמה

כ' סיון התשע"ה
4 דק' קריאה
אלפיים משיח - הזמן המיועד לביאת המשיח ועיקרם בסופם
וְכֵן: ב' אֲלָפִים יְמֵי הַמָּשִׁיחַ, רוֹצֶה לוֹמַר שֶׁהֵם מְיֻחָדִים לַמָּשִׁיחַ, אֲבָל קֹדֶם לָכֵן אִי אֶפְשָׁר שֶׁיָּבוֹא הַמָּשִׁיחַ בְּשׁוּם אֹפֶן, 1 בְּכָל תְּשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים בָּעוֹלָם. רַק בְּאֵלּוּ ב' אֲלָפִים אַחֲרוֹנִים הֵם יְמֵי הַמָּשִׁיחַ. שֶׁהַזְּמַן הָאַחֲרוֹן הוּא מְיֻחָד אֶל בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ, וּבְתוֹךְ אֵלּוּ ב' אֲלָפִים שָׁנָה זְמַן 2 הַכָּשֵׁר לָזֶה שֶׁיָּבוֹא הַמָּשִׁיחַ. הִנֵּה הִתְבָּאֵר לְךָ שֶׁהַזְּמַן אֲשֶׁר הוּא מְיֻחָד לַמָּשִׁיחַ, שֶׁיִּהְיֶה מְאַחֵד אֶת הַכֹּל, הוּא בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, שֶׁהוּא הַשְׁלָמַת יְמֵי עוֹלָם. וְאִם כֵּן, לֹא יִקְשֶׁה אִם כָּל כָּךְ מְעַכְּבִין עִקְּבוֹת הַמָּשִׁיחַ, מִפְּנֵי שֶׁהַזְּמַן אֲשֶׁר רָאוּי לוֹ הוּא בָּאַחֲרוֹן מִן הַזְּמַן, וְהוּא מְיֻחָד אֵלָיו, וְדָבָר בְּעִתּוֹ מַה טּוֹב (משלי טו, כג). וְלֹא אָמְרוּ: ב' אֲלָפִים יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ, רַק לְעִנְיַן זֶה, שֶׁאֶפְשָׁר לָבוֹא מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ בְּאֵלּוּ ב' אֲלָפִים. וְהַיְנוּ דְּקָאָמַר: שְׁנֵי אֲלָפִים יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ, וְלֹא אָמַר, שְׁנֵי אֲלָפִים מַלְכוּת הַמָּשִׁיחַ, וְלָמָּה תָּלָה זֶה בְּיָמִים, אֲבָל מִפְּנֵי כִּי רוֹצֶה לוֹמַר, כִּי שְׁנֵי אֲלָפִים הֵם הַיָּמִים שֶׁאֶפְשָׁר לָבוֹא בָּהֶם הַמָּשִׁיחַ, כִּי כְּבָר הוּא חֵלֶק הָאַחֲרוֹן מִן שְׁלֹשָׁה חֲלָקִים, שֶׁרָאוּי שֶׁיָּבוֹא הַמָּשִׁיחַ בַּחֵלֶק הָאַחֲרוֹן מִימֵי הָעוֹלָם. וְאִם יִשְׂרָאֵל זוֹכִים זְכוּת גָּדוֹל מְאֹד אֶפְשָׁר שֶׁיָּבוֹא הַמָּשִׁיחַ בִּתְחִלַּת חֵלֶק הָאַחֲרוֹן מִימֵי הָעוֹלָם, אֲבָל אִם אֵינָם זוֹכִים זְכוּת גָּדוֹל, אֵינוֹ בָּא רַק בַּזְּמַן שֶׁלּוֹ, שֶׁהוּא זְמַנּוֹ הַמְיֻחָד לוֹ וּמוּכָן לוֹ בְּיוֹתֵר, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ לְמַעְלָה. וְכַאֲשֶׁר תְּדַקְדֵּק וְתָבִין דְּבָרִים אֵלּוּ, יוּסַר מֵעָלֶיךָ חֶרְפַּת 3 הַמְחָרְפִים עִקְּבוֹת הַמָּשִׁיחַ, וְיִשְׂמַח לִבְּךָ בִּדְבָרִים אֵלּוּ, בַּדְּבָרִים אֲשֶׁר אָמַרְנוּ. וְכֻלָּם הֵם בְּרוּרִים וַאֲמִתִּיִּים לְכָל אִישׁ מַשְׂכִּיל. וְעוֹד יִתְבָּאֵר בַּפְּרָקִים שֶׁלְּפָנֵינוּ בְּעִנְיַן אֲרִיכוּת הַגָּלוּת, וְהֵם גַּם כֵּן דְּבָרִים שֶׁל אֱמֶת.
________________________________
וכן אלפיים שנות משיח, רצונם לומר, שאלו שנים בהן ראוי לבוא המשיח, וקודם להן לא יתכן בשום פנים שיבוא המשיח, 1 אפילו יעשו ישראל תשובה ומעשים טובים. רק אלפיים השנים האחרונות ראויות להיות ימי המשיח, ובתוך אלפיים השנים הללו, הזמן האחרון, הוא 2 הראוי לביאת המשיח. אם כן התבאר, שהזמן הראוי לביאת המשיח, שהוא המאחד את כל הבריאה, הוא בסוף הימים, שנשלמים ימי העולם. אם כך אין להקשות על עיכוב ימי המשיח, לפי שראוי שיבוא רק בסוף הזמן, שזה הזמן הראוי לו, ודבר בעיתו מה טוב. מה שאמרו שני אלפים ימות המשיח, אין הכוונה שכל התקופה היא תקופת משיח, אלא שבתוך התקופה הזו יש אפשרות שיבוא המשיח. לכן אמרו שני אלפים ימות המשיח, ולא שני אלפים מלכות המשיח. תקופה זו נקראת ימות המשיח, ללמד שאלו ימים בהם אפשר שיבוא המשיח. שנים אלו הם החלק האחרון של ימות העולם שבהם יבוא המשיח, אך אינם מלכות המשיח, כי לא בהכרח שבכל התקופה הזו תתגלה מלכותו. אם לישראל תהיה זכות גדולה, הם יזכו שהמשיח יתגלה בתחילת אלפיים השנים הללו. אם לא תהיה להם זכות גדולה, המשיח יתגלה בזמן הראוי והמוכן לכך. אם תדקדק בדברים שאמרנו, תוסר ממך חרפת הגויים, 3 המחרפים אותנו על התעכבות גילוי המשיח, וישמח לבך בדברים שאמרנו. כל מה שאמרנו ברור ואמיתי לאיש משכיל. בהמשך יתבאר עוד בענין אריכות הגלות וגם מה שיתבאר הם דברים אמיתיים.


ביאורים
הדיבור על האמונה בביאת המשיח ועל הציפייה לו, שגורים מאוד על לשוננו. הנטייה הטבעית שלנו היא 'שיהיה כבר טוב', אנו כמהים למציאות טובה יותר ומושלמת יותר מזו הקיימת, וכן להתגלות מלכות ה' בעולם. זו הסיבה שאנו מצפים בכליון עיניים לביאתו של המשיח, ומזכירים זאת לעיתים קרובות.
ציפייה זו לעיתים גורמת לנו אכזבה. פעם אחר פעם אנו מצפים ומחכים, והמשיח מתעכב. עד כדי כך שהיו כאלה שלאחר ציפייה ארוכה ואכזבה התייאשו מביאתו.
המהר"ל עוסק כאן במהותם של הימים שלאחר ביאת המשיח. מלך המשיח מבטא את גילוי מלכות ה' בעולם בסופו של התהליך הארוך. לאחר שהעולם זכה להתקדם ולהתעלות במשך יותר מארבעת אלפים שנה מגיע הזמן הראוי למלכותו של המשיח שהוא 'שיא' מסוים של העולם. כל עוד העולם לא הגיע אל היעד שאליו הוא אמור להגיע אין הוא ראוי לבואו של משיח. ארבעת אלפים השנים הראשונות של העולם מיועדות לעשייה ולהתקדמות של העולם אל עבר המטרות שאותן קבע לו הבורא. אלפיים השנים האחרונות אמורות להיות אלו שבהן יבוא המשיח. שנים אלה הן השנים שבהן העולם מגיע אל ייעודו, ובהן הקב"ה ממליך את המשיח. מראש הוגדר שהמועד של ביאת המשיח יגיע במהלך אלפיים השנים הללו, אך ייתכן שהזמן המדויק יגיע בתחילת התקופה וייתכן שבסופה. הדבר תלוי בנו, עד כמה נזכה לקדם את העולם ולהביאו אל יעדו. ככל שנזכה לקדם אותו יותר, כך ימות המשיח יגיעו מהר יותר.
העובדה שהעולם מתקדם לכיוון יעד מוגדר, שהשגתו תביא את המשיח, מעניקה לנו הרבה יותר רוגע והבנה שעבודת ה' שלנו מקדמת אותנו אל יעד זה.
הדבר דומה למסלול ריצה ארוך ומפרך, שתחילתו וסופו הוגדרו מראש. כל עוד הרצים בו מבינים שהמסלול המתוכנן טרם הסתיים, הם אינם כועסים או מאוכזבים מכך שטרם הגיעו אל היעד, גם אם קשה להם מאוד, שהרי הם יודעים שיש לריצה שלהם יעד שהוגדר מראש, ובכל מאמץ שעושים לצעוד צעד נוסף הם מתקדמים אליו.

הרחבות
* מתי צריך להגיע המשיח
זְמַן הַכָּשֵׁר לָזֶה שֶׁיָּבוֹא הַמָּשִׁיחַ. ה מהר"ל מסביר שאין כוונת חז"ל באומרם 'ב' אלפים משיח' שהמשיח יבוא בתחילת שנים אלו, אלא שבזמן זה יכול המשיח לבוא. בדומה לכך מבאר גם רבי יצחק אברבנאל : "ובעלי ריבנו (הנוצרים) הוכיחו שתהיה ביאת המשיח בסוף האלף הרביעי ושיהיו ב' האלפים האחרונים כולם אחר ביאתו. כיון שנאמר בברייתא "ושני אלפים ימות המשיח" ושלא יתכן לומר שיבוא המשיח בתוך ב' האלפים האחרונים ההם באיזה זמן מהם, לפי שאם היה כן לא היו ב' האלפים האחרונים בעניינם שוים לשני האלפים הראשונים ולא לאמצעים (ששניהם היו מתחילתם ועד סופם)". אחת מהוכחותיו שאין לומר כן היא מפני שחז"ל עצמם התבטאו נגד חישוב הקץ ואמרו: "תפח עצמן של מחשבי קיצין" [סנהדרין צז:], כיצד ייתכן שכאן קצב לנו התנא את זמן ביאתו? ועל כן מבאר שהיה מקובל אצל חז"ל בעניין ביאת המשיח שלושה זמנים: " הא' גבול זמן המנע בואו, והוא הזמן שתעמוד האומה בגלות בחיוב והכרח... והב' גבול זמן אפשרות בואו... שתהיה באפשרות ביאת המשיח, אם יזכו ישראל בתשובה ובמעשים טובים יבוא משיח ואם לא יזכו תתאחר ביאתו עד תום גבול כל אותו הזמן האפשרי. והג' גבול זמן חיוב בואו והיא העת המוגבלת שנגזרה מלפניו יתברך שלא תעבור שלא יבא בו אלא שעל כל פנים יבא ולא יאחר". [ישועות משיחו א, א].





את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il